הארי פוטר ואש האזמרגד פרק 12: בחצות הלילה

– פרק 12 –
לאחר כמה שניות וולדמורט נעלם והכישופים הפסיקו.
הארי פשוט לא האמין… איזה מזל שהייתה איתו והבינה. היא הצילה את דין. הנחשה גם נעלמה, ביחד עם וולדמורט.
להרמיוני היה חתך קטן עם דם ביד. ירד לה קצת דם.
דין היה קצת מבוהל, והבין שהמלחמה תתחיל גם איתו. הוא הבין שהוא היה אמור להיות בן ערובה, להארי. הוא היה אמור למות. לו ולהארי יש מזל ומזל רע.
לפחות דין הספיק ללמוד כישוף או שתיים על נחשים.
הרמיוני הבינה שתהיה גם בעיה עם הילדים שלה ושל רון.
הארי הבין שהוא חייב לספר את זה גם לג'יני, אם רק היה יודע איפה רון.
יכול להיות שרון הוא באמת בן ערובה? זה הגיוני? יכול להיות שלא? יש כמה בעיות: מה עם ההורקרוקס? מה עם השעון חול? חייב לברוח מכאן? מה עושים עכשיו? איפה רון?
כולם לא הפסיקו לחשוב על מה שקרה להם! לאחר זמן מה הייתה שתיקה קצרה והתחילה שיחה ביניהם. הארי חשב שהם חייבים לחזור לקצה השני של האגם, בשביל לראות מה עם השעון חול ומה צריך לעשות, אבל דין והרמיוני חשבו בכלל אחרת.
"תודה, הרמיוני," דיבר אליה הארי.
הרמיוני חייכה אליו קצת.
"מה עושים עכשיו?" שאלה אותו הרמיוני בתקווה שיחייך אליה. הארי באמת חייך.
"אני לא יודע" ענה הארי. "דין, מה אתה חושב?" שאל הארי את דין. דין האמת לא ידע כל כך מה לענות לו. דין אף פעם לא ראה את וולדמורט ואת הנחשית שלו, והוא גם האמין שלא יוכל לראות אותו יותר, הוא חשב שוולדמורט יתפורר, אבל כנראה עכשיו שלא. צריך עכשיו לתכנן הכל מחדש. כל מה שהיה כל השנים האחרונות היו כמעט לשווא.
דין בינתיים לא ענה. הוא לא ידע מה לעשות. בסופו של דבר שאל דין את הארי.
"מה אתה חושב? לא הייתי בשבע השנים האחרונות."
"אני מאמין שהשעון חול שבקצה השני של האגם לא היה סתם, ואני מאמין שגם לא ההורקרוקס, אף על פי כן שיכול להיות שגם אין הורקרוקסים ושיש שיטה אחרת להרוג את וולדמורט" ענה הארי לדין. דין לא כל כך הבין, אף על פי כן שהרמיוני לגמרי הבינה את מה שהארי אמר.
הרמיוני קמה על רגליה ודיברה להארי ולדין.
"יאללה, בואו, אנחנו צריכים לרוץ עד הקצה השני של האגם והזמן אוזל, בואו מהר, אני חושבת שהבנתי" אמרה הרמיוני בזמן שהתחילה ללכת.
הארי ודין המשיכו לרוץ אחריה.
הם העדיפו לשתוק ולגלות איך מצילים את העולם.
איפה רון? כולם חשבו…
זאת השאלה שהכי עניינה אותם.
התחיל כבר להחשיך והיה נראה שכבר אמצע הלילה, אף על פי כן שלא ידעו מה השעה.