הארי פוטר ואש האזמרגד פרק 9: הנחשית

היה להם כמעט אותו האופי. השאלות היחידות שהיו עתה בראשו של בנו של הארי, דין, היו איפה הוא וכיצד הגיע לשם. דין ידע שלפני מספר דקות היה בהוגוורטס, ואז הכל התערפל… וכשפקח את עיניו היה כאן, ביער האסור, שרוע על האדמה. דין נראה מעט מבוהל.
הוא פחד מאוד, עד כדי שהרגיש שנשימתו נעצרה. הוא ביער האסור, לבד, ליד אגם קטן בחושך… ואז, מתוך המים, לפתע הופיע נחש והזדחל לעברו של דין. היה כל כך חשוך, ודין לא היה בטוח בכלל שזה נחש. אבל כן, זה כן נחש…
ואז דין נשם עמוקות ונאנח. הנחש חזר חזרה לתוך המים. לרגע לא היה בטוח איך זה יכול להיות, אבל אז נזכר שאולי זה נחש קסמים או משהו כזה, והוא יכול גם לחיות בתוך המים.
אבל פחדו של דין עדיין לא תם.
"אבא! אמא!" קרא בקול. הוא רצה שהארי וג'יני יהיו כאן, יעזרו לו, יצילו אותו מהחושך האימתי הזה. מה הוא יכול לעשות עכשיו? הוא הביט סביב, ולא ראה דבר חוץ מעצים, ואגם. דין קיווה שהנחש לא יצוץ שוב.
"אבא!" חזר. דין חשב שאולי יעשה קסם, אבל לא היה לו אף קסם שידע להטיל כדי שיצא מהיער. הוא לא ידע אף קסם שיציל אותו מהמצב אליו נקלע.
דין זכר שהארי הסביר לו ממש מעט על הורקרוקסים ועל הלורד וולדמורט. הוא זכר קצת על מה שקרה להארי, אבל הוא לא סיפר לו את הכל. כנראה הארי לא רצה שבנו יפחד יותר מדי, ובצדק. בכל מקרה, וולדמורט מת ולא ייתכן שיחזור. דין חשב איך פתאום הוא נזכר בוולדמורט… ואז הוא הבין.
הנחש שהיה זה עתה כאן התאים בדיוק לתיאורים של הארי… הנחשית של הלורד וולדמורט. זאת היא, בוודאות. לא ייתכן שהיא אחרת, אחרי כל התיאורים של הארי. דין התעקש כל כך שיספר לו עוד ועוד ושירד לפרטי פרטים, ועכשיו הוא יודע. הוא יודע שזאת הנחשית. אבל יחד עם זאת, זכר גם דין שחבר של הארי חתך אותה, וגם היא נכחדה. אז… האם יכול להיות שגם וולדמורט חי ונושם? האומנם?
"הארי! הארי! הארי!" צרח דין. הוא כל כך רצה שאביו יעמוד לצידו, יעזור לו, יציל אותו. הוא עמד והסתובב שוב ושוב, לראות אם יש כאן איזה משהו שיעזור לו לשרוד את המצב הזה… עד שראה משהו בצבעים ירוק וסגול. הדבר הזה היה רחוק ממנו מאוד.
דין רץ. בזמן הריצה, חשב במוחו אולי זה עוד הורקרוקס של וולדמורט, אבל אמר לעצמו שוב ושוב "זה לא ייתכן, זה לא ייתכן." הוא התנשף בזמן הריצה, אבל זה עדיין לא מנע ממנו לצרוח, "הארי! הארי! הארי!"
ואז הוא נעצר. הוא התקרב לדבר הזה. אט אט, כשהמשיך להתקרב לדבר המוחשי הזה, התברר לו מה זה יותר ויותר… הוא רצה לגעת בזה, בדיוק כמו אביו. ההסתקרנות גברה עליו והתעצמה מרגע לרגע. הוא עדיין לא הספיק לגעת בידו הימנית, וכבר התעלף לחלוטין, כמו מרעל.
דין הרגיש שהוא מוטח באדמה בחוזקה, חסר כל יכולת לנוע או לחזור לתפקד. הוא לא הצליח לפקוח את עיניו. הוא הצליח לחוש, איכשהו, שנשימתו נעצרה. הוא לא היה מודע כלל לכך שהנחשית הארוכה שראה קודם הזדחלה סביבו.