הזאב המוזהב (פרק תשע- אשת זאב)

פרק תשע- אשת זאב

"אלפא? נראה לי קראת יותר מידי דמדומים." ג'קסון ניסה שלא להתרגז אבל עיניו חזרו להיות אדומות כשהיא הביטה בהן. "אל תתחילי עכשיו בשטויות האלה, למה את חושבת שהתעוררת ביער? ובלי לפגוע לא כל בחורה יוצאת מהבית באור ירח בלי בגדים." מאיה בלעה את רוקה, היא לא כעסה אבל הגסות של ג'קסון עצבנה אותה. "זה מעצבן אותך?" שאל ג'קסון בטון מלא לעג, מאיה הצמידה את החולצה לגופה והתכרבלה עמוק יותר בתוך הספה ובין זרועותיה. "מנסה שלא התקרב? את לובשת את הבגדים שלי ואת בבית שלי. לא חושב שיש לך לאין לברוח." ג'קסון הביט בעיניה והיא הבחינה בניבים שהחלו להיחשף כשהוא התחיל להתנשם בכבדות "תסתכלי על עצמך, לא מאמינה כשיש לך את כל העובדות במקום. את לא רואה? רוצה שאני כבר יהפוך מולך? יותר טוב שתראי אותי כך?" שאל ומאיה התרוממה, המכנס כמעט נפל ממנה והיא התחילה להחזיק אותו ולנסות למצוא דרך החוצה. "תירגעי מאיה." אמר ג'קסון, עיניו חזרו להיות כחולות. הוא קבר את פניו בין כפות ידיו ועיניו זהרו מעט.
"אני מאמינה." לחשה מאיה, אפילו שעמוק בליבה היא עדיין רצתה לצאת משם. ג'קסון התרומם, הוא נראה לרגע כל כך מושלם בעיניה וזה התחיל להדאיג אותה. עיניו היו שוב אדומות. "את משקרת." אמר לה, היא התחילה להתנשם בכבדות. "אני שומע את הלב שלך, הוא פועם מהר יותר. את מזיע ומתחילה לבלוע את רוקך." הסביר לה מנסה לפנות לה את הדרך לסלון. "את צריכה להירגע, אחרת את תשתני ואין לי יותר בגדים קטנים להביא לך." מאיה התחילה להירגע כשג'קסון התרחק, זה גרם לה זמן לחשוב כמה דקות.
***
"מה זאת אמרת אשת האלפא? אני הופכת בירח מלא לזאבה ואוכלת בני אדם?" ג'קסון צחק וזה התריע את מאיה כאילו הוא צוחק על מה שהיא התחילה לחשב בראשה. "טכנית אנחנו לא יכולים רק לאכול בני אדם, זה מפריע למערכת עיכול שלנו, אבל את היצורים שבוגדים בנו אנחנו הורגים. בקשר לזה שאת אשת אלפא, בלהקת זאבים יש דרגות, זוג אלפא הם הזוג ששולט בשאר הלהקה, יש בטא ואומגה. אנחנו, אני ואת זוג אלפות, כל השאר הם בטא. " מאיה בלעה את רוקה, לא הייתה לה בעיה אבל היא הרגישה שמשהו היה חסר במידע שג'קסון נתן לה. "ממתי אתה יודע?" שאלה מאיה, ג'קסון הסיט מעט את מבטו, היא חייבת תשובות אבל הוא לא היה מוכן לענות על השאלות שלה, זה גרם לה להתעצבן. שתיקה שררה בניהם. "אני ידעתי מאז שנפגשנו בקפה, אבל לא הייתי בטוח." ענה ומאיה בלעה את רוקה, לא בטוח? תהתה , היא הרגישה שבמוחה עלו יותר מידי שאלו ללא מענה. "מה אני מסוגלת לעשות?" ג'קסון השעין את ראשו לאחור, ומאיה ניסתה להתרכז, אולי תצליח לחדד את השמיע שלה כמו שקראה באיזה ספר או אולי תתחיל ללכת מהר. דפיקות קטנות, היא שמע דפיקות קטנות כיוונו של ג'קסון. "אני שומעת את הלב שלך." אמרה בחצי חיוך מרוצה. "ואיך ההרגשה?" שאל, מאיה נשמעה והדופק של ג'קסון נהיה מהיר יותר. "מה קרה?" מאיה הביטה בעיניו של ג'קסון, הן היו אדומות שוב.

"אני מנסה להגביר את הקצב הפעימות, טוב שהבחנת בזה." מאיה לא יכלה הסתיר את החיוך שהתפשט על פנייה. "קומי." אמר לה ג'קסון. מאיה קמה והחזיקה ביד אחת את המכנס, ג'קסון צחק מהמראה והלך דקה לחדרו וזרק לה חגורה. "היא של מקילה, מקווה שזה יעזור," אמר בצחוק רגעי ומאיה הרגישה מעט מבוכה. היא הידקה את החגורה סביב גופה, כך שהמכנס היה יותר הדוק על מותניה, ואז תהיה כמה בעצם ג'קסון צריך להיות עצום כדי להיכנס לתוך המכנסיים הללו. "בואי נצא החוצה. אני צריך להראות לך את כל מה שאת מסוגלת לעשות כעת, את צריכה להיזהר לצד בני האנוש." מאיה בלעה את רוקה, היא לא אהבה איך שהוא כינה אותם 'בני אנוש'. "רגע, אז לא הפכתי לאשת זאב מהנשיכה?" ג'קסון נחר לעברה, הוא פתח את החלון של המרפסת מהקומה השנייה ומאיה הלכה אחריו. "לא, אנחנו לא מדברים על ה'דיבוק' או משהו, להיות איש זאב זאת קללה. קללה שעוברת מדור לדור במשפחה. לפעמיים יש מצב שיכולים לקלל אותך מידי ואתה יכול להשתנה, אבל במצב שלך ז בטוח קללה, ועוד קללה עתיקה במיוחד שהצליחה להעביר דם טהור של אלפא." ג'קסון קפץ מהמרפסת ומאיה הביטה בו מלמטה, היא התחילה לרעוד מעט. "נו, קפצי!" צעק לעברה והיא רק התחילה לתהות כמה רחוק זה. "יש לי פחד גבהים, אני לא יורדת לשם." התעקשה מאיה, ג'קסון עשה קפיצה והחזיק במעקה של המרפסת. הוא החזיק את עצמו וקפץ שוב. פנייה של מאיה האדימו, הוא היה כל כך קרוב אליה שהיא הרגישה רע עם עצמה שליבה פעם כל כך חזר פתאום.
"את לא צריכה לפחד, הכול היה בסדר!" צעק ג'קסון, אולי הוא חשב שדופק ליבה התעצם בכלל המרחק מהקרקע? או שאולי הוא ניחש בעצמו? "אני יתפוס אותך, רק קפצי!" מאיה התחילה להתלבט אבל רגליה לבד קפצו מהמרפסת. היא הרגישה זוג ידיים שמחבקות את האגן שלה. מאיה לא הצליחה לעזוב את צווארו של ג'קסון והיא הרגישה שהיא עומדת למות מרוב פחד.

"תנשמי, את על הקרקע." היא שמע את קולו כל כך צמוד לעורה שזה גרם לה לרצות להישאר כך. מאיה עזבה אותו והיא הביטה בעיניו, הן היו אדומות. "מה אני ממש כבדה?" שאלה אותו וג'קסון הביט שכנראה עיניו אדומות שוב. "לא, זה בגלל שאת אלפא נשית. זה מין חיבור כזה בין שני אלפות." פלט לעברה ג'קסון, הוא עזב אותה ומאיה הביטה בו. "מה רצת להראות לי?" שאלה בפלאה, הוא השכח מהמבוכה שהעסיקה את מחשבותיו והתחיל. "אני שתזרקי את זה עש לעץ שם." ג'קסון הצביע על העץ הכי רחוק שמאיה יכלה לראות באופק. "לא חושבת שאני יצליח." צחקה מאיה כשהוא הביא לה משהוא שנראה כמו סכין קטן. 'תאמיני' משהו לחש בתוך ראשה. "איך?" שאלה וג'קסון בלעה את רוקו. "את הצלחתי." אמר בחצי חיוך. "מה זאת אומרת?" שאלה אותו והוא סובב אותה חזרה, תתמקדי במטרה. ירה בה וזה התחיל למצוא חן בעיניי מאיה. היא החזיקה את הסכין וזרקה אותו, הסכין פגע במרכז העץ וחצה אותו לשתיים.
"אבל איך? אני אפילו לא כיוונתי!" אמרה וחיוך מלא הפתעה מלא את פנייה. "לזה אנחנו קוראים חושים. עכשיו המחשבה זה סוג של טלפתיה, אני יכול לשדר לך אותות כי אני האלפא, אבל גם את האלפא אז אנחנו יכולים לדבר בנינו." זה התחיל למצוא חן בעיניי מאיה. 'אז בוא נתחי' אמרה לעצמה מספר פעמים וג'קסון חייך חצי חיוך. "אני הבנתי את זה מהפעם הראשונה." אמר ומאיה התחילה לקפץ מאושר. "הצלחתי!" אמרה לעצמה ואז התחילה להיכנס ללחץ. "אז אתה יכול לקרוא את המחשבות שלי? לא שיש לי מה להסתיר כמובן…" היא התחילה להאדים, היא אף פעם לא רצתה שמשהו ישמע את מחשבותיה, במיוחד ג'קסון. ואם הוא שמע את מה שהיא חשבה עליו? "לא, זה כמו לשלוח מכתב, אם את רוצה שאני יקרא את מחשבותיך את צריכה לתת לי לעשות את זה." אמר ג'קסון, הוא נראה קצת עצבני ומאיה התחילה לתהות למה. "מה קרה?" שאלה, ג'קסון נשם עמוק. "מאיה, עכשיו את לא שולטת בעצמך, אני כמובן ישמע שלטן אבל אסור לך לשמור על קשר על בני האנוש. אסור שדוד שלך יגלה את זה, כמובן שגם כל השאר. איתן, רובין מי שזה לא היה, אסור שהם יגלו מה את, או בכלל אסור לך לדבר איתם בינתיים את יכולה להרוג אותם." מאיה התחילה להילחץ, אבל ג'קסון ניסה להרגיע אותה.
"אני לא מנסה להלחיץ אותך, או לגרום לך להתבודד. אבל את עכשיו מסוכנת. ואני יעזור לך בלשלוט על עצמך, אבל זה ייקח זמן, בגלל זה אסור לך לדבר איתם. לא בבית הספר, לא אחרי ובכלל. את צריכה לנתק איתם קשר לטובתך ולטובתם."
אבל אני לא רוצה. יללה במחשבותיה. היא הרגשה שדמעות נזלו על לחייה וג'קסון חייך לבה חצי חיוך. "אני ידוע עד כמה זה קשה, עברתי אותו דבר." אמר והתחיל בכמה דברי עידוד: "אומנם לא היה לך את החברים שלך אבל עכשיו היה לך אותנו, אה, גם מקילה אחת מאתנו אז את לא צריכה להרגיש מבוכה מזה שאת אישה בגרם גברים. " מאיה חייכה לעברו והתחילה להמשיך ללמוד מה היכולות החדשות שלה.
***
השמיעה שלה מחודדת יותר, הראיה שלה עמידה ללילה וליום, היא חזקה יותר ויש לה חוש ריח של ציידת. היא סיימה כמה מהשיעורים שלה להיום והתחילה לגווע ברעב. "חוץ מכל זה אנחנו גם אוכלי פי שתיים יותר ממה שאכלנו." אמר ג'קסון מסמן לה להיכנס לבית. "אז אתה גר כאן לבד?" תהתה מאיה. "לא, הבית הזה זה הבית של הלהקה, הוא עובד מדור לדור ובואי נגיד האלפא הקודם היה עשיר לא במילים קטנות. יש לנו גם אחלה חדר אימונים תת קרקעי." אמר ג'קסון והעביר כמה מנות אוכל גדולות על השולחן. היא החלה לאכול ופתאום נשמעו כמה דפיקות בדלת. "ורק חשבתי שהם לא יכולים לחיות בלעדיי." אמר בחיוך מרוצה ג'קסון. כמה מחבריו נכנסו פנימה. "אנחנו פשוט סקרנים אם היה קרב אלפות…" אמר הנער האינדיאני, סת. "סת, מתי תלמד לא להמר את כל הכסף שלך? אתה לא מבין שאתה תמיד תפסיד?" הוא בלע את רוקו. "אז לא היה קרב אלפות?" אמר בטון לא אכזבה. "אתה חייבת לי חמישים, ולי שישים ושש! לי הוא הבטיח קרב!" הם התחילו לצעוק חד על השני וסת התחיל לקבור את עצמו. "כנסו, תפגשו את האלפא השנייה שלכם."
***
מאיה נהנתה מחברתם, בהמשך הערב מקילה הצטרפה ואמרה שהיא הזהירה את מתיו והוא יודע שהם היו ביחד כל הערב ואין על מה לדאוג. "אתה זוכר את הפעם הזאת שג'וני רק הצטרף?" שאל נער שזוף עם זיפים, מאיה זכרה אותו מבית הספר ואולי הוא למד שנה מתחתיה, כיתה י'? הוא נראה הרבה יותר בוגר לגידו ואפיל והיו לו זיפים. "אני חושב שזה היה נחמד אם נציג את עצמינו מול האלפא היפיפייה שלנו." פרץ לרגע הנער הבלונדיני, הוא היה מכיתה י"ב והוא לא היה צריך להציג את עצמו, כל הבחורות בבית הספר הזילו עליו ריר.
"אני ג'וני מקלר. אני לומד בכיתה י'. "ג'וני היה נער שזוף עם עיניים חומות ושיער כהה, לעומת כל החבורה שלהם הוא היה הכי שקט והכי ביישן, מאיה התחילה לחבב אותו.
"כריס שרט, לומד בכיתה ט'," כריס היה נער ממוצא אסייתי, גבוהה יותר מחצי מהלהקה ובעל זוג עיניים חומות כדבש, הוא גם היה אחד הרועשים בחבורה ועשה הכי הרבה בעיות, טוב לא כמו סת'.
"אני סת' מדקוטה. למדנו ביחד בכיתה ט', אז כן את בטוח מכירה אותי. לומד בכיתה שלך." סת' התחיל לעצבן את מאיה, אבל החיוך שלו גרם לה לסלוח לו מהר ממה שחשבה.
"ג'יימס מילר, לומד בי"ב ותמיד כאן בשביל האלפא החדשה שלנו." אמר דין, נער בלונדיני ופלרטטן, כל הערב הוא עשה למאיה עיניים וזה לא מצא חן בעיניה, טוב אפשר להגיד שקצת…
"אני מקילה, ואני לא בתיכון, אני שוטרת במשטרה. אז אם ימצאו ואתי כאן שותה עם קטינים אני כנראה יסולק מהעבודה שלי אז בואו נעבור האלה!"
כולם צחקו ומאיה הרגישה כאילו היא כבר חלק מהחבורה שלהם ואז הכול עלה בה. "רגע, אבל אז, משהו ניסה לסמם אותי והתעוררתי ביער." נזכרה מאיה, "אתם יודעים מי עוקב אחרי?" שאלה וכולם השתתקו. "אתם יודעים?!" שאלה וג'קסון קם מהספה והביט בהם. "אנחנו חושבים שמי שעוקב אחרייך זה מה שהרג את ההורים שלך, אבל אנחנו לא יודעים מה זה. "