הגבול פרק 1-חושך ואור

"חדר אחד בבקשה" הושטתי את כרטיס האשראי לפקידה שישבה מאחורי הדלפק.
היא לקחה אותו, הקלידה במחשב משהו והושיטה לי מפתח. "חדר 116 קומה 5" היא אמרה וחזרה לדבר עם החדרן לידה.
נכנסתי למעלית ולחצתי על קומה 5. יצאתי מהמעלית לתוך מסדרון ארוך שקירותיו צבועים בחום.
113, 114, 115 116. הכנסתי את המפתח לחור ופתחתי את הדלת, נכנסתי לחדר והתיישבתי על כורסה לבנה. פתחתי את התיק שלי והוצאתי את החרב, מיד ששלחתי את ידי לגעת בה הרגשתי את הכאב, הרגשתי את הייאוש, הרגשתי את העצב.
"מה את?" לחשתי בלחש, "אני יראה לך" שמעתי קול בראשי. רצף זיכרונות הציף את ראשי ובמהרה התמוטטתי על הרצפה. הייתי במנזר ומסביבי היו נזירים שהתאמנו, באמצע הרחבה שתי נערים בגיל 16 בערך הלכו מכות. קולות הנזירים נשמעו מסביבי ולפתע לא שמעתי כלום,
הקול נשמע שוב בראשי. "אני הייתי חרבו של הנזיר קיוטשו, קיוטשו היה הלוחם האחרון במלחמה,
מלחמת החושך. לוציפר, השטן מרד באלוהים ובכך הביא גיהינום על העולם.
בני האנוש נאבקו אבל לא יכלו לנצח, קיוטשו ידע זאת. ולכן הוא זימן את מיכאל, מיכאל דרש מחיר וקיוטשו נתן לו את חייו. אני לא רציתי שיקחו לו את חייו ולכן כשהוא בא לשסף את גרונו איתי הפכתי לאבן ונפלתי על הרצפה. כשמיכאל ראה את זה הוא זעם מכעס, הוא הרג את קיוטשו ולקח אותי איתו כשלל. גופת קיוטשו הופיעה לפני, חייתי איתו בגן עדן הרבה זמן והאנושות שכחה כבר מהמלחמה הגדולה.
אתה גנבת אותי ממנו, ובכך הצלת את חיי אותם אני חבה לך. החיזיון נעלם והתעוררתי על הרצפה כשאקדח מכוון לכיוון ראשי. "קום עם ידיים מאחורי הראש". נער בעל שיער שחור קוצים ועיניים ירוקות, הסתכל עלי. "איפה היא?" הוא שאל, "קיוטשו" לחשתי.
"קיבלתי הודעה שאמא שלי כאן, איפה היא?". לנער היה בדיוק אותו מראה כמו לנזיר קיוטשו…