הזאב החדש- פרק 10 אמצע עונההה

פרק 10
"אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?" שאל ג'ון שניסה לעצור אותי,
"הוא הרג את אבא שלי" התקרבתי לג'ון,
"מהגנה עצמית"
"היה עדיף שלא הייתי הופך לאיש זאב, ככה אתה לא היית משתנה, מלהיות החבר הכי טוב שלי, הפכת לזר" אמרתי ודמעה נפלה על הלחי שלי,
"אני עדיין החבר הכי טוב שלך" אמר ג'ון,
"זה לא נראה ככה" אמרתי והכנסתי את חפציי לתיק,
"ג'ק, אל תעזוב" אמרה לי,
"ניפגש בבית" אמרתי לה ונישקתי אותה בלחי והלכתי,
"ג'ק אל תלך, אני מצטער" אמר טריי,
"תפתחו לי את השער" אמר לשומרים שהיו שם,
"לא כל עוד ראש השבט אומר" אמר אחד מהשומרים בקול נמוך,
"ג'ק בבקשה, אני יודע שאתה כועס עליי, אבל אתה עדיין אח שלי" אמר טריי,
"הלוואי ולא הייתי" אמרתי, טריי סימן לשומרים לפתוח את השער, ויצאתי מהשבט, בעוד שלי רצה אחריי,
*****
"אנחנו מוכנים אדוני, יש לנו 78 ערפדים מוכנים וקטלניים, והצבא שלנו כבר מוכן לפלישה, מצאנו את השבט שלהם" אמרה אמילי למפקד שלה, דניאל.
"יופי, תאספי את כולם, היום אנחנו נתחיל לפלוש אליהם" אמר דניאל וחייך.הוא היה על הכס שלו, מתיישב ובוהה בכמות הערפדים העצומה שהכין במו ידיו. הוא נעמד והתחיל לדבר.
"היום, חבריי מוצצי הדם, אנחנו ננצח, היום הוא יום היסטורי, בו ייכתב בספרי ההיסטוריה, שהערפדים ניצחו בקרב מול אנשי זאב, היום, אנחנו לא ניקח שבויים,
אנחנו ניקח מתים.
ובמיוחד, היום אנחנו נחסל את הזאב החדש, ג'ק.
ללא רחמים,
ללא פחד,
ללא פצועים,
רק ניצחון!!" צעק לבסוף דניאל והרים את ידו, יחד כולם צעקו איתו.

******
"לא, אני לא מוכן" אמרתי בתוקף,
"הוא ביקש ממך סליחה" אמר לי,
"אבל עדיין הוא הרג את אבא שלי!" הרמתי את קולי,
"מי הרג את אבא שלך?" שאלה אימי שנכנסה לחדר,
"הזאב" ניסיתי להתחמק מזה,
"אז למה אמרת שהוא ביקש ממך סליחה, פעם אחרונה שבדקתי, זאבים לא יכולים לדבר" היא הביטה בלי,
"כנראה לא שמעת טוב" אמרתי,
"אני דיברתי ללי" היא נכנסה לחדר ונעלה את הדלת,
"אממ, אני אני לא אמרתי דבר כזה" היא התחילה לגמגם,
"אתם יודעים, אני שמעתי, שיש דבר כזה אנשי זאב, בהתחלה לא האמנתי, עד שראיתי אחד כזה, במשך כל חיי אני נלחמתי בהם, ועכשיו, אני כמעט בטוחה שאתם יודעים משהו עליהם" אמרה אימי, התחלנו להתרחק ממנה לאט,
"או שאתם כאלה" אמרה והוציאה סכין כסף,
"אימא תניחי את זה" אמרתי והגנתי על לי בגופי,
"למה? אתה מפחד שתמות?"
"אני הבן שלך" הזכרתי לה,
"כל עוד אתה חבר של אשת זאב, או איש זאב, אני לא יכולה להציל אותך, אז גם אתה תמות" היא אמרה, זה היה צד שונה, שלא הכרתי באימי כלל.
"אימא, אל תגרמי לי לעשות את זה" אמרתי וכבר נדחקנו לפינה של החדר,
"את מה? להשתנות לכלב רטוב ומסכן?" היא הרימה את ידה וניסה לדקור אותי בזה, הצלחתי להתחמק, אבל לי נפגעה ברגל שלה,
"לא!" צרחתי והעפתי את אימא שלי ולקצה השני של הקיר,
"את תשלמי על זה!" איימתי,
"אתה מאיים עליי? אם כבר אני יאיים עלייך" היא צחקה והוציאה מהכיס האחורי שלה אקדח וכיוונה אותו לכיווני,
"אקדח עם יריות מכסף" היא אמרה,
"אימא בבקשה" התחננתי, בזמן שצעקותיה של לי נשמעות מהכאב.
"לא היית צריך לעבור את היפטוראסטי, אתה יודע שזה בשר של בני אדם? רוצח אחד, של אביך!" היא צעקה וירתה.
********
נקודת מבט דניאל
"את מריחה את זה" אמרתי והרחתי את ריח הדם של אנשי הזאב,
"זה הריח של התבוסה"
"הגיע הזמן, כולם לזכור,
בלי פחד
בלי רחמים
בלי פצועים,
רק…" אמרתי והערפדים השלימו
"ניצחון!!" הם צרחו והעפנו את השער הענקי שהיה להם בשבט, הערפדים תקפו את האנשי זאב, אמילי הלכה על ג'ון, קולות מלחמה נשמעו, המון זאבים תקפו אותנו אבל זה לא הזיז לנו, היינו חזקים יותר, ורבים יותר,
זאב שחור קיפץ והתקרב אליי,
"טריי? כמה זמן לא ראיתי אותך" אמרתי וחייכתי,
"אנחנו ממש כמו אחים" הוספתי, הוא נהם וחשף שיניים, גם אני, אין מה לעשות זה מדליק אותי,
"אם כבר אחים, איפה ג'ק, אני והוא צריכים לדבר" אמרתי, הוא קפץ לעברי חנקתי אותו ונשכתי את צווארו,
העפתי אותו לאוויר והוא נחת על סלע, יללות של זאבים נפצעים נשמעו באוויר,
"כמו מוזיקה לאוזניים שלי" אמרתי והתקרבתי לעבר טריי, נתתי לו אגרוף בפנים, והוא היה כמו כלכלב קטן, הוא התרחק ממני, אבל רגלו הייתה פצועה, רצתי במהירות ונשכתי אותו שוב, והדם הסמיך שלו, מעדן כל כך, התנתקתי ממנו ואז נתתי לו בעיטה בבטן, והוא השתנה חזרה לבן אדם, על צווארו היו שתי חורים נקובים, גופו היה פצוע, לעומתי, שהייתי חזק ובריא כמו שור, הנחתי את רגלי על צלעותיו, ונשענתי עליהם, שמעתי את העצמות נשברות לאט לאט.
"הוא לא כאן" אמר טריי חלשות,
"אז אותו אני יחסל אחר כך, אז עכשיו תעמוד, אתה בא איתי" אמרתי והרמתי אותו, הוא הלך צולע,
"אמילי, תעזבי אותו ובואי" אמרתי היא נתנה מכה חזקה לג'ון והוא התעלף. יצאנו משם, ואז זרקתי דינמיט על כל השבט. כל האנשי זאב, והערפדים נהרגו,
"למה אדוני?" שאלה אמילי,
"אנחנו לא צריכים אותם יותר, יש לנו אותו" אמרתי וחייכתי,
"לא!!" צעק טריי, הדמעות נפלו לעל לחיו שראה את כל השבט שלו נשרף
"עכשיו בוא" פקדתי.
*******
נקודת מבט מאטקילה
התנשקנו כאילו אין מחר.
בום! נשמע ונהדפנו לאחור, זה היה השבט של אנשי הזאב, כולו נשרף והרוס,
"מה קרה שם?" שאל,
"אין לי מושג" אמרתי,
"אבל זה לא טוב"
המשך יבוא…..