הארי פוטר ואש האזמרגד פרק 22: המשימה המסוכנת

– פרק 22, פרק לפני האחרון! –
היער עדיין היה שקט, וכלום לא נשמע. בסוף היער, אחרי קילומטרים רבים מהוגוורטס, נשמעה רק שיחה אחת שקטה לגמרי. היה נראה שלא כל כך רואים את הדמויות. היה נראה שיש רק צלליות עם גלימות.
אבל היה אפשר להבדיל בין הדמויות. היה נראה שזה זנב תולע, כן, הוא זנב תולע. והוא מדבר עם מישהו שמאוד דומה ללורד וולדמורט. כן, זה הלורד גולדקורט. מה? למה שגולדקורט יהיה שם? אם הם כבר מדברים על תוכנית, אז שידברו בבית רידל, או שיקבעו פגישה. יכולים להיות שם עוד אנשים, שיכולים להקשיב. אבל למה דווקא ביער? אולי הם מתכננים משהו רק הם, והם רוצים לעשות תוכנית רק הם – ביחד? אולי הלורד גולדקורט סומך רק על זנב- תולע? יכולים להיות לזה הרבה סיבות. או שיכול להיות שהם מצותתים להם תוכניות בדיוק עכשיו, ועכשיו התוכניות האלה בפעולה? יש לפחות מיליוני – סיבות. כי אצל הלורד גולדקורט, כמו וולדמורט… אי – אפשר לדעת כלום. היה אפשר לדעת שהם מדברים על הארי פוטר, גם אם לא שומעים אותם כל כך טוב, ושהם לא מדברים בבירור. זנב- תולע הלך צולע, וזה היה ברור. הלורד גולדקורט תכנן לצאת להמשך המלחמה, בשביל שימשיך את המלחמה של אחיו, והפעם הוא לא יוותר.
"אז מה התוכנית שלך?" שאל זנב – תולע במתח. וולדמורט הסתכל עליו כלא רצון. קולו של זנב תולע שוב הדהד: "אתה יודע שאתה יכול לסמוך עליי." גולדקורט הנהן בפנים מופתעות.
גולדקורט ידע שהוא יכול לסמוך עליו, אבל בתוכנית, יכול להיות שהוא יכשל. זנב – תולע היה בטוח שגולדקורט סומך עליו, וגם זנב – תולע חשב שהוא יצליח במשימה, הוא היה בטוח בזה, יותר ממיליון אחוז, למרות שהוא עדיין לא יודע מה היא המשימה שלו, הוא חשב שזה משימה קשה, אבל לא קשה, למרבה הצער.
היתה שתיקה של דקה שלמה וארוכה. היער המשיך להיות אפל, וכתמי דם חלשים היו על העצים. הלורד גולדקורט התרוצץ במחשבות ופתאום הדהד קולו של גולדקורט בלחשוש.
"אני סומך עליך, אבל אתה תצטרך לדעת, שזו משימה לא קלה, והמטרה שלנו בה, היא להרוג את הארי פוטר, ואתה חייב לדעת, שאני סומך עליך," אמר גולדקורט והמשיך "להרוג את הארי פוטר," זנב – תולע כד לוולדמורט כידה עמוקה, וברגעים אלו ממש, גולדקורט התרחק.
היער האפל המשיך להיות חשוך ודומם, ובכמה רגעים, נפלו שטפי דם מהעצים הארוכים והמפחידים. ככל שהיער נהיה חשוך, האפל והעשן נהיה במקומות אחדים והוא הצטמצם יותר.
"זה היה גולדקורט, אחיו של וולדמורט!" אמרה הרמיוני.
"אבל וולדמורט לא קיים עוד, נכון?" שאל ג'ון.
"אני חושבת שלא, אבל אנחנו צריכים להגן על הארי! כמה שיותר מהר!" אמרה הרמיוני.
"אבל איך נצליח להציל אותו? ומה עם דין?" שאל שרה.
"את צודקת, נצטרך גם להציל את דין," אמרה הרמיוני, הפסיקה לכמה שניות ולאחר מכן המשיכה: "הוא בן ערובה!"
"אז לאן הולכים עכשיו?" שאל ג'ון.
"אני לא יודעת, אבל דבר ראשון… אני אחשוב על משהו, ואתם תתעסקו בלימודים, אוקי?" אמרה הרמיוני. שרה ענתה לה מיד: "בסדר."
"אתם יודעים את הדרך חזרה, נכון?" שאל הרמיוני. דין ענה לה: "כן, ברור."
"מעולה, אז תלכו להוגוורטס, ואני בינתיים אחשוב איך נציל את הארי ודין. ביי!" אמרה הרמיוני ומיד הלכה.
"טוב, בואי נחזור להוגוורטס." אמר ג'ון.
"אתה יודע את הדרך חזרה?" שאלה שרה את ג'ון. הוא ענה לה: "כן, בואי… אני זוכר." אמר ג'ון והם הלכו לבית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס.
***
הארי באותו הלילה לא הרגיש טוב. הוא חשב על הסוהרסנים, מה שקרה לו לפני שבוע, וגם כמה מוזר שהכישוף "אקפספקטו פטרונום" לא הצליח לו… היה גם מאוד מאוד מוזר שאחר כך גם לרון והרמיוני לא הצליחו הכישופים, ופתאום הכל נפסק. זה היה כאילו דמבלדור היה שם, חשב הארי.
הארי היה בביתו, עם ג'יני. על הבעיה, מה שקרה עם הפטרונוס, ג'יני לא חשבה על זה יותר מדי, לעומת הארי, שחשב על זה כל הזמן.
דין נעלם להארי וג'יני כבר שבוע, והם לא היו מסוגלים לחיות. הם כל הזמן חשבו עליו, ורבו מלא פעמים. הארי וג'יני לא הצליחו לישון כבר שבוע שלם, הם לא הפסיקו לחשוב על דין. הם לא ידעו מה קרה לו, איפה הוא, ובנוסף לכך גם למה הוא נעלם. הם לא ידעו אם חטפו אותו, אם הוא ברח, התעלף, בהוגוורטס הוא לא עונה, או ש… הוא מת.
הם עוד לא קראו בעיתון הנביא היומי על אחיו של הלורד וולדמורט, גולדקורט שברח מכלא אזקבאן, וגם על שהוא הרג עשרים אנשים בקללה אחת.
"הארי!!" קראה הרמיוני.
"הרמיוני? מה קרה?" שאל אותה הארי. היא ענתה לו מיד: "יש לי משהו לספר לך."
"מה קרה? למה את כל כך לחוצה?" שאל הארי בלחץ, ומיד נזכר בדין ושאל אותה במהירות: "מצאת את דין? איפה הוא?"
הרמיוני ענתה לו, "למען האמת, חדשות טובות וחדשות רעות. מה אתה רוצה לשמוע קודם?" ושאלה. לאחר כמה שניות היא המשיכה. "החדשות הרעות הן, שיש אח לוולדמורט. אני לא יודעת ממש איך להגיד לך את זה, אבל הוא מתכנן להמשיך את המלחמה של וולדמורט, ולהרוג אותך ולהשמיד את הוגוורטס." הארי הפסיק אותה ושאל: "ומה החדשות הטובות?" הרמיוני המשיכה את דבריה: "חכה רגע, עוד לא סיימתי את החדשות הרעות. לאחר הרשע של וולדמורט קוראים גולדקורט, הנה, קח את העיתון הנביא היומי ותקרא. הוא ברח מאזקבאן, והשאיר אחריו שני רמזים." הרמיוני הושיטה לו את העיתון הנביא היומי, כדי שיקרא. היא מיד המשיכה את דבריה. "גולדקורט כנראה חטף את דין. אבל כשהוא יחזיר…"
"מה קורה, הרמיוני?" שאל הארי. "מה החדשות הטובות??"
"אתה יכול ללמד בהוגוורטס, ובעיקר… להיות המנהל!"
***
מקום: בית הספר לכישוף ולקוסמות הוגווטס
שעה: 15:45

"הארי, כמה טוב לראות אותך! שלום רון… והרמיוני." אמרה פרופסור אמברידג' וחייכה אליהם. "אני מניחה שבאתם להיבחן למורים להוגוורטס."
"דווקא את הבוחנת?" שאל הארי בכעס.
"לצערי, לא." אמרה אמברידג'.
"מה? באמת?!" שאל הארי.
"בואו אחריי!" התעלמה פרופסור אמברידג' מהתגובה של הארי.
***
הארי, רון והרמיוני ירדו מגבעה בעקבות פרופסור אמברידג', לבקתה של האגריד. אמברידג' דפקה בדלת, ולאחר כעשרה שניות ארוכות הדלת נפתחה.
"שלום, הארי רון והרמיוני!" אמר האגריד בשמחה והמשיך. "אני מניח שבאתם להיבחן להיות מורים." האגריד התעלם מפרופסור אמברידג'. אמברידג' זזה הצידה ונתנה להארי, רון והרמיוני להיכנס.
"כן, זה נכון." אמרו רון והרמיוני פה אחד.
"בואו, כנסו!" אמר האגריד והכניס אותם.
"מוטב שאלך, תודה האגריד. ואני מניחה שאתה יודע כבר מה לעשות. אל תשכח!" אמרה אמברידג', וטיפסה במעלה הגבעה.