הודעה + דם של ג׳אפ I פרק 1

אני מפרסם את הפרק עכשיו רק כדי שתכירו את הדמויות. אז אל תצפו לפרקים בזמן הקרוב. אני גם עומד להקפיא את ׳משחקי היוצר׳. גם אין לי כל כך חשק להמשיך לכתוב אותו וגם אין לי רעיון איך להמשיך אותו. אז אני ממש מצטער. ואת רוחות אני עומד להמשיך, אבל בתדירות הרבה פחות גבוה.
מקווה שלפחות תאהבו את הפרק הזה :)

״אני לא משוגע! זה אמיתי!״ צעק ג׳ונתן ובעט ברגליהם של האנשים שתפסו בידיו הפצועות. אחד משוטרי-השגע, ככה ג׳ונתן החליט לקרוא להם, היה מלא, רחב, עצבני, בעיקר עצבני. למרות שהרכיב על אפו משקפי שמש רחבים בצורה מוגזמת עדיין היה אפשר לשים לב לכעס בפניו.
שיערו היה שחור וקצר, בדיוק כמו זה של ג׳ונתן.
שוטר-השגע השני הידק את אחיזתו בידו של ג׳ונתן כדי להעביר לו את המסר שיפסיק לבעוט בהם. הוא, בניגוד לשמנמן, היה גבוה, רזה ושרירי. למרות שעל פניו היו קמטים רבים ושיער לבן בצבץ מאחורי אוזניו, הוא עדיין היה חזק מהשני, שנראה צעיר בהרבה.
״נכון, ׳תה באמת לא משוגע. אנחנו סתם רוצים להתעלל בך.״ צחק הצעיר.
״אמרו לנו לא לדבר איתם, ווטס.״ אמר הזקן לצעיר, ששמו כנראה היה ווטס.
״אבל זה אמיתי!!״ התעצבן ג׳ונתן. ״יש ברחובות יצורים שמחסלים אנשים! אתם חייבים לשחרר אותי!״
אין תגובה. רק עווית קל בפניו של הזקן.
הם המשיכו ללכת במסדרון הארוך והלבן, מקום שאם נשארים בו יותר מדי זמן לבד אפשר באמת להשתגע.
כשהגיעו לקצה המסדרון ג׳ונתן ראה דלת משורינת וכבדה, כנראה. לדלת לא הייתה ידית. היה רק מנעול משוכלל וענקי. קצת מעל המנעול היה חלון קטן עם סורגים שמעברו היו המון אנשים שצעקו קללות וירקו על שני שוטרי-השגע.
״היי! תראו! ג׳אפ נוסף!״ צעק קול מבעד לסורגים.
״איך הם מגיעים במהירות!״
״שלום לכם, הרחמן והרגיש.״
״דוואלים מסריחים!״
נשמעו מבפנים עוד כל מני צעקות. ג׳ונתן הניח ש׳הרחמן והרגיש׳ היו השוטרי- שגע שאחזו בידיו. אבל יותר עניין את ג׳ונתן המילים, אם אפשר לקרוא לזה מילים, שצעקו מביד לסורגים: ג׳אפ ו-דוואל. יותר סלנג מאשר מילה.
באותו רגע ג׳ונתן חש סקרנות- לדעת מה אלו אותם מילים והאם גם האנשים בפנים כמוהו. פחד- פחד מהחדר בו היו כל שאר ה… ג׳אפים. הפחד מזה שעוד רגע יכנס לחדר ויהיה לידם. וכמובן, הפחד שיהיו שם המפלצות והדברים שבחודש האחרון התחיל לראות.
וכמה שזה היה מוזר, גם שמחה- שמחה מכך שלא יהיה שם לבד. שמחה מכך שאולי יבין מה הולך כאן.
ווטס לקח את ידו הפנויה, הכניס אותה לכיסו והוציא אותה כשהוא אוחז באקדח שמכוון אל החלון. את כל זה עשה בפחות משתי שניות.
״כולם לסתום עכשיו!״ צעק והדגיש כל מילה בנפרד.
כל הצעקות שבאו מכיוון החדר פסקו וכל האנשים שעמדו מול החלון התרחקו ונעצו את מבטי השנאה שלהם בשניים שבדיוק פתחו את הדלת והשליכו אותו פנימה. את כל זה עשו ו-ווטס לא הזיז את ידו אף סנטימטר.
״טוב.״ אמר לבסוף וסגר את הדלת.
הדלת נסגרה ו-׳בום׳ גדול נשמע לאחר שהדלת נטרקה. מיד כל האנשים שהיו בחדר התגנסו סביב ג׳ונתן והשאלות הפציצו אותו במהרה.
״מתי נדבקת ב׳התאמה׳?״
״כמה מהחקיינים כבר ראית?״
״מי מההורים שלך היה ג׳אפי?״
״רוצה הסבר?״
השאלה האחרונה הייתה בדיוק מה שרצה שיקרה באותו רגע. הוא קם על רגליו במהירות, הלך לפינת החדר והושיט את ידיו קדימה, למנוע משאר האנשים להתקרב אליו יותר משהיה קודם. הוא לא מצא מה להגיד ופשוט חיכה שמישהו ישאל שאלה שהוא מבין. ולקח זמן עד שהיה בחדר שקט כמו זה שהיה כשווטס כיוון עליהם את האקדח.
״היי! כולם לסתום ת׳פה!״ צעק מישהו מאחורה. ״תנו לי ללכת אל הג׳אפ החדש.
שוב המילה ג׳אפ. מה היא אומרת בכלל? חשב ג׳ונתן. למרות שנראה לו שהבין את המשמעות.
כל האנשים סביבו- לא יותר מעשרים- זזו לצדדים ונתנו למנהיג, בטוח המנהיג, לעבור. הוא היה גבוה, לבוש כולו בלבן, כמו כולם. פרצופו היה רזה כ״כ שראו את עצמות הלחיים שלו. עיניו חמות ושפתיו היו דקות ומקולפות. וכל שריר ושריר בגופו בלט וגרם לו להראות כמו חתיכת בשר צבועה בז׳. שיערו היה שטני ועבר בקצת את אוזניו. העיניים שלו היו מוחבאות מאחורי משקפי שמש כמו של הזקן. ובאותו רגע ג׳ונתן שם לב. כולם שם מרכיבים את אותם משקפי שמש.
״מה הולך כאן?״ שלושת המילים נפלטו מפיו של ג׳ונתן.
״גם לי נעים להכיר אותך.״ אמר בציניות ופלט נחירה. ״אני ג׳ק.״
״ג׳ונתן.״ אמר ג׳ונתן והושיט את ידו מתוך נימוס. הוא ממש לא רצה להתקרב אליו.
״אתה הרביעי אצלנו שזה השם שלו, ג׳וני.״
ג׳ונתן לא הופתע. במקום בו גר לפני גם היו המון בשם הזה.
״אתם גם רואים אותם.״ אמר ג׳ונתן.
״סליחה?״ אמר ג׳ק. ככל הנראה הוא כעס מחוסר הנימוס שלו.
״סולח.״ אמר ג׳ונתן וחיקה את הנחירת צחוק של ג׳ק. אחרי כמה מלמולים בקהל הקטן של האנשים בתגובה לנחירה שעשה ג׳ק דיבר.
״אתה אמיץ, חצוף וטיפש, ילד.״ הוא אמר ׳ילד׳, אבל הוא לא נראה בוגר ממנו ביותר משנה. ״אני מחבב אותך בוא, אני אסביר לך קצת על מה שהולך כאן.״
שינוי המצב- רוח של ג׳ק הפתיע אותו, ולמרות שלא כל כך רצה ללכת אתו, הוא העדיף את זה על להישאר כאן ושינעצו בו מבטים.