הזאב המוזהב (פרק עשירי- בריחה )

פרק עשירי- בריחה

כמה ימים עברו על מאיה כמו על אסיר בבית כלא. כל חברי הלהקה היו צריכים לעשות משמרות, כדי לוודות שמאיה לא תצא מכלל שליטה, ובינתיים שהם היו עסוקים בהשגחה צמודה על מאיה, מאיה הייתה עסוקה בחקירות על עצמה, בחקירות על הכול. ג'קסון הביא לה ספר מוטציות, הוא אמר שלא הכול נכון, אבל הרעיון זהה, דבר שלא נתן לה הרבה מחשבה. היא עברה מדף לדף, תוהה כמה יצורים על-טבעיים באמת קיימים בעולם.
שלוש דפיקות עצרו את נשימותיה. מאיה הייתה מרוכזת בצלילי העברת הדפים כך שצליל הדפיקות בדלת נשמעו כמו התנגשות של כמה כוכבי לכת. "מאיה?" מאיה נפלה על הקרקע, ובלעה את רוקה. "את בסדר?" דוד מתיו קם מהר לעזור לה, צלילי צעדיו גרם לאוזניה להתפוצץ, היא עצמה את עיניה מעט והתרוממה, מנסה להקשיב לצליל ליבו של ג'יימס ששמר עליה בחוץ. "כן, אתה פשוט ממש הפתעת אותי." מתיו נסוג לאחור, ונתן למאיה להתרומם. "אני הולך לעבודה, אם את צריכה משהוא אני זמין." אמר דוד מתיו, סוגר את הדלת בחבטה ומתניע את המכונית.
"שמעתי שנפלת, הכול בסדר?" ג'יימס קפץ דרך החלון, הוא העביר את ידיו בשיערו הבלונדיני ומאיה הניפה את ידה בביטול. "הכול בסדר, פשוט דוד שלי דפק בדלת והייתי מרוכזת מידיי…" ג'יימס השמיע צלילי של הנחה כזו שרמזה לה שהוא כנראה הבין. "אה, ג'קסון העביר לך את זה." אמר ג'יימס נותן לה פתק מדף ממחברת שורות צהובה. 'בואי לסלון' הכתב לא היה ברור, אבל מאיה העבירה מבט בג'יימס וירדה לסלון.
"היית מרוכזת יותר מידיי?" שאל ג'קסון כשמאיה ירדה לסלון, הוא התיישב על הספה לבוש במכנס כהה וחולצה זרוקה שהיה ברור שהוא רץ לכאן בשינוי צורה. "כן, הייתי מרוכזת בספר, אתה הייתה צריך להגיד לי שזה גם ממש מזיק!" התלוננה, מעבירה קצות משיערה לאחורי אוזנה. "אז עכשיו את יודעת." נחר, הוא נראה מעט זועם, כנראה לקח לו זמן להפוך בחזרה הפעם. "למה קראת לי?" מאיה החלה לתהות למה הוא כל כך כועס.
"החבר שלך, איתן, מה אתו?" מאיה התחילה לגרור את גופה לכיוון המטבח, נזכרת איך שבאותו בוקר התהלכה עם ג'וני במסדרונות ואיתן הביט בה במבט הזה, במבט שהיא כל כך שנאה. "כלום, הוא פשוט שונאה אותי עכשיו."
"הוא צריך, אבל משהוא אתו לא בסדר, שימי עליו עין." ג'קסון התכוון ללכת, אבל מאיה תפסה במרפק שלו. "מה זאת אומרת? מה לא בסדר אתו?" ג'קסון, היה קרוב, יותר מידי קרוב. הוא בלע את רוקו ועיניו היו אדמות. מאיה הייתה מרוכזת בעיניו ושמעה את דופק לבו, הוא היה לא יציב הוא פעם מהר כל כך מהר שמאיה התחילה לתהות אם זה בגללה או בגלל שהוא היה עצבני. "מקשיבה לדופק שלי?" שאל והתקרב לעברה, מאיה הלכה לאחור מעט, עדיין מביטה בעיניו. "כן, ואתה לא?" שאלה כשהבינה שדופק ליבה פועם אפילו מהר שלו. "למה אתה כועס?" שאלה לבסוף, אחרי כמה דקות שהוא פשוט הביט בה, לוכד אותה במבטו ולא נותן לה להתחמק. עורו הכהה והשילוב של עיניו האדומות גרם לליבה של מאיה לרטוט ולשערות גופה להצטמרר.
"בגללך, " הוא התקרב ורק נשימת הפרידו בניהם. "אני כל כך מעצבנת?" חצי חיוך הופיע על שפתיו ג'קסון והוא התקרב לעברה, שפתיו ריחפו מעל שפתיה והיא הרגישה את נשימותיו על שפתיה. הוא נישק את שפתייה בקלילות וצליל נקישות קטע אתם. היא התרחקה מהר ונשכה את שפתה התחתונה, מנסה לא להביט בג'קסון ולראות מאיפה הרעש. "ג'ק-" לחשה מאיה וג'קסון נעלם, לא משאיר זכר לקיומו. מאיה הלכה בעקבות קולות הנקישה, מביטה בחלון של הסלון ורואה האת איתן, הוא בכה.
"מה אתה עושה כאן? "שאלה מאיה בחשדות והבחינה בריח האלכוהולי שנטף מאיתן. "שתית?!" איתן נראה מובהל, עיניו היו אדומות ונפוחות. "מה איתי מאיה? מה אתך? זוג העיניים שלו עשו אותך?" מאיה בלעה את רוקה, מתחילה להאשים את עצמה ממה שאמרה. "זה לא עניינך." אמרה מאיה, נזכרת בג'קסון שנישק את שפתיה, היא קפאה.
"פעם זה היה ענייני, ויודעת למה? כי את היית החברה הכי טובה שלי, אני לא מבין מה איתי. אני מתגעגע אלייך, מאיה." מאיה הרגישה שקולה נותק מגרונה. היא רצתה לחבק אותו אבל לא יכלה, היא לא יכלה , יסלקו אותה מהלהקה. ג'יימס עוקב אחריה, אחרי השיחה הזאת. "אני מצטערת איתן, אבל אני צריכה לחזור." איתן תפס במרפק שלה, היא השתחררה והביטה בו, שומרת על קור רוח. "לך מכאן, אתה שיכור וכרגע אתה ממש מגעיל אותי."
"למה הפכת?" ירק איתן כלא מאמין, הוא הסתובב והלך מהחצר של ביתה ומאיה הרגישה שמספר דמעות עומדות על קצות עיניה. "למפלצת." ענה בלחש, מרגישה איך הדמעות זוחלות בעדינות על לחייה. היא שמעה איך איתן מנגב את אפו, מקלל חרישית את שמה והיא הרגישה שהיא רוצה להיקבר, היא רצתה למות. זאת קללה.
***
לצערה של מאיה סוף השבוע עבר אפילו יותר מהר מאשר כמה השעות שהיא האשימה את עצמה. ג'וני צפר לה כמה פעמים שתרד. "אתה לא צריך לצפור בשביל שאני ירד." העירה מאיה, ג'וני פתח לה את הדלת וחייך חצי חיוך עם גומות חן. "יודעה, אבל דוד שלך מסתכל, אלפא." מאיה הביטה בו במבט קר. "לא קוראה לך יותר כך, מבין!" אמר בגל צחוק מתגלגל, מאיה נכנסה לתא לצד הנהג ונדהמה לראות את ג'קסון מאחור. "בוקר אור," לחש ג'יימס בקול מנומנם, הוא פיהק בכבדות ועצם את עיניו כאילו הולך להירדם שוב. מאיה לא יכלה להביט בג'קסון, לא אחרי שנישק אותה וברח.
אני צריך לדבר אתך אחר כך . אמר במחשבותיה ג'קסון והיא נשחה את שפתה התחתונה מנסה להסתיר את הספק מפניה.
***
בבית הספר הכול התנהל אחרת, היא לא ירדה בלימודים , אך וויתרה על רוב שיעורים המתוגברים, היא הלכה בשקט, בין הצלילים כך שאף אחד לא יבחין בה, הולכת במסדרונות עם ג'וני, שלמד כיתה מתחתיה. "אתה מבין? עם תשווה את שתי המשוואות אתה תמצא את הנקודה. "מאיה בדיוק סיימה את אחד התרגילים שג'וני התקשה לפתור, הוא חייך לעברה בחיוך המובך שלו והתחיל בהרצאה הרגילה למה הוא לא הצליח את התרגיל. "אני חשבתי על זה, פשוט לא הצלחתי." מאיה נשמה בכבדות כאות תבוסה. "בסדר, רק תפתור את התרגיל הבאה כמו שצריך, אתה חייב לקבל ציון טוב הפעם." ג'וני קרא לעברה בקריאת בוז עמוקה. "כן, אלפא." אמר, ומאיה שמע כיחך מוזר סביבה. היא הטתה את ראשה, רואה את ג'קסון. "אנחנו צריכים לדבר." מאיה ניסה להסיט את מבטה. "דבר.." לחשה והוא התיישב. את בטוחה שאת רוצה לדבר על זה כאן? שאל במחשבותיה, היא ראתה שהוא מתכוון לפתוח את פיו והיא ישר התרוממה. "ג'וני אני הולכת דקה, תמשיך. " אמרה ויצאה מהר מהספרייה, מתחילה לקוות למושיע.
"על מה רצית לדבר?" לחשה מאיה. ג'קסון התקרב לעברה נישק אותה, מעביר את שפתיו בעדינות על שפתיה, ומצמיד את פניו אליה, מנשק מעט את הלחי שלה. "מה אתה עושה?" שאלה מאיה, היא לא התנגדה, היא אהבה את המגע של שפתיו על עורה והוא גרם לה לשיתוק בכל גופה, הוא חשמל אותה והיא הרגישה מנותקת אליו. "מנשק אותך" לחש בעדינות על שפתיו ונישק אותה שוב. היא אגרה מעט מהכבוד שנשאר לה והרחיקה אותו מעט, מביטה בעיניו האדומות. "מה אתה עושה?"
"אני חייב לדבר אתך על זה." מאיה התרחקה ממנו, אך ידיו עדיין היו על פניה.
"דבר," אישרה מאיה, מעבירה אצבע על שפתיה, מנסה לנגב את ההרגשה הזו מכל גופה. "אני לא יודע למה, אבל אני מרגיש אחרת אתך, זה הורג אותי." הוא בלע את רוקו, לא יכול להביט בעיניה. "על מה אתה מדבר?" מאיה הרגישה כאילו היא לא יכולה להתנתק ממנו, היא התקרבה מעט, מעבירה את אפה סביבו, הוא חייך, רצה לנשק אותה שוב. "על זה אני מדבר. " לחש ונישק אותה פעם קטנה נוספת. "אני הייתי עם המון בנות, מאיה, אבל אף פעם לא יצאתי עם, את יודעת, אשת זאב." מאיה התרחקה ממנו, היא לא אהבה את הכיוון אליו הוא חותר. "את לא הטעם שלי, בכלל לא." אמר ומאיה הרגישה שהיא קבלה איזה סכין עמוק במרכז גופה. "אבל אני חושב שאולי בגלל שאת אלפא זה פשוט קרה." מאיה הוציא גיחוך לא מרצונה, נושכת את שפתה התחתונה כאילו מנסה להעניש את עצמה. מגיע לך מאיה. היא התחילה לרחם על עצמה. "להגיד את האמת גם אתה לא הטעם שלי, בכלל לא." ג'קסון נראה מבולבל. "באמת?" לחש כלא מאמין.
"באמת, "אמרה מאיה והתחילה ללכת ממנו. "חכי," אמר לה היא הרגישה שכל עצם בגופה רתחה. היא קפצה מהגדר של בית הספר מתחילה לרוץ, לרוץ מהר כל כך שכל שרירי גופה התחילו לא להקשיב לה, התחילו לכאוב. "תעצרי!" היא שמעה את קולו של ג'קסון אבל היא לא עצרה. שילך לעזאזל. חשבה והיא הרגישה זעם שאף פעם לא היה בה, היא נעצרה במרכז מקום שומם לצד הקניון הישן, מתחילה להתפתל מכאב. "תירגעי," לחש לה ג'קסון מנסה להתקרב. "זוז ממני!" צעקה מאיה. היא לא הבינה למה היא כועסת כל כך, מרגישה שכל גופה משתנה, היא נפלה על ברכיה, מחבקת את גופה, מנסה להשתלט על הזעם שהיה בה. שום דבר לא עזר לה. ג'קסון נעלם, היא התרוממה אף על הכאב והתחילה לרוץ, מנסה לגרום לשרירי גופה לכאוב פחות, כך היא תירגע ותנשום, אבל היא לא יכלה, היא כבר התחילה להשתנות.
אחרי מספר רגעים היא המשיכה לרוץ, אך כזאבה זהובה.