הבזק כתום. (2)

הם הלכו בשקט לתוך היער החשוך, העורב שעל כתפו של טיירו קרקר בעצבנות. למה הוא הביא אותו? היא שילבה את ידיה והמשיכה ללכת.
מעניין אם הפיצול אישיות של טיירו משתלט עליו כרגע. הוא מתנהג מוזר. היא נזכרה בהבעת פניו לפני שהגיעה לרחוב הנטוש. עיניו זהרו באור מרושע, ופיו ביטא את המילים הקשות והחדות האלו.
"אני שונא אותך," הקול שלו הדהד במעמקי מוחה, שובר כל פיסת הגנה קטנה שנותרה לה. היא הצטמררה, רק מהזיכרון על כך.
לפתע טיירו עצר, קיירי לא שמה לב ונתקלה בו בטעות.
"סליחה," לחשה במגושמות, והביטה בעורב שקרקר ועופף קצת, להתנער מקיירי שהתנגשה בו.
טיירו הביט בה בחשדנות, האם הצד האפל שלו שוב משתלט עליו?
"טיירו?" שאלה בלחש, הוא ניער את ראשו והנהן.
"צריך להקים מחנה," אמר בנימה אדישה והביט סביב,
הם עמדו בקרחת יער קטנטנה, כמה ענפים ועלים נחו להם על הרצפה, עצים גבוהים נישאו מעל, ויצרו סככה עשויה עלים וענפים גבוהים.
זה נראה מקום נוח להקים בו מחנה, חשבה קיירי.
"אני ילך לחפש ענפים, ואתה תחפש אוכל," פקדה עליו, היא לא העיפה בו אפילו מבט לראות אם אישר, ויצא לדרכה אחר חיפוש ענפים למדורה.
לא היה קשה למצוא ענפים, בכל מקום היו ענפים, גדולים וקטנים.
היא חיפשה ענפים בגודל מתאים כדי להכין מדורה, היא לא מצאה.
נראה כאילו העצים סוגרים עליה, לא מאפשרים לה לצאת.
היא ניערה את ראשה. זה רק אני והדמיון המפותח שלי, צחקקה לעצמה.
היא גלגלה את עיניה, אך פחד אחז בליבה, היא החלה לרעוד, עיניה לא שמו לב לאן הולכת.
רגלה נפלה אל תוך תהום שנפערה שם, היא צרחה, ידיה ניסו לאחוז באדמה החלקלקה, אך מאוחר מידי, היא החליקה ונפלה אל תוך הבור הגדול.
"טיירו!" צרחה במאמץ, וכל הענפים שאספה התעופפו לכל עבר.
להתראות עולם, לחשה בליבה.
גופה החל לרחף, ועיניה התגלגלו בחוריהם.

כאשר פקחה את עיניה, פנים מוכרות הביטו בה, "טיירו..?" לחשה במאמץ משונה.
הוא הנהן וחייך חיוך קלוש.
"את בסדר, קיירי?" שאל בשקט, קולו כרגיל הביע אדישות משמעותית.
היא הנהנה בכאב, ראשה פעם בחוזקה.
הוא הושיט לה יד והיא אחזה בה, הוא הושיב אותה.
היא הביטה סביב, הם ישבו על מדרכה עשויה אבנים אפורות, בהמשך היה גשר קטן שמתחתיו זורם נהר רגוע הנוצץ באור קרניי השמש.
בתים קטנים עם גגות בכל הצבעים עמדו שורות, שורות, ובניהם כל מיני ספסלים, פחים ועצים גדולים.
המקום הזה נראה כמו עיר מהאגדות, חשבה קיירי בתדהמה.
קרניי השמש זהרו על גגות הבתים, ונתנו להם אשליה כאילו הם נוצצים.
כמה אנשים טיילו להם פה ושם,
אחת בלטה במיוחד, שיער זהוב גלש על כתפיה, והתכהה בקצוות, עיניה זהרו בצבע זהב, וחיוך גדול נמרח לה על הפנים.
היא לבשה גופיה, שחשפה קעקוע מוזר שנח על ידה השזופה, מין נקודות כאלה כמו שיש לצ'יטה.
"איפה אנחנו טיירו?" שאלה בלחש, משתעלת.
אבל טיירו כבר לא היה שם, היא ראתה אותו רץ אל עבר הנערה השזופה,
אי שם בלב היא הרגישה צביטה קטנה, הוא מכיר אותה בכלל?
היא קמה על רגליה בהתנודדות קלה.
הביטה על המקום המרהיב, הכל היה כל כך נוצץ, שליו.. ונקי.
היא פסעה בשקט לכיוון הגשר הזהוב, מהרהרת בעצמה.