הארי פוטר ואש האזמרגד פרק 6: אחוזת הלורד

הארי ראה את וולדמורט, וולדמורט ראה את הארי.
"פיטר פטיגרו!" צעק וולדמורט. הארי לא האמין. וולדמורט מולו, חי ונושם, אחרי כל כך הרבה זמן. הארי חיפש בכיסו, ניסה למצוא את השרביט שלו, אך… איפה השרביט? הארי השאיר אותה עליו. הוא נרדם עכשיו או התעלף, אבל איפה השרביט? חשב הארי, איפה השרביט?
הוא ידע שהוא אבוד בלי השרביט שלו נגד הלורד וולדמורט. בלי קשר, איך זנב תולע חי? הרי גם הוא מת!
הארי המשיך לחשוב ולדמיין, אך פתאום שמע אותו. כן, הוא פה, אני אבוד לגמרי, חשב לעצמו. הוא ידע שאין לו כבר מה לעשות, הרי עכשיו יהיה בידיו של הלורד וולדמורט. אני אבוד, חשב לעצמו.
הארי ראה מולו את פיטר פטיגרו, זנב-תולע, עומד ליד הלורד וולדמורט, בזמן ששואל אותו: "מה? הגעתי" אמר זנב תולע ללורד וולדמורט.
מה? באמת זנב – תולע פה, ממש – עכשיו, עומד לידו? כמה מילימטרים, ממש עכשיו, בדיוק באותו זמן, באותו רגע… מוזר… הארי לא הצליח להאמין. יכול להיות שהוא מדמיין? שהוא חולם ובעוד רגע יתעורר? לא. הארי באמת הגיע למקום המסתור של הלורד וולדמורט, ומקודם באמת כאבה להארי הצלקת.
זה נכון… באמת הארי נפל לבור הזה, זה לא היה חלום… הוא באמת הגיע למקום המסתור של הלורד וולדמורט…
"לא תאמין מי פה, מי נפל ישר לידיים שלנו!" וולדמורט אמר בחיוך מזויף, בוהה בפיטר פטיגרו. הארי עדיין אינו הצליח להאמין במה שקורה מול עיניו.
זנב תולע הסתכל על הארי בזמן שהארי הולך לאחור, מנסה להתחמק מהם. בעוד הארי הולך לאחור, וולדמורט התקרב אליו בצעדים גדולים, עד שהגיעו לסוף המסדרון. הארי כבר לא יכול היה להתחמק…
ופתאום, הארי הרגיש שידיו מוחזקים לאחור בידיים של מישהי. הוא הפנה את מבטו לראות מיהי. זאת הייתה בלטריקס. הארי לא האמין. לא, לא, זה לא ייתכן. בלטריקס מתה! איך גם היא חיה עכשיו? מה קורה כאן? וולדמורט המשיך להתקרב אליו. הארי אבוד…
"מחפש את זה?" שאל וולדמורט בפנים כועסות, ושרביטו של הארי הייתה מוחזקת בכף ידו של וולדמורט.
"זה השרביט שלך!" אמר וולדמורט. הארי הסתכל על השרביט ואחר – כך עליו. וולדמורט המשיך את דבריו, "בלטריקס, קחי את זה." וולדמורט נתן לבלטריקס את השרביט של הארי.
היא עזבה את ידיו ולקחה את השרביט. היא רצה במסדרון ארוך. הארי לא ידע לאן היא הולכת. ואז היא חזרה עם מפתח. היא הניחה את שרביטו של הארי בלוקר שקוף ונעלה אותו. לאחר מכן חזרה אליו ותפסה בידיו. לא היה להארי מה לעשות. מוחו קדח. הוא חשב חזק מה הוא יכול לעשות, אבל בלי השרביט… הוא לא יכול לעשות הרבה דברים.
"טוב מאוד!" אמר וולדמורט בחיוך מרושע.
ואז הייתה שתיקה של דקה ארוכה…
"מה לעשות עכשיו?" שאלה בלטריקס, בזמן שהארי עוד מנסה להבין שנקלע לידיים של וולדמורט זה עתה.
"איך גילית את המקום? איך זה יכול להיות?" שאל וולדמורט, ועיניו האדומות בהקו… "איך?" המשיך לשאול וולדמורט. הארי לא ענה.
השתררה דממה במקום.
הארי הבין שאין לו מה לעשות, הוא נקלע למצב הזה. הוא חשב. לאחר כדקה הבין שגם אם יגלה לו, זה לא ישנה את המצב.
"תקפו אותי סוהרסנים." מלמל הארי.
"מה?" שאל וולדמורט.
"תקפו אותי סוהרסנים," חזר הארי.
וולדמורט הסתכל עליו ופניו היו נראות כועסות.
"אתה חושב שמעניין אותי מה תקף אותך?" וולדמורט צעק עליו והמשיך. בלטריקס השמיעה צחוק קטן ומרושע, ואז שתקה מיד. "איך הגעת לפה?"
"אני לא יודע," לחש הארי והמשיך את דבריו. "פתאום נפלתי והגעתי לפה – ."
"בלטריקס!" צעק וולדמורט וקטע את הארי. "תקשרי את האויב הוותיק שלי ותביאי אותו לצינוק!"
"בשמחה." חייכה בלטריקס וצחקה צחוק חזק.
וולדמורט היה נראה מרוצה שהארי נפל לידיים שלו, ככה סתם, פתאום. הוא חשב לעצמו, בשביל מה לתכנן כל כך הרבה מלכודות? הוא לא ידע שהארי חלם בדיוק על מה שדיבר עם זנב תולע ביער האסור. וולדמורט המשיך לחשוב. ככה סתם, פתאום הארי מתעלף, והתוכנית היא פשוטה: לקחת את שרביטו. מאז הכל יתקתק. נראה עכשיו מה הוא עושה! איך הוא יצליח להימלט מפה עכשיו? הארי עומד למות, שיתכונן!
הלורד וולדמורט חייך.