הבזק כתום (5)

קיירי מצאה את עצמה על מיטה מעץ, רגלי המיטה היו מעוטרים בפרחים. מזרון רך נח מתחת לגבה הכואב. היא מצמצמה כמה פעמים כדי לסלק את קורי השינה מעיניה והביטה על ידה שכאב חד דקר אותה שוב ושוב מאז שהתעוררה.
יד ימיניה הייתה בסד, ורגלה השמאלית הייתה חבושה, כתם דם הוכתם על התחבושת.
היא נאנקה מכאב כאשר קמה באטיות רבה לישיבה. רגלה החבושה נחה ישרה על המיטה, ואילו רגלה הבריאה מכופפת ליד מותניה.
היא רצתה לעמוד, ולבדוק היכן נמצאת, אך ידעה שלא יכלה בגלל הרגל.
באותו רגע החלה להביט בחדר בו היא נמצאת.
ליד המיטה בה שכבה, שידה קטנה מעץ מייפל עמדה, ועליה כוס מים ופתק קטן בצבע ורוד.
היא התעלמה, והמשיכה להביט על החדר. תמונות מוזרות של כל מיני סוגי חיות קישטו את קירות העץ הכהים.
שלושה מדפים אחד מתחת לשני התחברו לקיר מימין לה, ועליהם ספרים בשפה לא מוכרת לקיירי, הספרים נראו חלקם ישנים וחלקם מהזמן האחרון.
דלת עץ סגורה בצבע חום בהיר הייתה בקיר הקדמי לקיירי.
רצפות שחורות כיסו את הרצפה.
ארון עץ נח ליד הקיר השמאלי, ולידו כיסא עץ פשוט, עליו נתלתה חולצת טריקו שחורה ומכנס ג'ינס זרוק, מתחת לכיסא היו זוג נעלי ספורט שנראו חדשות לגמרי.
היא הביטה על עצמה, גופייה לבנה עם כתמי דם קטנים נצמדה לגופה, ומכנס כחול קצר על רגליה.
אלו הבגדים שלבשתי קודם. כשהלכה עם טיירו. טיירו! חשבה לעצמה בלחץ.
איפה הוא? שאלה בדאגה ועיניה התרוצצו בחדר.
כמו קסם, דלת החדר נפתחה ומתוכה יצא נער שעיניו החומות בהקו בדאגה, ואפיו התעקל מעט מריח הדם החריף. כאשר ראה אותי החיוך המוכר נח על שפתיו.
טיירו.