הזאב החדש- פרק 6

פרק 6
היינו על צוק מרוחק, טיפות גשם התחילו לרדת, והשמיים היו בצבע אפור, טריי הכניס את הכדור כסף עמוק יותר לגופי, רק עם אגודלו, וככל שהכדור נכנס כך כאבי גבר,
"מה קרה לך?" שאלתי חלשות ודם ניתז מפי,
"דניאל שולח לך וכל השבט שלך הודעה, הערפדים עומדים לחזור, הם חזקים יותר מתמיד, אבל אתה מהווה איום בכך שאתה חי, אז זה דיי בעיה. ועכשיו אנחנו נחסל אותך" אמר טריי ומבטו זעום ועיניו ירוקות,
נהמה נשמעה, די חלשה, ביחסית לאלה ששמעתי, טריי הפנה את גבו, גור קטן של זאב לבן הסתכל אליו, ושיניו הקטנות אבל החדות נחשפו על פרוותו הלבנה,
"גור קטן ופשוט, תעוף מפה" אמר טריי והעיף אותו בעזרת הרגל, יללה נשמעה מפיו של הגור, התעלמתי מהכאב והעפתי את טריי ממני, הכנסתי את שתי אצבעותיי לתוך הפצע, ניסיתי לתפוס את הכדור מכסף, אבל אצבעותיי לא הגיעו, צרחתי מרוב כאבים, אבל לא יכולתי להשאיר את הכדור בפנים, הארכתי את ציפורניי והצלחתי לתפוס את הכדור ולהוציא אותו מגופי, בינתיים טריי קם, הוא השתנה זאב השחור, לי כאב מדיי מכדי להשתנות לזאב, הזאבה הלבנה והקטנה יצאה מהשיחים, היא הגנה עליי בגופי, לא שזה עזר,
"טריי אתה יכול לצאת מזה!" אמרתי ונשענתי על העץ, נהמה חזקה נשמעה, זה היה זאב חום בהיר, ג'ון, הוא נשך את גופו של הזאב השחור והעיף אותו על סלע,
"איייי" צעקה נשמעה ממקום אחר לגמרי, ניסיתי לראות מי זה, אבל לא יכולתי, השתמשתי בראייה החזקה שלי, זה מישהו עם עיניים ירוקות ללא אישונים כמו לטריי, הוא קם ממקומו וניסה לקום, רצתי לעברו, הוא קלט שאני רץ אליו, אז הוא וחברתו התחילו לרוץ, רדפתי אחריהם. במשך 2 דקות.
הגענו לקצה הצוק, הם בקצה ואני סוגר עליהם,
"אתה דניאל?" שאלתי, הוא לא ענה, הוא רץ הביט בי, ועיניו נהיו אדומות
"מי אתם?" שאלתי ושיניי התחדדו, ידי עדיין החזיקה את הפצע בבטן,
"דם של איש זאב" אמר ושיניו התחדדו גם כן, הוא רץ עברי ונשך את צווארי, נתתי לו אגרוף לפנים כדי להרחיק אותו ממני, זה עבד. שיניו היו אדומות מדם, ואז הוא וחברתו קפצו מהצוק.
"לא" אמרתי ובידי השנייה החזקתי את צווארי, ג'ון וטריי רצו לעברי,
"אנג'לו" אמר ג'ון, ואז התמוטטתי מכאבים.
*****
נקודת מבט דניאל
"אתה בטוח שזה היה רעיון טוב אדוני?" שאלה אמילי,
"אין יותר טוב מזה, לשתות דם זאב, דם יצור, זה חיזק אותי" אמרתי, נזכר בטעם המתוק של הדם של אנג'לו,
"לשתות מהדם של האחד, זה היה הרעיון הטוב ביותר שלי" הוספתי,
"תביאו עוד אחד" אמרה אמילי, הה היה נער מבוהל,
"אני ראיתי מה עשיתם להם, אתם מפלצות!" אמר הנער, כולו רועד, התקרבתי אליו, והעברתי את אצבעותיי על לחיו,
"אתה יודע כמה זמן לא אכלתי בן אדם שלם?" שאלתי ושיניי התחדדו,
"מאז תחילת המבצע הזה" חייכתי, ואז נשכתי אותו כל כך חזק שהצוואר שלו התנתק מהגוף שלו. פניי היו מכוסות דם,
"מעדן.. תמשיכו להביא לי" אמרתי, והתיישבתי על הכיסא השחור הגדול שלי.