הבזק כתום. (1)

רגליה רצו בשיא המהירות, ריאותיה שרפו, היא התנשמה בכבדות. היא האטה את הקצב, וכל כמה שניות הביטה לאחור, לוודא שהוא לא עוקב אחריה.
היא עצרה לגמרי, ברחוב שקט, פה ושם כמה אנשים טיילו בשעות הלילה המאוחרות.
היא נשענה על קיר בניין נטוש, בראשה התרוצצו מליון ואחת שאלות.
היא הביטה סביב, בניינים גבוהים מכוסים פיח מילאו את הרחוב האפל, צל ריצד על קיר הבניין שלידה, היא הרימה את ראשה מיד.
זה הוא? שאלה את עצמה, עוד צל ריצד על הבניין שממולה. זה הוא, חשבה, גופה נמלא נחישות.
היא הרימה את ידיה, כתנועה לכניעה. הפעם היא שמעה לחישה.
"קיירי," לחש חרישית,"מה את עושה?"
קיירי חשבה כמה שניות,"בורחת ממך," אמרה במרירות,"לא שמת לב?"
צחקוק אפל נשמע, ואחריו כמה רשרושים.
הוא הופיע מולה, שיערו השחור מתנפנף ברוח הקרירה של הלילה, עיניו החומות בוהקות באור הירח הלבן. היא חייכה חיוך מסתורי,"היי טיירו."
הוא חשף את שיניו, כאילו שהוא נמר או משהו. "אתה לא נמר אתה יודע," אמרה לו בעוקצנות וצחקקה. הוא הנהנן וצחקק גם, מעט.
על פניו חלף צל לשנייה, ואז פניו חזרו להיות מסתוריים. הוא מסתיר ממני משהו.
היא הביטה סביב בחשדנות, עכשיו שום איש לא נראה ברחוב, היא חייכה חיוך קטנטן.
טיירו הביט להמשך הרחוב, שם התפצל הרחוב לשני רחובות קטנים,
היא ראתה שם עורב שחור עומד על עמוד חשמל גבוה, הוא קרקר ועף משם, אל היער שנמצא מחוץ לעיר. צמרמורת עברה בגבה של קיירי, העורב הזה, נתן לה הרגשה מוזרה, כאילו הוא מגלה לה סוד.
הבעת פניו של טיירו השתנתה, הוא הפך מעט שמח יותר, חיוך זעיר שבקושי רואים.
אבל קיירי ראתה, והיא תהתה על מה הוא כל כך שמח. הוא המשיך לבהות בחשכה, שקט כרגיל.
קיירי הביטה אל העננים האפורים שעופפו מעליה, קלילים כל כך, נראים כל כך רכים, כמו שמיכת פוף חמה בלילה מושלג.
"קיירי," שמעה את קולו של טיירו,"בואי אחריי."
היא הביטה במקום שלפני שנייה עמד בו,
היא חיפשה אותו סביב בבלבול, שיערה הג'ינג'י נדבר לרקותיה מזיעה.
"איפה אתה?" שאלה לאחר כמה שניות שחיפשה אותו בעיניה.
נשמעו כמה רשרושים, והוא הופיעה מולה.
"איך אתה עושה את זה? זה מפחיד," לחשה לו, וצמרמורת עברה בגבה. הוא צחקק,
"זה קסם.." החווה באצבעותיו הדקיקות.
היא צחקקה גם, "פוף." הוסיפה למשפטו, והמשיכה לצחוק.
הוא התחיל לפסוע לכיוון סוף הרחוב, היא החלה לעקוב אחריו בצעדים שקטים.
שקט שרר ביניהם, כך תמיד היה, טיירו לא מרבה לדבר.
הם הגיעו לקצה הרחוב, עצים גבוהים נישאו בהמשך, ומשני הצדדים, רחובות נטושים.
"לאן עכשיו?" קיירי שאלה, טיירו רק הרים את ידו, מסמן לה להיות בשקט.
הוא קרב לאט ליער, עיניו מתרוצצות בין העצים,
היא פתחה את פיה לומר לו משהו, אך סגרה אותו מיד,
עורב התיישב על כתפו, ומתח את כנפיו השחורות, נראה כאילו טיירו מדבר איתו.
הוא הניח את אצבעו ליד פיו של העורב, העורב הניח את ראשו עליה, וקרקר מהנאה.
היא צחקקה, טיירו 'מדבר' עם עורב.
העורב הפנה את ראשו הקטן אליה, עיניו ננעצו בה, חודרות אל תוך סודותיה וליבה.
צמרמורת חדה עברה בה, העורב הזה הלחיץ אותה.
"מפה," לפתע אמר טיירו בביטחון, והצביע להמשך היער.
היא משכה את כתפיה, אך לא בטחה במה שהוא אומר.