הביקור באגף הכנפיים (קטע קצר)

אנג'ל התעוררה בבהלה לפני שנזכרה שהיא נמצאת באגף הכנפיים.
החודשים האחרונים עברו עליה כמו חלום רע. עוד בדיקות, עוד ניסיונות. היא רצתה לצרוח על כולם שיעזבו אותה לנפשה, אך לא עשתה זאת. חלק קטן בה קיווה שאולי הם יצליחו לחולל נס.
שאולי היא תצליח לקבל את הכנף שלה בחזרה.
היא עדיין חלמה מידי פעם על התקרית, על ההלם שאחז בפניו, על קולו השבור.

' "אני כל כך מצטער אנג'י! לא התכוונתי שזה יקרה לך, אני מבטיח!" ניצוצות זהובים עפו מההילה שלו לכל עבר בזמן שהיא התנגשה בהילת המגן הכסופה שלה. ריח של בשר שרוף עמד באוויר. קול בכי רחוק…'

היא ידעה שזה רק חלום שווא. היא לעולם לא תעוף יותר בכוחות עצמה.

"היי, איי," קול מוכר קרא לה מדלת הכניסה. חיוך קל התפשט על שפתיה והיא החוותה לו בידה להיכנס. זו לא שעת ביקור, אך היא לא הופתעה מכך שהוא מצא דרך להתחמק פנימה.
"התגעגעתי אלייך, המקום הזה יותר שמור מהכלא של חסרי-הפנים." גיחך. עיניו סרקו את גופה והשתהו על נקודה מעל כתפיה, היכן שניתן היה לראות רק כנף אחת שלה. היחידה שיש לה.
זא'ד השפיל את עיניו. "אני מצטער. אני יודע שאמרת לי לא להתנצל יותר, אבל אני מצטער, שוב."
הם ישבו בשקט כמה רגעים עד שהיא לא יכלה לסבול זאת יותר וזרקה לכיוונו כמה נוצות בשעשוע. היא לא אמורה להשתמש באנרגיה שלה בזמן שהיא מחלימה, אך המנוחה עוד תגרום לה להשתגע.
זא'ד החזיק את ידה. החום שנפלט ממנו היה תחושה חדשה אך מבורכת בעיניה. הם לא נהגו לעשות את זה הרבה, להחזיק ידיים, אך לאחרונה נראה שזה הדבר הראשון שהוא מעוניין בו בכל פעם שהם נפגשים.
"אתה מבלה שוב בחברת בני האדם, לא? נראה שההתנהגות והתרבות שלהם מתחילה להשפיע עליך." היא תמיד אהבה להקניט אותו. זה פשוט חלק מהחברות שלהם.
"ובכן, את יודעת," הוא התחיל לומר. "השנים שבילינו איתם לימדו אותי המון. גרמו לי להעריך אותך יותר, את החשיבות שלך בחיים שלי. לפני כל זה הייתי מוכן לוותר על הכל ולתת לו לקחת אותי, אבל עכשיו…"
שפתיו הקרירות נגעו בגב ידה והיא נרעדה. כבר תקופה ארוכה שלא היה להם זמן לבד, והסיבה למה היתה ברורה מאוד- בי, אחיה, נהנה להשתמש ביכולותיו ולהפריע להם בכל הזדמנות אפשרית. הוא תמיד נטר טינה לזא'ד על העבר, והיא חשבה שאולי המצב עוד ישתנה עם הזמן, אך נראה שלא.
"אני לא מתלוננת. זה דווקא מאוד נחמד. אולי בפעם הבאה נוכל לקבל רשות לצאת ולבקר בשפת הים ביחד, אתה יודע, איפה שהכל כמעט נגמר."
"את מתכוונת, איפה שבי כמעט הרג אותי? כן, המים שם באמת צלולים מאוד." התלוצץ. הוא התרומם ממקומו על קצה מיטתה והביט בה. כל כך הרבה… אהבה, היתה בעיניו, והתחושה החמימה שבליבה נדלקה מחדש. היא לא ידעה אם אי-פעם היא תתרגל לכך, אך היא קיוותה שלא.
"את אמורה להשתחרר עוד שבוע, לא? בואי נברח אחר כך, רק אני ואת, לפני שאהיה חייב לחלוק אותך שוב עם שאר העולם…" ההפסקה של אחיות האגף כנראה נגמרה כי לפתע הם שמעו קולות דיבור נעים לכיוונם.
זא'ד נאנח בשקט. הוא הוציא שקיק חול קטן מכיסו והחל לצייר בעזרתו על השולחן בפינה.
"אולי אוכל לפרוש!" היא מיהרה לומר לפני שיסיים את הלחש וייעלם. "פיקדתי על היחידה שלנו שנים רבות, אם רק אצליח לדבר איתו אני בטוחה שיהיה מה לעשות בנידון." זה ידרוש שכנוע רב, אך הוא וודאי ישחרר אותה. אחרי הכל, היא אפילו הקריבה כנף בשביל המשימה.
הוא הניח יד אחת מאחורי עורפה כדי לקרב אותה אליו ולחש באוזנה. "כך או כך, אני תמיד אמתין לך, הרי כבר אמרתי לך אז שלא אעזוב אותך יותר."
ובדיוק שנייה לפני שהדלת נפתחה, הוא נעלם.