הדגל 1: צבא השעון – פרולוג

הדגל 1: צבא השעון

————————————————————————-
הוא אחז בחרבו…. "יצור מתועב"……
אנה צרחה, היא התחילה לרוץ, נסערת, היא התנשמה בכבדות, המחזה היה מצחיק עד דמעות…
"בנג'מין!" צרחה אנה, היא רעדה כולה, גרונה צרב, היא רצה אל השולחן ושתתה עוד יין.
בנג'מין רץ אל אנה, היו לו בגדים לבנים וחגיגיים- בגדי חתן. "אל תשתי את זה!" הוא צרח.
אבל הצימאון וההרגשה הרעה של הגרון הניחר והיבש, והיין הטעים, המופלא, הנדיר, היא לא הפסיקה לשתות.
"תעצרי!" צרח בנג'מין וניסה למשוך את הבקבוק.
כל האורחים הסתכלו על אנה.
אחרי כמה דקות, אנה הניחה את הבקבוק על השולחן והתנשמה בכבדות.
"גמרת את הבקבוק!" אמר בנג'מין.
"אה… בגלל זה אמרת לי להפסיק לשתות- כי גם אתה רוצה, נכון?"
בנג'מין שלף אקדח. הוא כיוון אותו אל כל האורחים.
האורחים נבהלו, הם שמו ידם על ליבם. נסערים.
"בנג'מין! תוריד את האקדח!" צרח צ'ארלס, דודה של אנה.
"אם לא תוריד את האקדח, אני אלחם בך עם החרב הכסופה שלי!"
"כן," צחק בנג'מין, "אתה נכדם של המוסקיטרים…"
"אני חוזר לאירופה, לצבאות הבודדים…"
"שכבר לא קיימים…" צחק בנג'מין.
"רוצח!" צרח צ'ארלס.
בנג'מין הסתכל על צ'ארלס, המום.
צ'ארלס גם היה המום, פניו הלבינו, הוא כמעט התעלף.
גם אנה איבדה את הכרתה. צ'ארלס צחק וברח.
ממש 'חתונה ביער'.
"כן, כן, הוא מ'השושלת של המוסקטרים' " גיחך צ'ארלס, "מתי הוא אמר לי את זה בפעם האחרונה? לפני שמונה חודשים, ביום ההולדת שלו…"