הארי פוטר ואש האזמרגד פרק 8: האגם השחור

"מה זה? איפה אני? איך הגעתי לפה?" הארי שאל את עצמו. ליבו דפק. הוא התיישב לנוח וניסה לעשות כמה כישופים כדי שיחזור הביתה, אך כלום לא פעל. הארי ידע שהוא היה צריך לחזור הביתה, אבל כל מה שראה מסביבו זה רק יער. את היער האסור. מה הוא יעשה עכשיו?
האם יכול להיות שעוד כמה דקות בלטריקס, הלורד וולדמורט וזנב תולע יגיעו למקום הזה? הארי לא הפסיק לחשוב. הוא טבע בים של מחשבות.
פתאום הגיע מהשמיים סוהרסן, ועוד אחד, כבר כמעט לא הפסיקו לבוא.
הארי נעמד על רגליו, ומיד חיפש את השרביט. כל הזמן הזה עדיין מגיעים עוד ועוד סוהרסנים… הוא חייב לעשות משהו מיד. איפה השרביט שלו? איפה השרביט? איפה השרביט?
כבר הקיפו אותו מספר סוהרסנים. הארי הרגיש ברגע הזה שהוא לגמרי חייב להילחם. אבל הוא לבד. אין איתו אף אחד, הוא לגמרי לבד. אף אחד לא יודע איפה הוא, לא יודע כלום. בינתיים, הוא חייב לעשות משהו, מהר.
כבר שני סוהרסנים באים לתקוף אותו, עכשיו לגמרי אין זמן… איפה השרביט?
הזמן אזל. כבר הספיקו לתקוף אותו. בלי השרביט הכול נראה אבוד. הארי ניסה להשתחרר מהם אך לא הצליח.
***
"הארי, הארי, אתה בסדר?"
הארי נראה לא כראוי, אבל מאוד מרוצה.
"הרמיוני!" לחש והמשיך את דבריו. "הרמיוני, איך הגעת לפה?" שאל.
"מה זאת אומרת?" הרמיוני לא הבינה. "איך אתה הגעת לפה?"
הרמיוני עשתה את עצמה כאילו לא רצתה לשמוע את השאלה האחרונה ששאלה, והעבירה נושא אחר. "מצאתי את השרביט שלך בקצה השני של היער, קח," הרמיוני הושיטה לו את השרביט שלו.
הרמיוני כבר לא הייתה נערה, כמובן. היא הייתה אישה יפה, אמא לשני ילדים ואהבה מאוד את בעלה – רון. "איך זה הגיע לשם?" היא שאלה.
"אני לא יודע," ענה הארי.
הוא נעמד על רגליו והתהלך קצת. הארי התרחק מהרמיוני. הרמיוני שאלה את עצמה, הרגע תקפו אותו סוהרסנים, והוא לא אומר כלום? הוא לא מדבר איתי וזהו? מה קרה לו?
"הרמיוני, תראי!" קרא הארי.
"מה קרה?" שאלה.
"תסתכלי."
שניהם עמדו מול אגם שחור. היה חושך, אז מן הסתם הכול היה שחור. במרכז האגם ניצב שעון חול ענקי. זה היה מוזר מאוד. שניהם לא הבינו את פירוש הדבר, הוגוורטס היה אמור להיות בדיוק כאן. הארי לא הבין מה קורה כאן. איך הרמיוני הגיעה לפה? איפה הוגוורטס? מה זה שעון החול המוזר הזה? ואיך הרמיוני כאן, בלי רון?
גם הרמיוני לא הבינה מה הולך כאן, ושאלה כמעט את אותם השאלות שהארי שאל לעצמו בלב: איך הארי הגיע לפה? מה זה? איפה הוגוורטס? איפה רון? כן, גם הרמיוני לא ידעה היכן רון נמצא.
הארי והרמיוני שאלו אחד את השני בדיוק באותו הזמן את השאלה שהתשובה הכי עניינה אותם.
"איפה רון?" שניהם שאלו ביחד.
"את לא יודעת?" שאל הארי.
"חשבתי שאתה יודע." ענתה הרמיוני.
"איך אני אדע?" התפלא הארי, ואז הוא שינה נושא. "ראיתי את וולדמורט" הוא אמר. הארי חשב שישר תאמין לו, ושנגלה אם יש עוד הורקרוקסים, או משהו אחר בשביל להרוג, קללה אחרת אולי, למרות שזה היה דווקא אחרת לגמרי. הרמיוני לא האמינה לו בכלל.
"זה לא יכול להיות, הרגת אותו לפני עשרים שנה, הוא התפורר." ענתה הרמיוני וחשבה שזה הכל סתם בגלל הסוהרסנים, שהוא הוזה. היא חשבה שיפסיק עם זה, כי וולדמורט בכלל התפורר, והם השמידו את כל ההורקרוקסים לפני מלא זמן, וזה פשוט לא יכול להיות.
הארי המשיך. "אני כן ראיתי אותו, אני לא יודע איך הוא חזר אבל הוא קלע אותי שם, הצלחתי לברוח והגעתי לפה, אני חושב שבלטריקס הטילה כישוף על המקום!" צעק הארי. "למה את לא מאמינה לי?" שאל הארי והתרגז בחוסר סבלנות.
"כי ראיתי אותו מתפורר, אין סיבה לזה שהוא יחזור, השרביט לא ציית לו, ואני מאוד מקווה שהוא באמת לא חזר, כי הוא ירדוף את הילדים שלנו." ענתה הרמיוני. התשובה שלה הייתה מוצדקת לרגע, חשב הארי.
הארי חשב, אם הרמיוני רק הייתה איתו בעניין הזה… "אני ראיתי אותו, הוא הטיל לעברי את הכישוף 'אבדה קדברה', את חייבת להאמין לי!" הסביר הארי. הם המשיכו את השיחה, ועדיין לא הגיעו להבנה.
מה שכן, הארי באמת ראה את הלורד וולדמורט, הוא לא חלם את זה, או שהיה לו סימן או משהו אחר… הוא ראה אותו, והילדים שלהם בסכנה. את זה, רק הארי יכול לדעת בוודאות, ולא אף אחד אחר. אף אחד לא מאמין לו.
"איך הגעת לכאן? איפה רון?" שאל הארי. אולי רון היה מאמין. את האמת, גם הרמיוני לא ידעה איפה רון, כי היא חשבה שהוא איתו, אף על פי כן, שזה בדיוק מה שגם הארי חשב.
"אני לא יודעת," הרמיוני ענתה רק על השאלה השנייה. "הפעם האחרונה שראיתי אותו זה היה אתמול בערב. כבר יום שלם שהוא נעלם ואני לא מוצאת אותו בשום מקום! כאילו בלעה אותו האדמה!" אמרה הרמיוני.
"יכול להיות שוולדמורט תפס את רון כבן ערובה?" שאל הארי. הוא לא ידע למה שאל את זה, אבל כשאמר את זה בקול זה היה נראה לו ממש לא הגיוני.
***
בקצה השני של האגם, נשמע קול חלש. "איפה אני? איך הגעתי לפה?" ילד קטן, שהיה נראה בגיל אחת עשרה בערך, עמד סמוך לים. הוא היה דומה מעט להארי…