הארי פוטר ואש האזמרגד פרק 20: הנמלט מאזקבאן

– פרק 20 –
לאחר שהמצנפת סיימה את שירה וחזרה להיות חפץ דומם, מחיאות כפיים נשמעו מכל עבר, והמצנפת חייכה בחזרה.
"כל הכבוד לה, לא?" שאל ג'ון את שרה וחייך אליה. "כן, באמת שכן." ענתה שרה וצחקה. "מה מצחיק?" שאל אותה ג'ון.
"מצנפת ששרה שירים, אותי, זה מצחיק…" אמרה וצחקה.
"כשחושבים על זה ככה, זה באמת מצחיק…" אמר ג'ון, צחק וחיבק אותה. היא חיבקה אותו בחזרה וחייכה. שרה וג'ון מאוד אהבו אחד את השני.
"מה קרה? את דואגת?" שאל ג'ון את שרה אחותו. היא מיד ענתה לו. "מה פתאום דואגת? מה יש לי לדאוג? למה אתה חושב שאני דואגת?" שאלה. "פשוט, דין נעלם, והוא החבר הכי טוב שלי." אמר לה ג'ון והמשיך את דבריו. "אני פשוט כן דואג לו, אני בטוח שקרה לו משהו… הוא בכלל עלה על הרכבת?" שאל ג'ון את שרה.
"אני לא ראיתי אותו עולה." ענתה שרה.
"חכי, אני אתקשר אליו," אמר ג'ון וחייג בטלפונו. "אני זוכר את המספר שלו בעל-פה."
ג'ון הצמיד את הטלפון לאוזנו, אך דין לא ענה לו. "אני אתקשר אליו שוב." אמר בזמן שחייג, אך דין שוב לא ענה לו.
"מה קרה לו?" שאלה שרה.
"אני לא יודע, אבל אני אברר." ענה ג'ון לשרה.
"מה שבטוח, הוא לא היה משאיר אותנו לבד, הוא לא היה עוזב, סתם ככה, פתאום…" אמרו ג'ון ושרה פה אחד.
היה זה תום הטקס, והתלמידים התבקשו לחזור לחדריהם. "הלימודים יתחילו מחר, עם קצת מורים חדשים לעכשיו, אז… להתראות! כולכם, תיהנו כאן, בבית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס!" אמר האגריד בקל רם וצלול, והמשיך לאחר כמה שניות של הפסקה. "תודה, ו… ביי!" אמר האגריד.
כל התלמידים הלכו לחדריהם, בזמן שחלק מהמדרגות זזו, אבל כולם הסתדרו בעצמם.

מקום: הבית של גריפינדור, בהוגוורטס
שעה: 22:30

דין הסתכל על החלון כשהיה במיטתו. איפה אתה, דין? אני מתגעגע אליך. איך אני אסתדר כאן, בלעדיך? מה קורה לך? לאן ברחת? למה? התחילה כבר השנה החדשה, ו… אני רק רוצה לדעת, מה קורה איתך? לאן נעלמת? למה נעלמת? חשב דין.
מה שדין חשב, הוא תרגם למכתב ושלח לדין בדואר למחרת. השינה שעברה על ג'ון לא הייתה ממש טובה, מכיוון שחשב כמעט כל הלילה רק על דין. מסתבר שכך גם הרגישה שרה.

ג'ון ושרה לא יכלו להסתדר ממש בלי דין. היה להם קשה, במיוחד בלימודים. הם היו צריכים חבר, שיהיה איתם ויעמוד תמיד לצידם, ודווקא דין, דווקא דין, נעדר כבר שבוע…

מקום: אולם הוגוורטס
שעה: 13:00

ג'ון אכל במהירות ולא הפסיק.
"אתה תפסיק לאכול מתישהו?" שאלה אותו שרה.
"מה זה מפריע לך? וחוץ מזה, אני מת מרעב!" ענה לה ג'ון והמשיך לאכול. שרה גלגלה עיניים.
"מה עם דין? שלח לך מכתב?" שאל ג'ון.
"מה פתאום?! נראה לך שלא הייתי אומרת לך? עזוב, תשכח ממנו." ענתה שרה לג'ון במהירות.
"אולי את צודקת, אנחנו באמת צריכים לשכוח ממנו… הוא לא חבר!" אמר ג'ון.
פתאום באו ינשופים מכל מקום. "זה הדואר!" צעקה שרה בשמחה. ג'ון קיבל כדור זיכרון ומעטפה, ושרה קיבלה עיתון ומעטפה.
"אפשר לקרוא קצת מהעיתון שקיבלת?" שאל ג'ף בסבלנות, אחד מהתלמידים שבכיתה שלה. "ברור!" ענתה לו שרה במהירות, בזמן שהיא פתחה את המעטפה הכחולה והמעוצבת שקיבלה. ג'ף לקח את העיתון, והתיישב לידה.
ג'ון פתח את המעטפה וקרא:

לג'ון היקר
איך אתה מרגיש? אני מקווה שאתה בסדר בלי דין.
אם אתה שואל אותי אם אני יודעת איפה הוא, אני מאוד מצטערת.
הוא פשוט נעלם, אבל אני שמחה להודיע לך שאם הוא יימצא, הוא קודם יבוא אליך, אני בטוחה!
איך השיעורים? קשים? יש הרבה שיעורים ועבודות?
אני מתגעגעת אליך, תיהנה בהוגוורטס!
ממני, אמך הרמיוני
נ.ב: תמסור ד"ש לשרה!
ג'ון סגר את המעטפה ושם אותה אצלו בכיס, ומיד שאל את שרה:
"מה את קיבלת? מה רשום לך במעטפה?" פנה ג'ון אל שרה.
"אני עוד לא יודעת, אני פותחת עכשיו." ענתה לו שרה, והמשיכה: "הנה, אני מקריאה:"

לשרה היקרה
איך את מרגישה? אני מקווה שאת בסדר בלי דין.
אם את שואלת אותי אם אני יודע איפה הוא, אני מאוד מצטער.
הוא פשוט נעלם, אבל אני שמח להודיע לך שאם הוא יימצא, הוא קודם יבוא אלייך, אני בטוח בזה!
איך השיעורים? קשים? יש הרבה שיעורים ועבודות?
אני מגעגע אלייך, תיהני בהוגוורטס!
ממני אביך, רון
נ.ב: תמסרי ד"ש לג'ון

שרה סגרה את המעטפה שקיבלה ושמה גם היא בכיסה.
"גם אתה קיבלת אותו דבר?" שאלה שרה את ג'ון וצחקה.
"כן, רק מאימא." ענה לה ג'ון.
ג'ף התפרץ אליהם באמצע שיחתם וקרא: "הי, תקראו את מה שרשום כאן!" הפסיק, קיפל את העיתון, הביא להם שיקראו והוא המשיך את דבריו: "תקראו מהר! איך דבר כזה יכול להיות?"
"מה יכול להיות?" שאלה שרה. "ג'ון, תקריא! פשוט אין לי כוח."
אמרה שרה במהירות והמשיכה: "ג'ף, תירגע! לא קרה כלום." ג'ף ענה לה במידית: "לא קרה כלום?! לא קרה כלום?!" הוא צעק. ג'ון הפסיק אותם וקרא מיד:

הנמלט מכלא הקוסמים אזקבאן – הבטוח ביותר
אחיו של הלורד וולדמורט, שהיה בכל הקוסמים שנה וחצי מכיוון שרצח עשרים אנשים בקללה אחת. הייתכן שברח?
שומרי אזקבאן עדיין מחפשים אחריו, אך השאיר אחריו רק רמז אחד למקום הימצאו, ובנוסף לכך איום מאיים, שקרא בקולי קולות כשהיה בכלאו:
"הלורד וולדמורט חזר והתחזק מפנינו- איש לא יוכל לעצור את עצמו ואת וולדמורט מפני הלילה השחור ואש האזמרגד- 'זהו- העולם נחרב'. הפצת השחר חוזרת!"

"הוא בהוגוורטס… אם אתם רוצים אותו… הביאו את האש, אם לא… שכחו ממנו…"
ייתכן שאחיו של הלורד וולדמורט, הנקרא בשם: גולדקורט, נמצא בהוגוורטס!

דין סיים לקרוא, והראה לשרה את התמונה שהתנופפה ליד הכתבה. מתחת לתמונה היה רשום: הוגוורטס בא אל קיצו, זהו הגורל! התמונה שהתנופפה הייתה של גולדקורט, שהיה נראה מאוד מאוד דומה לאחיו, הלורד וולדמורט, שהוחזק בכלא אזקבאן ואומר את שני המשפטים האלה שוב ושוב… שוב ושוב…
"אני מניח שאת מבינה את האיום שלו." אמר ג'ון ובלע קצת את רוקו. "אני מבינה!" ג'ון המשיך את דבריו בלחץ, אך באיטיות:
"הוגוורטס בסכנה, ובנוסף לכך… הוא חטף את דין, והוא יכול להרוג אותו!"