הבריחה- פרק3; טריסה

טריסה עלתה על גב סוסתה, היא קשרה את מושכות העור וארזה תרמיל קטן ובתוכו כמה פירות ומים בתוך כד קטן אטום בשעם, נצה עמד על גב המושב, מאחוריה, הוא השקיף לכיוון ביתם החדש של השבט.
זהו זה, היא עומדת למצוא את אחותה ולהשיב אותה, כדי שתמלוך ותוכיח כי היא לא מרושעת.
טריסה חייכה לכיוון השבט, הם לא שמו לב אליה, הרי השקיפה עליהם מן אחד ההרים.
"זה הזמן, אנחנו נמצא את, סלסטיה. ונחזיר אותה," חייכה. הנץ שרק בהתפעלות.
היא החלה לרכוב, לעבר הממלכה, מקווה למצוא שם את מבוקשה.
הרוח שרקה באוזניה וגשם החל לטפטף, הוא הרטיב את טריסה עד שד העצם אך היא שתקה, הברדס שלה לא היווה הגנה מספיקה בפניו. היא עצרה את הסוסה למול החומה הבצורה של הממלכה, העראים הסמוכות לא שלא היו בשליטת המלך נצפו מרחוק.
"מי את?" שאל שומר לבוש מדים בכעס. "למה את מחוץ לעיר? אמור להיות לך אישור מעבר."
טריסה השתנקה. "אני-אני מבקרת את סבתא שלי."
היא ניסתה להסתיר את אוזניה המחודדות ואת פרצופה הנאה להפליא בעזרת הברדס, הוענק לה יופי שרק אלפים נבראו עימו. "שמי, קסה. אני נכדה של אחת האיכרות שבסמוך לחומה, אכנס ואצא, אני מבטיחה כי אין ברצוני לעשות דבר מה אשר יפגע במישהו." שיקרה.
השומר הרהר, הוא חייך בתחמנות. "האם את נשואה?"
"לא-" מלמלה.
"בואי אלי אחרי שתבקרי את סבתך, אני ארצה לפגוש אותך. אולי נדבר," רמז השומר. "ודרך אגב, את יפיפייה אמיתית, קסה."
הוא פתח בזהירות את שער המתכת שהוצב במרכז החומה וסגר אותו מאחוריה.
"אם מישהו ישאל, לא עשיתי דבר," פסק.
טריסה התקדמה לעבר הממלכה.
היא נכנסה אל תוך מקום הומה, טריסה שיערה שזו מה שבני אנוש נוהגים לכנותו, שוק, המקום בו הם רוכשים דברים, כמו בגדים. אנשים רבים עטו גלימות וסרבלים, הם בחנו מוצרים רבים שיש לבעלי הדוכנים להציע. טריסה חייכה.
היא המשיכה להתקדם כשלפתע דבר מה נתקל בה.
"סליחה," מלמל האיש. "אני בדרך לבית שלי…"
החיוך נמחק מפניה של טריסה, היא הביטה בו בזעם וחשקה את שיניה, הברדס שלה נפל וחשף זוג אוזניים מחודדות וגמלוניות, כמה נמשים חיוורים מעטרים אותן.
האיש נדהם למראה, הוא היה עלם צעיר בעל קרקפת מחוסרת שיער. "את- את אלפית."
"לא! אתה הוזה אדוני," היא מיהרה לתקן את הטעות וללבוש את הברדס בעודה מסתלקת מהאזור, אנשים נשאו אליה עיניים משתהות ומבוהלות.
"אלפית!" צעק מישהו מאחוריה.
טריסה הרהרה, מדוע אחותה הייתה מסתכנת ומגיעה לשם? אולי כדי להתרחק מהאלפים או שמע עשתה טריסה טעות כשהגיעה לעיר, הם יצודו אותה.
"תפסו אותה!" פקד אדם לבוש שחורים, כנראה איש צבא חשוב, הוא עמד למול פלוגה של חיילים. "והביאו אותה למלך, הוא רוצה לפגוש אותה."
החיילים נכנסו לפעולה, הם התקרבו אליה.
טריסה הצטערה שהשאירה את סוסתה והנץ קשורים מאחור, במקום מסתור כלשהו ביער.
חייל אחד זינק לכיוונה הוא שלף פגיון מעוטר באבני חן והצליף לכיוונה של טריסה. היא שלפה את חרבה מנדנה והדפה את ההתקפה.
"קדימה, כמה קשה יכול להיות להביס אלפית אחת? היא אישה ג'רלד!" נאנח המפקד, הוא השליך חץ נשיפה קטן לכיוונה. "לילה טובה, אלפית…"
***
טריסה התעוררה במקום לא מוכר לה, חקוק באבן, ריח דגים עולה ממנו.
"ברוכה הבאה לכלא," אמר המלך, טרינה לפחות חשבה כך. הוא לבש חליפת סאטן מהודרת בצבע כחול ושיערו השחור שהחל מאפיר עם השנים נאסף ונקלע לצמה דקה שצנחה על עורפו.
"מה עשית לי?" נבחה. "שחרר אותי, מיד! אבי ידאג לטפל בך!"
המלך גיחך. "אך קודם אני אדאג לך, מה היא הסיבה בגללה חצית את הגבולות? מי הכניס אותך?"
"שומר."
"איזה?"
טריסה לא השיבה לו.
"הקשיבי אלפית צעירה, עלי לדעת מה שמך לפני שאחליף אותך באחר. באלף חשוב יותר, איך לומר, סחר חליפין."
"כבר חטפת את אחותי!" יבבה. "מה עכשיו? תרצח אותי בדם קר? כמו שעשית לכל קורבנותיך המלך? אתה מלך מושחת וקר!"
"אני לא יודע על מה את מדברת," אמר המלך בקרירות. "אני לא מכיר את אחותך."
"שקרן!" נהמה טריסה. "מה יצא לך מלחטוף עוד אלף?"
המלך הרהר. "אוכל לאיים על יצורי הקסם. הם ישובו במהרה למקום בו חיו מאז ומתמיד, לקצוות המרוחקים של ממלכתי."