הבריחה – פרק2; ניקו

ניקו רץ במעלה השוק דוחף אנשים שיפלסו דרך, בעודו מנסה להחזיק את השק הכבד ורעוע.
הוא הגיע לסוף השוק, מרכז העשירים. מולו ניצבו מדרגות שיש לבנות ומצוחצחות וזוג אוהבים ישבו על המדרגה השלישית.
זיעה כיסתה את פניו של ניקו, למרות מזג האוויר הקודר. הוא ניגב אותה בעזרת שרוול ז'קטו השחור. ניקו נעצר כדי לנשום קצת אוויר.
"הנה הוא!" צעקתו של פילם הזקן שממנו בדיוק גנב נשמעה ואחריו חיילי המשמר. כמו השוטרים של העיר.
ניקו סינן קללה והחל לעלות במעלה המדרגות. מדרגה ראשונה, שניה, שלישית…
"תסתכל לאן אתה הולך!" צעקה הנערה שחורת השיער כשנפל עליה. כל החפצים שגנב נפלו מהשק הרעוע והתפזרו על המדרגות.
בקבובקי בירה ושמפניה התנפצו על הרצפה, גיבעי כסף וזהב קירקשו על מדרגות השיש ותכשיטים של אשתו של פילם נחשקו ונשרטו.
ניקו אסף כל מה שיכל ועלה במדרגות במהירות, בניסיון לסיים את המרדף.
"מצטער!" צעק ניקו אל הנערה שחורת השיער.
"ברנש!" שמע את כעסו של בן זוגה של הנערה. לאחר המדרגות ניצבו בתי אבן בעלי לפחות שתי קומות עם גינות מטופחות ויפות. האנשים התהלכו ברחובות בלבוש מהודר ונקי. ספסלי אבן ניצבו פה ושם והמדרכה היתה מרוצפת בלבן. כיכר גדולה בעלת סמל העיר מאבן עמדה מול ניקו. סמל העיר היה בצורת עיגול ובתוכו יהלום גדול, מכיוון שעירם היתה ידועה בתור אחת הערים העשירות בממלכה קיבלה את סמל זה.
הוא הסתכל לאחור, חיילי המשמר לא נראו באופק. בעודו מתנשף החל ללכת ברחובות מרכז העשירים מסתכל איך בנות נאות מסתכלות עליו, איך אנשים ממהרים או בוחנים בתים של אחרים, משרתים ומשרתות מנקים את הגינות ומטפחים אותן, אנשים עם שקים וסלים כבדים וגדושים בכל טוב.
הוא התהלך בשדרת עצי אורנים והריח מילא את אפיו. הוא נעצר לצד ספסל אבן והתיישב עליו, החל לסרוק את החפצים שהצליח להציל.
שעון כיס מזהב שמחוגיו שבורים, ענק יהלומים אדומים, צמידי זהב וכסף ו…
"מה יש לנו כאן?" שאל עצמו ניקו כאשר הסתכל על מדליון זהב וחרוטים עליו ראשי התיבות א.מ. שליטת העיר אמיליה מוקס.
"מה זה עשה במחסן של פילם?" שאל את עצמו.
הוא הסתכל עליו מכל הכיוונים וגילה פתח צר. הוא פתח את התליון לשני חלקים. האחד מראה קטנה והשני היה דיוקן של אמיליה.
"וואו, זאת מלאכה מרובה!" אמר לעצמו מתפאל ניקו.
"הנה הוא שם!" נשמע קול גברי מצידו הימני של ניקו. עמדו שם חמישה חיילי משמר לבושים בד דק ולבן ובאמצע הבטן בקטן רקום סמל העיר בכסף.
ניקו סינן קללה.
'מה אעשה?'
על ראשם קסדות ובידם חניתות וחרבות. הם רצו אל עבר ניקו והוא, הכניס את התליון אל כיס מכנסו השחור ואז עלה לו רעיון.
הוא החל לזרוק עליהם את חפצי הזהב והכסף שהצליח להציל. החפצים עיקבו אותם מעט וניקו החל לרוץ אל עבר השוק, שם, אם יהיה לו מזל, יצליח להתחמק מהם. הוא חלף על הכיכר וירד בחזרה במדרגות השיש, חלף על זוג האוהבים והשתדל לא ליפול עליהם שוב.
"הפעם אין בידך כלם?" שאלה הנערה שחורת השיער בעוקצנות.
השוק היה הומה אנשים, זו השעה הכי עמוסה ביום. הוא נדחק בין אנשים, הפיל שקים וסלים ותמיד לחץ על כיסו, לראות אם התליון עדיין שם. ניקו נכנס אל סמטה צרה וחשוכה שריח מעופש עמד באוויר. כמה אנשים חסרי בית שכבו שם מעולפים, ישנים וחלקם מתים.
הוא השתדל לא לנשום בכבדות וכיסה את פיו בשרוולו השחור העבה.
חיילי המשמר נעצרו בפתח הסמטה מנסים לראות משהו באור העמום. מזלו של ניקו שלבש שחור. אחד החיילים נכנס לסמטה. הוא הוריד את קדסתו ושיער זהוב וגלי נפל על פניו.
"יש פה מישהו?" שאל לחלל האוויר וכיוון את חרבו הכסופה אל קיר הסמטה.
ניקו ניסה לשמור את נשימתו בפנים.
"אני מזהיר אותך! כדאי לך לצאת!" צעק בקול רם.
"אוון! בוא כבר!" אחד חחילי המשמר צעק לו מפתח הסמטה. החייל שכנראה שמו אוון נאנח ויצא מהסמטה.
עד כה, ניקו בטוח.