האקדמיה לייצורים – פרק 24 –

אני יושבת בספסל הראשון בכנסייה, כריס מצד אחד שלי ומאדי מהשני. עברו כמה שעות טובות מאז ג׳ייסון עזב את החדר שלי והניח לי להתכונן. השמלה שלי שחורה כולה והכתפיות רחבות, אני מרגישה כאילו הנעליים שלי קטנות עליי בעשרים מידות. חם לי. כל כך חם. היד של כריס מחזיקה את שלי וכל מה שאני רוצה לעשות זה לברוח. לא העזתי להרים את המבט לעבר ארון הקבורה הפתוח, אז פשוט בהיתי בדוכן העץ החום.
אני בכלל לא מבינה למה הם עושים את זה, ולמה אנחנו בכנסייה הישנה שליד היער. למען האמת, לא הבנתי כלום.

גיליתי כל כך הרבה בכמעט חודשיים.
השתניתי כל כך. לטובה? אני לא יודעת.
״…ואנחנו מקווים שאחד מחבריו של קייל ידבר,״ הכומר אמר (אלוהים אדירים, יש לנו כומר) ונעץ מבט בכיווני. העפתי את מבטי לכיוון אחר והתחלתי לנגב את ידיי המזיעות בשמלה. שחררתי את האבזמים בנעליי בחשאי ותכננתי את מסלול הבריחה. אם אני אוכל רק לעבור את מאדי אל הדרך החוצה, תהיה לי היכולת לחלוץ את העקבים הארורים במהירות ופשוט לרוץ משם. העיניים שלי עקבו אחרי הדלתות, בוחנות את השטיח.
״את יכולה..?״ לחשתי למאדי וקמתי בזהירות. היא הנהנה וזזה. הנעליים שלי עשו קצת רעש, אבל עמדתי על השביל, כל המבטים נעוצים בי, מרחמים. לקחתי את נעליי בידיי ורצתי החוצה.

״רייצ׳ל!״ שמעתי את קולו של אלכס אחרי, שמעתי את הדלתות נטרקות בחזקה ולאחר מכן נפתחות שוב.
״תעזוב אותי בשקט!״ צעקתי וסובבתי את ראשי אליו. הוא שחרר את העניבה שלו תוך כדי ריצה. כריס הופיע אחריו. זה לא אמיתי. זה רק עוד סיוט, ואני צריכה למצוא דרך להתעורר.
״חכי!״ אלכס שלח את ידו. הנעליים התנדנדו בידיי והפריעו לי. זרקתי אותן והאטתי. אלכס האט בבת אחת וגם כריס. הסתובבתי אליהם.

״מה אתם הולכים להגיד? שזאת לא הייתה אשמתי, שזה פשוט קרה? לא, אתם בטח תגידו שזה בסדר להרגיש ככה. אני לא מטומטמת! אני יודעת שזאת לא הייתה אשמתי! תנחשו מה, זה עדיין כואב! אלוהים, אתם אף פעם לא תדעו איך הרגשתי כשרצתי לעברו, יודעת מה הולך לקרות. אתם אף פעם לא תדעו איך זה הרגיש להסתכל בעיניים שלו ולראות ריקנות, אף פעם! אל תבואו עם קלישאות מפגרות, כי אני לא שמה זין!״

התנשמתי, הבכי לא נעצר. כריס התקרב באיטיות, ידיו פרושות לחיבוק. אגרופי הונח על חזהו והסתובבתי, משנה את הצורה שלי ורצה משם.
עצרתי ליד נחל, עדיין זאב. הבטתי בו וראיתי את העיניים המוכרות שלי, מתוסבכות כמו תמיד. התיישבתי והכנסתי את הכפה שלי למים הקרירים, מייצרת גלים קטנים. ייללתי בשקט ודחפתי את האף שלי אל הנחל. לא בכיתי. למה שאני אבכה? זה לא יעזור.
״זה נראה מגוחך, את יודעת.״ קולו הלא – רצוי של מייקל נשמע מאחורי. הסתובבתי בחדות והתקרבתי אליו באיטיות, מביטה בו בצינה. הוא התרחק קצת. שיניתי את צורתי ונעמדתי.
״הם שלחו אותך?״ שאלתי.
״אני אשקר אם אגיד שלא.״ הוא צחק.
״מה אתה רוצה?״ התקרבתי עוד קצת.
״תקשיבי, אני פה כדי לדבר.״ הוא התרחק צעד וחכך את ידיו אחת בשניה.
״תדבר.״ שילבתי את ידיי. מייקל חייך. ״אל תתלהב, יש לך שלושים שניות.״
מייקל דחף את ידיו לכיסי הג׳ינס והתחיל לדבר.
״זה קרה כשאני ומיילי היינו בני שש, לפני אחת עשרה שנים. אבא שלי היה מהמר ומשתכר ואמא שלי שילמה על כך. לילה אחד ירדתי כדי לשתות באמצע הלילה בפיג׳מת הסופרמן שלי,״ הוא עצר כדי לגחך ובעט באבן. ״שמעתי אותם מדברים והצצתי מהמדרגות. הם לא ידעו שאני שם. הם התחילו להתווכח על זה שהוא צריך גמילה והוא צרח שהוא בסדר גמור. בשלב מסויים הוא סטר לה. היא בכתה. הוא לא הצטער, ודחף אותה. היא קיבלה מכה בראש ואיבדה את ההכרה, הראש שלה התחיל להזיל דם. זה היה הרגע הכי נורא בחיים שלי.״

נשארתי המומה כמה דקות. לא ידעתי מה לומר אחרי הסיפור המזעזע הזה.
״היא.. מה קרה לה?״ שאלתי. מייקל חייך והעביר יד בשיערו.
״היא בסדר עכשיו, היא עזבה אותו והיא גרה במונטנה. בגיל שלוש עשרה אני ומיילי הגענו לכאן וזה הדבר הכי טוב שקרה לנו אי פעם.״ הוא צעד לכיווני. לא התרחקתי והמשכתי להביט.
״למה – למה סיפרת לי את זה?״ גמגמתי ושפשפתי היד שלי, השיער נכנס לעיניי.
״בגלל שאמרת שהם אף פעם לא ידעו איך זה הרגיש לרוץ לעברו.״ מייקל חייך.
״אמרתי לרוץ לעברו ולדעת מה יקרה.״ השפלתי מבט. הבהונות שלי נתחבו באדמה הרכה.
״את ידעת כל הזמן הזה, וזה בסדר.״ הוא אמר והרים את הסנטר שלי ביד שלו. המבט שלו ננעץ בשלי ונשארנו ככה למשך כמה שניות, אולי אפילו דקות.
״אני..״ כחכחתי בגרוני, ״אני צריכה ללכת. תודה בכל מקרה,״ עניתי ועברתי אותו.
״חכי, את יחפה.״ הוא הלך אחריי. לא הבטתי אחורה והמשכתי ללכת.
״אני אסתדר.״ אמרתי ושיניתי שוב את הצורה. התחלתי לרוץ אל חצר האקדמיה והאטתי בקצב לכדי דילוגים.

״את בסדר?״ אלכס מחץ אותי לכדי חיבוק. התנשמתי בקול וטפחתי על גבו.
״אני לא נושמת, אבל בסדר.״ עניתי.
״מצטער,״ אלכס שחרר. ״מה קרה שם?״ שאל והביט בי מלמעלה.
״נהייתי רגשנית, זה.. זה קורה.״ המצאתי תירוץ והעפתי מבט הצידה. ״אני צריכה ללכת להחליף בגדים. נדבר מאוחר יותר.״ אני אומרת והולכת משם. אנשים אחדים בחצר צופים בי נכנסת לבניין.
עברתי במסדרון יחפה והתחמקתי מעיניים חטטניות מעצבנות. פתחתי את הדלת וזרקתי את הגומיה שהחזיקה את השיער שלי על השולחן.
״מה אתה עושה?״ שאלתי בבהלה את ג׳ייסון שעמד ליד הספריה שלי והביט בה.
״מסתכל על הספרים שלך,״ הוא הסתובב אליי. צחקתי בשקט.
״למה, לעזאזל?״ ניגשתי אל הארון והוצאתי מכנסיים קצרים וגופייה.
״בגלל שהייתי משועמם. את הולכת להחליף כאן?״ הוא העביר את מבטו על הגוף שלי.
״היית רוצה, לא ככה?״ צחקתי ונכנסתי אל השירותים הצמודים. יצאתי כעבור חצי דקה, וג׳ייסון כבר ישב על המיטה שלי.
״גם זה מספיק,״ הוא מחייך. אני מתקרבת ומתיישבת לידו, צמודים.
״אתה פשוט ממזר סוטה, נכון?״ אני צוחקת. הוא מניח את היד שלו על המותן שלי ומושך אותי אליו. אני מניחה את הברכיים שלי משני צידיו ואוחזת בלחייו.
אני מתחילה לצחוק כשאני שומעת צעדים.
״מה?״ ג׳ייסון שואל ותופס בגופייה שלי.
״מיילי מתקרבת,״ אני צוחקת שוב ומטילה את ראשי לאחור, הידיים שלי עכשיו על החזה של ג׳ייסון.
״אז מה? לא אכפת לי,״ הוא מחייך.
״עם כמה שאני נהנית לעשות סרטי – כמעט – פורנו דלי תקציב בשידור חי, זה יהיה מביך.״ אני עונה ומתיישבת בחזרה על המיטה.
״חבל,״ הוא צוחק ומקמט את האף. ״למה את מריחה כמו מייקל?״
״הוא דיבר איתי מקודם,״ אני עונה. ״לא הייתי במצב הכי טוב, אתה יודע.״ פניו שינו הבעה.
״למה לא באת לדבר איתי?״ שואל. יכולתי לראות בעיניים שלו שהוא קצת עצבני.
״בגלל זה היה אחרי שברחתי מהלוויה של קייל, נהפכתי לזאב וגם זרקתי את הנעליים שלי.. זה סיפור ארוך.״ העברתי קווצת שיער אל מאחורי האוזן שלי.
״ועל מה דיברתם?״ הוא שאל, יכולתי לשמוע שהוא מנסה להסתיר את העצבנות בקולו.
״הוא סיפר לי סיפור אישי.. שלו.״ עניתי בהיסוס. ״לא יותר מזה.״
״את בטוחה?״ ג׳יסון שאל שוב, בחשד.
״אני בטוחה. אפשר עכשיו ללכת לחצר עכשיו?״ צחקתי והבטתי בו.
״תחליפי בגדים, זה.. זה יגרום לאנשים להסתכל עלייך.״ הוא אמר במבוכה.

החלפתי בגדים במהירות לג׳ינס וחולצה ארוכה, המעיל האפור שלי מעל. יצאתי שוב מהשירותים ומצאתי את מיילי מעיפה מבטים בחשאי בג׳ייסון, חושדת.
״היי,״ ג׳ייסון קם. ״את באה?״ הוא שאל והנדתי בראשי. גבתו הימנית התרוממה בשאלה.
״תתקדם, אני אשיג אותך.״ אמרתי והוא הנהן ויצא. התיישבתי ליד מיילי.
״מה את עושה?״ שאלתי במרץ מופרז ונצמדתי אליה. היא צחקה ודחפה אותי.
״אז השלמתם, מה?״ מיילי סגרה את הספר שלה והסתובבה חצי סיבוב אליי.
אפשר להגיד,״ קמתי וצעדתי אל הדלת. ״תקשיבי, אל תחכי לי הלילה.״
״אני לא. תהני ותזהרי.״ היא חייכה וסימנה לי לקום. חייכתי בחזרה ויצאתי אל המסדרון.

התיישבנו על החומה, היא רחבה כמו תמיד. הבטתי באצבעותיי ושתקתי.
״למה את שקטה?״ ג׳ייסון שאל ונגע ביד שלי. אספתי את השיער שלי ונאנחתי.
״אני צריכה לספר לך משהו,״ נשכתי את השפה התחתונה שלי.
״מה יש?״ הוא שאל ולקח את היד שלי.
הגבות שלי התכווצו בעצב מתוך אינסטינקט, ידעתי שאני אפגע בו.
״היה לי חזיון של ההורים שלי, ו.. הייתה נבואה,״ התחלתי. ג׳ייסון הביט בי בריכוז. ״כשאני ואחי הגדול נתאחד, נצטרך להנהיג את הלהקה במלחמה נגד הערפדים.״
״מצאת את אחיך הגדול?״ שאל. הנהנתי. כמובן, הוא ידע את התשובה.
״זה אלכס. מה שאומר שבקרוב תפרוץ מלחמה ואני אאלץ להלחם נגדך.״ עניתי. העיניים שלו נראו קצת פגועות וקצת המומות. פעימות הלב שלי גברו בהדרגה.
״את מתכוונת, גם הערפדים והזאבים בחוץ? גם הם יילחמו?״ אני חייבת להודות שהופתעתי מעט. ברור שהיו יצורים חוץ ממי שנמצא באקדמיה, אבל אף פעם לא הקדשתי מחשבה לזה.
״אני חושבת,״ משכתי בכתפיי. ״אמא שלי הייתה לחוצה מאוד, אז אני חושבת שזה קצת יותר גדול מכמה תלמידי תיכון שנלחמים.״ ג׳ייסון נעמד על החומה והתחיל להסתובב שוב ושוב ולמלמל לעצמו.

״מה? זה עד כדי כך רע?״ נעמדתי וניסיתי להרגיע אותו. הוא נעצר.
״רע? רע? זה גרוע ביותר!״ הוא אמר וגרם לי להרתע. ״מצטער, אבל זה ממש רע. רייצ׳ל, אנחנו נחמדים כאן. מסתדרים. אבל אלה שבחוץ? עם הניסיון והרוח? הם יותר מאכזריים. המועצה הראשית גרמה להם להפסיק עם האלימות המתמשכת אבל הם שונאים אחד את השני.״ הוא תפס את שתי המפרקים שלי בידיים בחזקה.
״אז לדבר זה לא הפתרון?״ ייללתי בכאב. ג׳ייסון שחרר אותי בעדינות ונאנח.
״רייצ׳ל, אנחנו חייבים לבחור את הצדדים שלנו. והם ברורים לגמרי. תקשיבי, אף אחד לא יכול לדעת על מה שאנחנו עושים, למען הביטחון של שנינו. יותר חשוב, שלך. את משחקת תפקיד גדול כאן. אין דרך אחרת חוץ ממלחמה. נעמיד פנים, כמו שאנחנו עושים תמיד.״

״ג׳ייסון,״ הנחתי את ידי על הלחי שלו. ״יהיה בסדר.״ הקפתי בזרועותיי את החזה שלו. הרגשתי באותו רגע כאילו יצאנו מתוך סרט. הכל הפך להיות כל כך מטורף, ורק בעוד כמה שעות מתחיל יום הלימודים.