הארי פוטר ואש האזמרגד פרק 18: הכרטיס

– פרק 18 –
מזג האוויר באותו היום היה קריר, וכל שעה התחמם יותר ויותר. בכניסה לתחנת הרכבת הארי הסתכל בשעונו. השעה הייתה כבר שבע ועשרה. השמש התחילה לזרוח רק לפני שעה, כבר היא כמעט באמצע השמיים.
"הארי, לא יכול להיות שישבצו אותי השנה במקום אחר, נכון? אני כבר משובץ בגריפינדור." שאל דין את הארי.
"לא יכול להיות" ענה הארי והמשיך. "משבצים רק את תלמידי שנה ראשונה, אפילו לא את תלמידי שנה שנייה!" דין משך בכתפיו בזמן שהארי המשיך את דבריו. "אתה לא צריך לדאוג".
"לא, לא, מה פתאום? אני ממש לא דואג" אמר דין להארי במהירות. הארי שאל אותו "אז למה אתה נראה לי קצת מודאג?".
"אני פשוט יתגעגע אליך ואל אמא." ענה לו דין.
ג'יני עמדה ליד הארי והצטרפה לשיחה. "גם אני אתגעגע אליך, אבל אתה כבר גדול! אתה לא צריך להתגעגע אלינו". הארי חיבק את דין ואמר לו מיד. "אתה כבר עברת שנה אחת, תצליח עוד אחת בלעדינו. וגם חוץ מזה, יש לך שם חברים. אתה לא לבד".
דין הציץ בשעונו. "השעה כבר שבע ועשרים, אני צריך ללכת!" אמר דין בלחץ והתחיל ללכת. "חכה, אנחנו באים איתך!" אמרה ג'יני.
דין עצר. הארי וג'יני הלכו אליו.
"בוא, חמוד" אמרה לו ג'יני. הארי המשיך אותה. "אל תדאג, אתה גיבור". דין, ג'יני והארי התחבקו.
בזמן שדין חיבק את ג'יני והארי, הרמיוני לקחה מכיסו של דין את הכרטיס של העלייה לרכבת והחליפה אותו באחר. ליבה דפק בחזקה, והיא המשיכה ללכת. לאחר מכן היא עצרה. מה אני עושה עכשיו? מה אני עושה עכשיו? טוב, אין לי ברירה אחרת. אין מה לעשות… בהצלחה, דין. תהיה חזק! חשבה הרמיוני, והמשיכה ללכת. בזמן שהלכה היא שמה את הכרטיס בכיסה.
הארי עצר אותה. "היי, הרמיוני! מה קורה?" שאל אותה הארי. הרמיוני ענתה לו במהירות ובלחץ. "הכל טוב, הכל טוב. פשוט שרה וג'ון מחכים לי אז אני ממהרת. צריך כבר ללכת לרכבת… אתה יודע אולי מה השעה?"
לילדה של רון והרמיוני קראו שרה, ולילד שלהם קראו ג'ון (היו להם שני ילדים). רון והרמיוני מאוד אהבו אותם ודאגו להם כמה שאפשר, שיהיה להם הכי טוב בעולם. ולא כמו מה שהיה להם בשבעת השנים בבית הספר לכישוף ולקוסמות. הארי, רון והרמיוני העדיפו להסתכל על מה שקרה כאל התבגרות, ולא כאל סכנת חיים, למרות כל ההרוגים. הם רק רצו שיעברו עליהם שנים טובים, רק טובים! אמנם לדין, הילד של הארי וג'יני השנה הראשונה עברה בטוב, ורק החופש הגדול לא, אבל לפחות רק לדין. חשבה הרמיוני. רק שזה לא יקרה שוב!!
הארי הסתכל בשעונו בזמן שג'יני התכופפה לדין להגיד לו משהו, אך הוא לא שמע. הוא מיד ענה להרמיוני. "וואו, כבר שבע ארבעים!"
"כן, ככה זה תמיד, כל שנה. בטוח הלימודים יתחיל או בשמונה וחצי או ברבע לתשע. אל תדאג…" הארי חייך אליה. "טוב, אז ביי!" הארי ענה לה.
הרמיוני הלכה משם והמשיכה בריצה. הכרטיס של דין נשאר אצלה בכיס. היא עצרה ליד פח, קרעה את הכרטיס בידיה והשאירה על הפח. "אני מצטערת, דין. אבל אין לי ברירה!" הרמיוני לחשה ורצה אל שרה וג'ון.
כשהגיעה הרמיוני לשרה וג'ון ליד הרכבת, רון היה איתם ונתן להם חיבוק פרידה.
"ביי, רון" אמרו שרה וג'ון פה אחד. "היי!" הרמיוני אמרה ונתנה להם חיבוק. "ו… ביי!" המשיכה הרמיוני.
בתחנה היו המון אנשים.
הארי, דין וג'יני הגיעו להרמיוני, רון, ג'ון ושרה. "שלום!" אמר דין. "טוב, אז מי ראשון?" שאל רון וצחק. הם עמדו ליד הרציף תשע ושלושה רבעים.
רון מיד נכנס עם ג'ון, כשבידו העגלה. אחר כך ג'יני והארי נכנסו עם דין, כשבידו של דין העגלה. ולבסוף, נכנסה הרמיוני עם שרה, כשבידה העגלה.
"ביי!" אמרו הארי, רון והרמיוני פה אחד לג'ון, שרה ודין.
ג'ון, שרה ודין עלו לרכבת של הוגוורטס.

ג'ון נכנס ראשון לרכבת, אחריו נכנסה שרה, ולבסוף דין. כל אחד בתורו נתן לנהג את כרטיסו. נהג הרכבת של בית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס שם כבר חותמת על הכרטיסים של ג'ון ושרה. לאחר מכן עצר את דין במקומו.
"סליחה, מי אתה?" שאל הנהג את דין. שרה וג'ון כבר התקדמו לעבר הכיסאות והתיישבו. ליבו של דין דפק, הוא לא ידע מה הנהג רוצה ממנו. למה הוא עצר דווקא אותי? מה עם ג'ון ושרה? למה אותי? מה עשיתי? דין חשב אף על פי כן שמיד ענה.
"אני דין, אדוני." אמר דין לנהג. הנהג מיד ענה לו.
"אתה חדש? שנה ראשונה?" שאל.
"שנה שנייה." ענה לו דין ומיד המשיך את דבריו. "למה אתה שואל? מה קרה?" הנהג ענה לו לאחר כמה שניות. "הכרטיס שלך לא עובר. אתה בטוח ששמרת טוב על הכרטיס שלך? (אם זה הכרטיס שלך)".
דין לא ענה. הוא מצמץ.
"אני בטוח שזה הכרטיס שלי! הוא היה לי כל הזמן בתוך הכיס!" ענה לו דין לאחר כמה שניות, במהירות ובלחץ.
"מוזר, אבל אני מצטער." אמר הנהג.
"למה אתה מצטער?" שאל דין.
"אני לא יכול להרשות לך לעלות לרכבת. אני מצטער, אבל לא תגיע לבית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס. אני מצטער." אמר הנהג לדין ומיד המשיך. "אתה יכול לרדת ולפנות מקום? יש עוד ילדים אחריך."
דין ירד מהרכבת. "תודה." אמר לו הנהג.

דין היה בהלם מוחלט.
הארי, הרמיוני ורון פנו לאחור והלכו, מכיוון שהרכבת של הוגוורטס כבר נסעה. רון שמע שמישהו צועד ומיד הסתכל לאחור. "הארי!" קרא רון.
דין הסתכל על רצפה התחנה ובכה. הארי שם לב אליו והוא ישר רץ לדין.
"דין!" קרא לו הארי. ג'יני ישר רצה אליו לאחר הארי.
"מה קרה?" שאלה ג'יני את דין.
דין לאחר כמה דקות שקטות ענה להם. "הכרטיס שלי לרכבת לא עבר. כאילו מישהו החליף לי אותו." הארי הסתכל עליו. רון והרמיוני רצו לקראתו. "מוזר," ענתה ג'יני והמשיכה את דבריה. "איך דבר כזה יכול להיות?"
הארי גם דיבר לדין, בזמן שחשב. "בטוח מישהו החליף לך, לא יכול להיות שלא. הרי אין דרך אחרת."
מכיוון שדין כבר בכה על הארי, לא הייתה לו ברירה.
"החזק את ידי, אם אתה רוצה להגיע להוגוורטס בן רגע!" אמר לו הארי במהירות.
דין החזיק את יד ימינו של הארי והם הועתקו לבית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס.
ליבו של דין דפק והוא חשב לעצמו. מה הוא עושה? מה הוא עושה???
***
רגליו של הארי ודין לאחר כעשר שניות הוטחו בקרקע. הארי היה במרחק חמש עשרה או עשרים מטר ליד דין.

כשהגיעו להוגוורטס דין התעלף, ועקפו אותו מלא סוהרסנים שלקחו לו את נשמתו.