הזאב החדש- פרק 4

פרק 4
"אנג'לו?" שמעתי קול נמוך קורא בשמי,
"אנג'לו, תעורר כבר" הקול המשיך להדהד בראשי, פקחתי את עיניי באיטיות, הייתי באמצע היער, שרוע על הרצפה מלאת העשבים, וראשי כאב באופן מחריד, והייתי רעב ברמות מטורפות. ג'ון היה מולי, מביט בי.
"מה אני עושה כאן?" שאלתי, קמתי לאט, לאט ממקומי, ונשענתי על עץ, שם ראיתי את ידי עם שריטה ארוכה שמגיעה עד הכתף שלי, הסטתי את מבטי על החזה וראיתי את חולצתי קרועה וסימן של 3 טפרים על החזה שלי.
"אתה חייב לבוא איתי" הוא אמר, והביט בי כאילו כבר ראה את המצב הזה, "לאן אנחנו הולכים?" שאלתי וצעדתי אחריו,
"לא משנה עכשיו, אתה צריך לבוא איתי" אמר ג'ון, כבר על פניו יכולתי לראות שהוא רציני,
"תאט את הקצב טיפה כואב לי כל הגוף" התלוננתי, צעדתי אחריו, מנסה להגביר את הקצב שלי, אבל העצמות שלי כאבו,
"תאמין לי הכול יהיה בסדר" הוא אמר והביט בי, רק לכמה שניות והמשיך ללכת,
"לא ענית לי!" צעקתי, הבטתי בו והוא פשוט עצר מבלי להסתובב אליי,
"מה אתה רוצה?" הוא שאל,
"מה אני עושה פה? למה אני נראה ככה?" שאלתי, יכולתי לשמוע הכול, לראות הכול, יכולתי לשמוע את נשימותיו, יכולתי לראות את הבן אדם שסוגר סיגריה תוך כדי שהוא מחכה שהרמזור יראה ירוק, והכביש היה במרחק 10 קילומטרים ממני,
"מה קרה לי? למה אני יכול לשמוע הכול, לראות הכול, להריח הכול, יותר טוב ממה שיכולתי בעבר?" פחדתי. פחדתי מהתשובה,
"אני לא יכול לספר לך. לא עכשיו" אמר ג'ון והמשיך ללכת,
"אז אני לא יבוא איתך!" אימתי.
"איש זאב" הוא אמר,
"מה?" שאלתי והתקרבתי עליו טיפה,
"אתה איש זאב, זו התשובה שלך, זה מה שחיפשת, ועכשיו אנחנו הולכים לשבט אנשי הזאב שיתנו לך את טבעת השליטה, ברגע שאתה עונד אותה, היא תהבהב ברגע שאתה עומד להשתנות, וככה תוכל להרגיע את עצמך ולא להפוך לזאב. משהו ממה שאמרתי נשמע לך עוזר? נשמע לך אמיתי?" הוא שאל והסתובב אליי,
"לא" אמרתי, צעדתי כמה צעדים אחורה,
"בגלל זה אתה נראה ככה, אתה שרטת את עצמך ונאבקת נגדך כי לא הצלחת להשיג מזון, בגלל זה אתה מרגיש רעב. קוראים לזה 'היפטוראסטי' אם בעוד כמה שעות לא תקבל מזון אתה תישאר זאב לנצח" הוא אמר,
"עכשיו בוא" הוסיף והמשיך ללכת. 'הוא משוגע, החבר הכי טוב שלי התחרפן על כל השכל שלו' חשבתי לעצמי, 'עד שהוא לא יראה לי הוכחה אמיתית אני לא מאמין'
צעדנו לאורך כל השביל, כבר כמה שעות, הרעב החל לגבור עוד יותר, וציפורניי התחילו להתחדד ולגדול, שיניי גם כן התחדדו, צרחתי מכאב ומרעב,
"לא עכשיו" אמר ג'ון שמיד רץ לעברי, "יש לך להחזיק רק עוד כמה דקות ואנחנו מגיעים" הוא אמר בדאגה. 'זה הג'ון המוכר והאהוב' חשבתי לעצמי, אבל הכאב המשיך לגדול. צעדתי חלשות, מרגיש שאני מתמוטט עוד כמה שניות, הגענו לשער ענקי מעץ שמגולף עליו זאב, התקדמנו, וג'ון פתח את השער,
היו שם מלא אנשים, נערים, נערות, אנשים מבוגרים, נשים, וכולם היה במשותף עור שזוף, נשענתי על ג'ון, כולם לטשו בנו מבטים, היו גם כמה זאבים שם, הם חשפו שיניים, ואז אותו זאב שחור שנשך אותי קפץ והיה מולנו,
"הוא במצב היפטוראסטי, הוא חייב מזון לפני שימות מלהיות בן אדם וישאר זאב לנצח" אמר ג'ון,
"אתה הכנסת אותו לזה, עכשיו אתה חייב גם להציל אותו. הוא אח שלך" אמר ג'ון בכעס, הבטתי בעיניים הירוקות של הזאב השחור, 'טריי?' חשבתי לעצמי, הזאב נעמד על שניים, ופרצופו נהפך להיות של טריי וכך גם כול גופו,
"קח" הוא אמר וזרק לי חתיכת בשר, נחתי על הרצפה ואכלתי כאילו לא אכלתי בחיים, הרעב נפסק, וכך גם הכאבים, שיניי חזרו לעצמם וגם ציפורניי,
"תודה" אמרתי, קמתי מהישיבה. ניקיתי את החתיכות בשר שהיו לי מסביב לפה, ואמרתי
"עכשיו אתה יכול להסביר לי שוב מה קורה פה"
*******
"תריצו את תוכנית א' הגיע הזמן שלנו להתחיל" אמר דניאל, היה לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות כההות, "תביאו לי את החבר שלנו" הוא הוסיף,היה תור מלא בבני אדם, ג'ואי היה חלק מהאנשים שם.
"ברוכים הבאים חברינו, היום אנחנו נשנה אתכם לחזקים יותר, משופרים יותר, מושלמים" אמרה אמיליה, היה לה שיער בלונדיני ועיניים חומות.
"אתה תהיה הערפד הראשון שהשתנה" אמר דניאל, ונשך את הצוואר של הנער, מיד אחרי זה הוא נתן לו טיפה מהדם שלו, ואז הרג אותו. הנער קם ממקומו, הוא נהיה חיוור יותר, ושיניו צמחו באופן מפחיד,
"בקרוב הערפדים ישלטו! לנצח!!" צרחה אמיליה והם צחקו, כל הערפדים.