הגירוש מאסגרד- חלק 2 (מתוך הסיפור שלי)

חלפו רק כמה ימים ספורים. ויורמנגנד, שכשנוצר היה קטן כמו יד של תינוק, גדל והתארך עוד יותר, עד שהיה גבוה כמעט כמו לוקי בעצמו. זה היה דבר שאי אפשר היה לפספס. כל שוכני אסגרד שמו לב, כולל אודין, מלך האלים.
וזו הסיבה שהוא זימן את לוקי לחדרו. לוקי ידע שאביו לא מזמן אנשים לחדרו בלי סיבה רצינית לכך, והוא חש לקראת הפגישה הזאת. אודין היה היחיד שגרם ללוקי לחשוש.
"הוד מעלתך." לוקי השתחווה לפניו.
"קום." ביקש אודין. הוא בחן אותו עם עינו האחת (מכיוון שאת העין השנייה הקריב כדי לשתות ממי הבאר של מימיר, ובכך לזכות בחוכמה שתהפוך אותו למלך הגון על האלים ועל שוכני כל תשעת הממלכות), ולאחר מכן עבר להסתכל על יורמנגנד שנתלה על כתפיו של לוקי, וכמעט והיה נראה שהוא מכשכש בזנבו. "קראתי לך כי אני צריך לדבר איתך בפרטיות." אודין קם מכס המלכות שלו והתקרב ללוקי, שבינתיים הסתכל על החדר ושם לב שמלבדם המקום ריק. אפילו לא שומר אחד עמד ליד הכניסה.
"על מה אתה רוצה לדבר?" שאל לוקי.
"אני רוצה שתפסיק במה שאתה עושה." השיב המלך. "ותיפטר מהנחש הזה."
"מה? לא!" לוקי העז להתנגד לבקשתו. "פשוט – אני לא יכול."
"אתה חייב." אמר אודין.
"אני לא יכול להרוג אותו." אמר לוקי כמתחנן.
"על פי הנבואה, הנחש הזה שאתה מחזיק יבלע את כל תשעת העולמות ויחריב את היקום שלנו." הסביר אודין. "אתה לא רוצה שזה יקרה."
"לא. אבל אני לא אהרוג אותו." לוקי המשיך עמוד על דעתו.
"אז תשלח אותו להלהיים. הוא לא יגדל שם ולא יהווה איום בשבילנו."
"איפה שכל בני התמותה הפחדנים והאומללים נמצאים אחרי המוות?" לוקי לא שמח מהרעיון.
"או שתשלח אותו להלהיים או שאני אהרוג אותו בעצמי." כך חתם אודין את השיחה בניהם ושחרר את לוקי לעיסוקיו.
ברגע שדלתות חדר כס המלכות נסגרו אחריו, לוקי ידע מה עליו לעשות.
הוא פנה להיימדל, שומר השער של הממלכה, שמלבד אודין, היה היחיד בעל היכולת לפתוח שער לממלכה אחרת. עורו של היימדל כהה, ועיניו לבנות ומבריקות, בגלל שהוא אינו רואה, הוא עיוור. אבל אף המגבלה הזו, היימדל מסוגל לראות ולשמוע הכל ממרחקים עצומים. זו הסיבה למה הוא נבחר לתפקיד הזה.
הוא פתח את השער בשבילו, כדי שיוכל לשלוח את יורמנגנד הרחק מאסגרד ובכך ימלא את רצון אביו.
הוא נאנח בעצב לפני ששחרר אותו לדרכו. לוקי לא נשאר עומד על סף שערי הממלכה זמן רב. הוא הסתובב וחזר לחדר הכישופים, לעבוד על יצירה נוספת, מכיוון שעם כל הכבוד שיש לו לאודין, הוא לא היה יכול לוותר על העבודה הלא-רשמית שלו.
כשחזר לארמון, על פניו עבר ת'ור. הוא הלך להיימדל, לבדוק אם השמועה נכונה. האם לוקי באמת שכח לרגע מהאגו שלו והחליט לעשות את הדבר הנכון?
"הוא באמת עשה את זה?" ת'ור שאל את היימדל מיד.
"עשה מה?" הוא שאל בחזרה.
"שלח את יורמנגרנד להלהיים." השיב ת'ור.
היימדל לא ענה לו. הפנים שלו הסבירו הכל, ובכל זאת, אף אחד מהם לא החליט לעשות משהו בנידון. עדיין.