הבריחה- פרק5; טריסה

"הגעתי כדי לשחרר אותך," אמר הזר.
טריסה סובבה את ראשה לעברו וחרצה לשון. "ומה יצא לי מכך?"
"את תהיי חייבת לי טובה."
במקרים כאלה היא הייתה מסרבת אך לא נותרה לה בררה, הזר הגיע, עוטה ברדס וטען כי הוא הגיע כדי לשחררה.
"מה אתה רוצה?" סיננה לעברו בכעס.
הזר הרהר. "הייתי מבקש ממון אם זה היה אפשרי, אך במקרה הזה. אבקש עזרה. תעזרי לי להשיב את התליון, ואני אגמול לך בכך שאשחרר אותך."
"תליון?" טריסה עיקמה את אפה. "אשיג לך חדש."
"לא!" הוא רטן בלחש. "אני צריך את התליון שלי! על חרב אחת שמצאתי, היה הכיתוב 'התליון הוא המפתח' וחשבתי עליך מכיוון שאת ממילא אויבת הציבור, יאשימו אותך ולא אותי בגניבה."
"אמרת שהוא שייך לך," אמרה בחשדנות, היא הניפה עצמה לאחור ונחתה על הזר, האזיקים שלה קרקשו.
טריסה הסירה מעל פניו את הברדס; הוא היה נער צעיר ממנה בשנה בערך, צנום וגמלוני, שיערו שחור כלילה.
"מי אתה?" דרשה לדעת.
הנער נאנח. "ניקו. את מוכנה לשחרר אותי?"
ניקו קם בעודו מנקה שאריות עפר מפניו. "קדימה, בואי נצא מכאן… מה שמך?"
"טריסה," אמרה בגאווה, ביתו של שליט ה…"
ניקו משך אותה לעבר היציאה בדיוק כששני שומרים התקדמו לעברם.
ניקו שלף רחב ארוכה וכסופה מנדנה שנקשר על ירכו וכיוון אותה לעבר השומרים ששלפו חרבות משלהם.
הוא הצליף בהם בחוזקה בעוד הברדס שלו נעטה מעליו, אחד השומרים זינק על טריסה והפיל אותה ארצה, משטח אותה על האדמה.
"תגיד?" התרברב. "לא לימדו אותך נימוסים?!"
ובמילים אלה ונעץ את החרב בחזהו של השומר, שניהם שכבו שם, מתים.
"אתה משוגע?!" צרחה. "רצחת שומר!"
ניקו גלגל את עיניו.

כשיצאו אל היער מחוץ לגבולות הממלכה, ניקו הושיט לה את החרב.
"כתוב כאן עוד משהו?"
טריסה בחנה את החרב בדייקנות וכיוונה אותה לעבר ניקו, מהירה כסערה, החוד ננעץ בחזהו.
"שחרר אותי, עכשיו," פקדה. "תן לי ללכת."
ניקו גיחך. "הייתי שמח," אמר. "אבל אני זקוק לעזרתך, התליון הזה. הוא קשור בדרך כלשהי אליך, הוא היה שייך לאמיליה מוקס, שליטת האזור. מישהו חרט על החרב בלטינית, כדי שאמצע אותה, זו שפת האלפים ואת היחידה באזור."
טריסה הרהרה. "כיצד אוכל לבטוח בך?"
"תוכלי אם תרצי," אמר ניקו בנינוחות. "את יכולה להצטרף אלי."
טריסה נעצה בחוזק רב יותר את חוד החרב בחזהו.
"אני אבוא," היא הנהנה. "השטחים של יצורי הקסם יוחזרו להם, אם כך. אם המישהו שאתה מדבר אליו מתכוון להעביר לך מסר בלטינית בקשר אלי, אני מוכנה."
ניקו הושיט לה יד בעוד קת החרב מתנתקת מידה של טריסה.
"שנזוז?" אמר בעליצות, הוא שעט לתוך היער וזינק על סוסה של טריסה. "יש לך סוס? זה שיפור. נוכל לרכב עליו בדרך לעצור את מרקוס-"
"רגע? מרקוס? לא אמרת כלום על להרוג מישהו."
"את חושבת שלא נעשה זאת," ניקו גיחך. "נהרוג את המלך. ומרקוס, הוא הבוס שלי, אני לא מתכוון לפגוע בו, רק לקחת את התליון בחזרה ולהבין את משמעות המילים בעזרתך."
"בסדר. אתה מוכן לתת לי לרכב?"
ניקו גיחך. "אין בעיה, בתו של השליט."
היא צחקה כתגובה והפילה אותו ארצה. "אנחנו עוד נראה בקשר לזה, תצעד מאחורי."
ניקו רשף.