אגדתו של קאי.
גופו של קאי היה שקוע עמוק בתוך מזרן המיטה, ידיו ורגליו כבולים בלפחות מאה כלי מיטה שונים. השמיכה הדקה והשמיכה העבה והציפית לשמיכה העבה שיצאה ממקומה וכמובן שמיכת הנוי שהיא הכריחה אותו לקנות בכדי לכסות את כל ההסיפור הזה. אלים, כמה שהאישה הזאת אוהבת לרהט את הבית בשטויות . הוא ניסה להסיט את ראשו ללא הועיל מקרן האור שהגיחה מבעד הבניינים הסמוכים ופגעה בדיוק בעיניו. מי לעזאזל עושה חלונות שפונים מזרחה? לפעמים הוא הרגיש הבניינים ממול היו בכוונה זזים או מתקמרים כל בוקר עפ מיקום השמש רק בכדי שקרן האור הארורה הזו תפגע בעיניו ותעיר אותו. למה הוא לא התעקש לקנות וילונות כהים אז כשהם היו בחנות הרהיטים?
הוא שלח את ידו ההמצולקת לצדה השני של המיטה לגשש למגע עורה הרך. היא לא הייתה שם, ידו צנחה על המזרן הריק ניטרה חזרה מעלה מעט וצנחה בשנית .
עיניו נפתחו בבת אחת בבהלה. הוא התיישב על המיטה בחדות, סוקר את החדר סביבו. איפה היא ולמה הדלת סגורה היא שונאת דלתות סגורות. בנוסף הוא תמיד מתעורר לפניה ביום המנוחה בגלל החלון המזדיין הזה. משהו לא הסתדר לו בראש. הבית שקט מידי, הצלילים היחידים שהוא שמע הגיעו מכיוון המטבח, כיסאות חורקים ונקישות זהירות על שולחן העץ הישן שהם קיבלו מאימה.
הוא התשחרר מכבלי המצעים במהירות , לבש זוג תחתונים שהיה זרוק על הכיסא ויצא מהחדר בשקט. הוא השאיר את דלת חדר שינה פתוחה ופסע חרישית לכיוון המטבח. הוא הציץ לעבר הסלון, שני בקבוקי הבירה נשארו על שולחן הזכוכית מליל אמש. כריות הנוי שקישטו את הספה שכבר איבדה מצבעה הירוק היו כולם בצד ימין בדיוק כפי שהוא הניח אותם אמש כדי שיהיה לה נוח בזמן ה…לא זה לא הזמן למחשבות כאלו, משהו לא בסדר. הוא הרגיש מטומטם, למה הוא מתגנב בביתו שלו?
דלת המטבח הייתה סגורה, שוב, היא שונאת דלתות סגורות.
הוא פתח את הדלת בעדינות. נינוח מתוק מילא את אפו וקולות צלייה הגיעו מכיוון המחבת, חיוך רחב נפרש על פניו. פנקייקים.
היא עמדה על יד הכיריים בגופייה ירוקה קצרצרה שבקושי הסתירה משהו ותחתונים אפורים שרק הדגישו את צורת האפרסק של ישבנה.
היא החזיקה את הטלפון בידה האחת ובשנייה הפכה את הפנקייק על המחבת השחורה .
"אני אדבר איתך מאוחר יותר " אמרה וניתקה את השיחה. "בוקר טוב ישנוני, אני מקווה שלא הערתי אותך, ניסיתי להיות ממש בשקט, אפילו סגרתי את הדלת" אמרה והדביקה נשיקה רטובה על שפתייו.כמובן מטומטם, היא לא רצתה להעיר אותך ואתה מתנהג כמו בסרט אקשן זול.הוא אחז במותנייה והצמיד אותה אליו. "אל תדאגי, ישנתי כמו תינוק".
"כדי לך אחרי אתמול בלילה", הוא חייך חיוך שובב, אתמול בלילה היה בהחלט סוער. הם התנשקו לאט ובעדינות, מתענגים על הרגע. הוא אהב אותה, הוא אהב אותה כל כך, פעמים רבות חשב שלא מגיע לו אותה אחרי כל מה שהוא עשה אבל הוא מודה לאלים או לאל או כל דבר אחר שמפללים אליו שלאחר כל כך הרבה שנים הוא סוף סוף קיבל אהבה אמיתית ונחת .
ידייו גלשו לישבה העגלגל ולפתו אותו בחוזקה., הוא הרים אותה והניח אותה על השיש, רגלייה נכרחו סביבו.
"הפנקייקים יתקררו" היא לחשה בזמן שהוא נישק את צווארה.
הוא שלח את ידו לכבות את הגז, "אני אתקרר, עכשיו בואי למיטה". הוא תחב את ידייו תחת ישבנה ונשא אותה אל המיטה. הם התעלסו נמרצות, עינייו היו פתוחות לסירוגין והדבר היחיד שהוא יכל לחשוב עליו היה "אל תיתקע במשהו, רק אל תיתקע במשהו!"
קאי הזדחל באיטיות מהמיטה, נזהר שלא להעיר אותה.היא ישנה על צידה, מעט משיערה השטני, עדיין רטוב מהמקלחת שערכו, נפל על פניה. רגלה הייתה כרוחה בשמיכת הנוי הלבנה, היא ניסתה ללא הצלחה למשוך אותה אליה מתוך שינה אך ידה נחתה על יד שפתיה האדומות, רדומות ומעט מעוכות. האור שחדר מבעד לחלון פגע בקימור של גבה התחתון. קו המתאר של גופה זהר בפס דק של אור ויצר סביבה הילת זהב זעירה שגרמה לגופה לדמות לרכס הרים, בעל קימורים מדהימים, חזה יפיפייה ורגליים משגעות, אשר השמש עולה מאחוריו.
סוף סוף החלון המזדיין הזה עושה משהו טוב לשם שינוי.
הוא יצא מהחדר בשקט וסגר בעדינות את הדלת. היא שונאת דלתות סגורות רק כשהיא ערה.
הוא נכנס למטבח למצוא משהו לאכול, הפנקייקים כבר היו קרים. על המחבת שכב גוש פחם שטוח שהיה אמור להיות פנקייק. הוא הרים ובחן אותו קלות לבסוף העלה על שפתייו חיוך שובב \היה שווה את זה/ וזרק אותו לפח.
שישה פנקייקים היו מונחים על הצלחת שעל שולחן העץ שבמטבח, \ היא לא תכעס אם אני אוכל עכשיו שניים נכון? הרי היא לא תצליח לאכול שלוש/. הוא הוציא צלחת נוספת מהארון, העמיס עליה שניי פנקייקים ודחף אותם למיקרוגל.
רטט, הטלפון שלו החל לרטוט \נו באמת, מה עכשיו /. הוא הלך לסלון לבדוק. הצג הראה מסך שחור שבמרכזו עשרה נקודות מחוברות בעיגול ובמרכז העיגול מספרים סופרים אחורה 3…2…1. דפיקה בדלת.
\לא, לא! בני זונות! אין מצב/. קאי פתח את הדלת בחמת זעם.
"צהריים טובים קאי, אפשר להיכנס?" והחל לצעוד פנימה.
"כשאמרתי לך שאני לא רוצה לראות אותך יותר, התכוונתי לזה!"' השיב וטרק את הדלת בפניו. הוא שמע גניחת כאב מהצידה השני של הדלת.
לפתע הרגיש פלדה קרה נצמדת לשני צידי צווארו. הוא קפא.
" קאי, פתח את הדלת, אתה לא רוצה צרות. לא עכשיו". זה היה קול רך וצעיר, מעט צפצפני של ילדה בת 17 המדברת בשפת המזרח העתיקה.
"ניאקו" אמר בלחישה, "מאיפה את צצת?" \ \הכלבה הזאת שקטה כמו חתול, היא בטח נכנסה דרך אחד החלונות בזמן שמיקרוגל פעל, אחרת הייתי שומע אותה /
בזמנו, הוא ראה עשרות גברים עומדים בסיטואציה הזו לפניו, הוא מעולם לא חשב שיום אחד הוא יהיה במקומם. להביה היו עשויים מפלדה איתנה שקופלה מעלה ממאה פעמים ואז רודדה לדקות של דף נייר, איי פעם נחתכתם מנייר? לא נעים. צבעם ככחול לילה מבריק, צורתם כמגל מאורך בגודל של אמה לערך. אכן, מלאכת אמן אמיתית. אך לא בזאת גדולתם של להבים אלו, אלא בשימושם. שני הצדדים היו חדים, בעוד הצד החיצוני נועד לחתיכה ולחימה, לצד השני, המעוקל פנימה בחצי גורן הייתה תכלית אחת בלבד, להצמידו ללהב השני וליצור חישוק. חד מאין כמוהו סביב צוואר הקורבן. כל תנועה שהוא יעשה תמשוך דם, תנועה חדה תגרום לחתך עמוק בעורק הראשי, הקורבן יפרכס על הרצפה וינסה לעצור את הדימום בידיו.תחילה, הוא יצליח. הדם יזרום וימלא את ראותיו. בתוך מספר שניות הוא יתקשה לנשום והחרחורים יתחילו. צליל נורא שנוצר כאשר דם סמיך חוסם כניסת ויציאת אויר , הוא ינסה לרתום אליו כמה שיותר אויר, נחיריו יתרחבו, ורידי צווארו יבלטו. וראשו יחל להכחיל.החמצן לא מגיע למוח. היפוקסיה. הדופק שלו יקפוץ ולחץ הדם שלו יעלה דרסטית בניסיון לפצות על איבוד הדם. החכמים, עוזבים את החתך ונותנים לדם לזלוג החוצה ובכך מרווחים עוד כמה שניות של סבל. הוא יתשעל וירק דם ולבסוף הוא יחנק מדמו שלו. ואם בדרך נס כלשהי, לקןרבן יש ריאות ענקיות כשל סוס והוא עדיין לא מת מחנק, לחץ הדם שלו יעלה אף יותר כתוצאה ניסיונות רתימת האויר שלו ולבסוף, הדם יפרוץ מבין אצבעותיו, הוא יכנס להלם. לחץ הדם והדופק שלו יפלו, הוא יאבד את ההכרה וימות מאיבוד דם מאסיבי. אבל ואם ניאקו קמה באותו בוקר עם מצב רוח טוב ושפר עלייך מזלך ,הצלבה קלה ביותר של הלהבים ביותר תערוף את ראשך בלי מאמץ ואתה תמות מהר ויחסית ללא סבל.
אבל קאי הוא לא כמו כל הגברים, וחתך עמוק לא יעשה את העבודה. היא צריכה להצליב את הלהבים ולערוף את ראשו כדי להרוג אותו. ככה זה עם בני אלמוות.
תגובות (5)
הסיפור שלך ממש טוב, אבל יש לי כמה הערות
1. אתה יכול לסמן מחשבות עם גרש אחד
דוגמא: "ניאקו" אמר בלחישה "מאיפה צצת?"
'הכלבה הזאת שקטה כמו חתול..'
2.כשכותבים סיפור בהמשכים כמו שכתבת לא צריך להוסיף את אירועי הפרק הקודם, זה נחמד ונותן המשכיות אבל זה גם ארוך ומייגע לקרוא את הכל מחדש /:
3.חסרים תיאורים, אין לנו מושג איך קאי נראה או ניאקו נראת, תיאורים מאוד חשובים כדי שנוכל להתחבר לסיפור וגם לדמויות.
אני מקווה שעזרתי ומחכה בקוצר רוח להמשך :)
ראשית תודה שקראת אני כותב מהפלאפון כי אני בבסיס כרגע. אז אני מסמן לי את המחשבות במשהו בולט כדי לשנות את הפונט כשאני אגיע הביתה.
ולגבי התיאורים, קראתי ספר "הלהב עצמו" שם הסופר לא ממש תיאר את הדמויות עד שלב מאוד מאוחר חוץ מכמה קווים מנחים. אני אישית נורא אהבתי את הקונספט, זה נתן לי את היכולת לדמיין את הדמות כפי שאני רוצה לפי ההתנהגות שלה ולאו דווקא לפי איך שהסופר קובע.
קראתי את החלק הראשון, ממש יפה:)
ממליץ לך להמשיך..(בסיס?!)
ען, בסיס, צה"ל, צבא וכאלה…
אה ח