הארי פוטר דור 2 – פרק שני

"הפלפאף!"
אלבוס פשוט ישב שמה , בשוק . חייב להיות טעות . חייב . הפלפאף ? מכל הבתים , דווקא הפלפאף?
האלו שכמעט כל מי שיצא משם היה איזה דבר עלוב ? לא כמו סקורפיו , הוא לא הזדעם . הוא פשוט
היה המום .רק אחרי שפליטוויק אמר לו שהוא חייב לזוז , אלבוס התחיל ללכת . הוא הסתכל לעבר
שולחן הגריפינדורים , שם ראה את כל קרוביו , המומים כמוהו , ושמץ של אכזבה על פניהם .
הוא כיסה את פניו בגלימה . הוא לא היה עד כדי כך מושפל שייתן שיראו אותו בוכה .
* * *
בבוקר הגיע דואר הינשופים . ואלבוס קיבל מכתבים רבים מקרוביו ומכריו .
הראשון היה של אמו . הוא קרא את המכתב שהיה כתוב מהיר נורא , אבל עדיין היה בו את שמץ
החמימות והאהבה שתמיד אפיינו את אמו :
"אל ,
להיות בהפלפאף זה ממש ממש ממש לא נורא !
קח את טדי למשל . הוא היה בהפלפאף . ותראה איפה הוא עכשיו !
בקרוב מקבל משרה במשרד הקסמים . גם אמו , טונקס , הייתה הילאית מעולה !
(למרות שלהיות משנת צורה עזר לה מאוד בזה ) אז אל תתעצב . אני עדיין גאה כמו שהייתי
גאה אם היית מתקבל לגריפינדור . טוב , הייתי כותבת עוד הרבה אבל יש לי עוד אימון קווידיץ
של ההרפיות .

אוהבת המון המון ,
אמא "
היו עוד מכתבים ,וליבו של אלבוס החמיץ .אבא שלו , הדמות הנערצת עליו ביותר בעולם
לא שלח שום אות שלא אכפת לא מזה , אות של לנסות לנחם אותו . האם אביו הנערץ
מאוכזב בו ? דמות שוב זלגו מעיניו של אל , אל הטוסט שאותו בקושי אכל .