האקדמיה לייצורים – פרק 21 –

עמדתי בחצר, השיער שלי היה אסוף בתסרוקת פשוטה שנראתה מושקעת, שרשרת הכסף שלי תלויה על צווארי וצמיד תואם על היד שלי. שולי השמלה שלי התעופפו בעדינות ברוח וניסיתי למנוע מהדמעות שלי לרדת ולהרוס את האיפור. ידעתי שהוא נוגד מים, אבל בכל זאת.
"היי," ידו של קייל השתחלה אל שלי והוא חייך. ניסיתי לעשות אותו שמח כל השבוע הזה, וממש נהניתי. הוא חמוד ומצחיק, אבל הוא ימות. וחבל שראיתי את זה לפני שזה קורה.
"היי, אתה מוכן?" שאלתי והתאמצתי לעטות את החיוך הכי אמיתי ורחב שלי. הוא הנהן.
לחצתי את היד שלו והתקדמנו אל אולם הנשפים, מתערבבים עם כל התלמידים שבדרכם.
"אני יכול להגיד שאת נראית יפיפייה?" הוא לחש באוזן שלי ודגדג אותי. חייכתי.
"אני יכולה להגיד תודה?" עניתי וקירבתי אותו אלי. נכנסנו לאולם וניגשנו אל אחד השולחנות בפינה. חיפשתי בעיניים אנשים מוכרים והמבט שלי נתקל בג'ייסון. הוא דיבר עם קרוליין, כולו מהודר בחליפה שחורה והשיער שלו מסודר. החזרתי את המבט שלי לקייל וחשבתי על השיחה שהייתה לי ולג'ייסון יומיים אחרי שהתחלתי לצאת עם קייל. הוא כעס.

"מה הקטע עם קייל?" הוא דחף את ידיו לכיסי הג'ינס, עצבני.
"מה זאת אומרת 'מה הקטע'? אז אני יוצאת איתו," עניתי, קצת בכעס.
"נשאר לו פחות משבוע," הוא אמר, וההבעה שלו השתנתה. "את יוצאת איתו בגלל -"
"אלוהים, לא! מה אתה חושב שאני?" תקעתי את אגרופי בחזהו.
"אז למה? למה שתצאי איתו?" הוא התרחק צעד אחורה. זה היה משונה.
"בגלל שהוא חמוד ומצחיק, זה למה! בגלל שאני נהנית איתו! למה זה מפריע לך?"
"זה מפריע לי בגלל -" הוא נעצר בפתאומיות. "פשוט תעזבי את זה, בסדר?" הוא הסתלק משם, והתרחק או התחמק ממני במשך כל השבוע.

"רייצ'ל?" קולו של כריס ניער אותי ממחשבותיי. "את כאן?"
מצמצתי פעמיים בבלבול. "אני כאן. מה אמרת?" עניתי בשאלה. ברור שכריס הרים גבה וקרא אותי כמו ספר פתוח.
"אה, את חושבת על ג'ייסון." הוא חייך ונשען אחורה. ניגבתי את הזיעה על כפות ידי בשמלה.
"מה? לא. למה שאני אחשוב עליו?" עניתי במהירות. "איפה קייל?" נהדר, סוף סוף נזכרתי.
"הוא הלך להביא שתייה. את בסדר?" הוא החזיק את היד שלי והביט בי בדאגה.
"כריס, זה קורה הלילה. הלילה. בעוד שעה, אני חושבת. יש כאן אלכוהול? אני צריכה אלכוהול. ממש. שמפניה או משהו. אני חייבת." עניתי במהירות והתחלתי לגרד את הצוואר במהירות. משום מה, אני תמיד מגרדת את הצוואר כשאני בלחץ.
"תירגעי, רייצ'ל. קודם כל." הוא אמר והנהנתי. "את צריכה להבין שזה קורה, ולהשלים עם זה. פשוט תשלימי עם זה." הוא הניח את היד שלו על הגב שלי בעדינות.
"אבל אני לא יודעת איך," ייבבתי. "בבקשה, איך?" התחננתי לעזרה.
"חכי רק שנייה," הוא הרים את האצבע המורה שלו וצעד מהשולחן. הבטתי בקהל; כולם נראו כל כך שמחים ומאושרים, וכל כך רציתי להתחלף עם כל אחד ואחת מהם.

"קחי," כריס חזר ודחף ליד שלי כוס עם יין לבן שהיו בתוכו בועות, אבל לא ידעתי אם הוא מוגז.
"מה זה?" שאלתי ורחרחתי מעל הכוס. היה לזה ריח נעים אבל קצת חריף.
"שמפניה, בדיוק כמו שרצית, לא?" הוא הרים כוס משלו והתנגש איתה בשלי. "לחיים."
"אז, פשוט שותים את זה?" אמרתי והבטתי מעבר לזכוכית בשמפניה.
"אף פעם לא טעמת שמפניה לפני כן?" כריס הביט בי במבט משונה והנדתי בראשי.
"זה באמת טוב כמו שאומרים? ברצינות?" שאלתי.
"את רוצה את האלכוהול או לא, ילדה? פשוט תשתי את זה." הוא צחק ולגם. משכתי בכתפיי ושתיתי הכל בלגימה אחת. זה צרב בגרון שלי באופן מדהים וטעים, ורציתי עוד.
"אוי, אלוהים אדירים." אמרתי, מתענגת על כל רגע שהטעם קיפץ בלשון שלי. "תן לי עוד,"
"לא, את רוצה להיות שיכורה לגמרי, דווקא הלילה?" הוא הרחיק את הכוס שלי ממנו.
"כריס," אמרתי והושטתי את היד שלי. הוא נאנח והניח את הכוס על השולחן.
"לגימה אחת, או שאני אהרוג אותך. אל תתמכרי, רייצ'." הוא צחק ומזג מהכוס שלו לשלי.
שיחקתי קצת עם השמפניה בתוך הכוס שלי וערבבתי אותה. הבטתי בה לעוד רגע וברגע שאחרי זה כבר לא הייתה יותר שמפניה בכוס שלי.
"אלוהים, איפה קייל?" אמרתי, קצת מטושטשת. אני חושבת ששתיתי מהר מדי.
"אני כאן," הוא הופיע מאחורי וצחק. "כמה שתית מהשמפניה?" שאל והתיישב, חסר שתייה.
"רק כוס.. בערך." עניתי. "למה הלכת לכל כך הרבה זמן?" השענתי את הראש שלי על החזה שלו. הלהקה ניגנה איזשהו שיר שלא זיהיתי והבטתי בהם. "לא מצאתי שתייה." הוא ענה.
"בסדר, אז.. אני.. אני אלך לשירותים לרגע." עניתי והתחלתי לצעוד אל עבר השירותים באולם.
מעדתי בדרך, אוחזת בתלמידים אקראיים ואז משחררת אותם. לא הייתי שיכורה, נכון?

נכנסתי לשירותים, מביטה במראה. העיניים שלי נעשו קצת יותר אדומות והתסרוקת שלי התרופפה. הוצאתי את כל הסיכות הארורות ונתתי לשיער שלי לגלוש על הכתפיים בחופשיות.
פרעתי אותו קצת, רק כדי שיהיה לי יותר נוח. המשכתי להסתכל במראה להרבה דקות, ויכולתי פשוט לבהות שעות בעצמי, אם לא היו מפריעים לי. רעש נורא של פיצוץ נשמע מהאולם, והעיר אותי ממחשבותיי. הורדתי את הנעליים הארורות ולקחתי אותן בידיי. רצתי מחוץ לשירותים וחיפשתי את כריס. מצאתי אותו, מכווץ ליד השולחן שישבנו בו לפני.. כמה זמן זה היה?
"כריס! קראתי ומעדתי אליו. "כריס, אתה בסדר! איפה קייל?" הוא רעד קצת, אבל ענה לי.
"אני – אני בסדר.. אני חושב. קייל, קייל הלך לחפש אותך." היד שלו תפסה את שלי. "ניסיתי.."
רצתי משם, דורכת על בקבוקי יין שבורים.

"קייל!" קראתי. לעזאזל, ידעתי מה הולך לקרות. "קייל, איפה אתה?" הנעליים התנדנדו לי ביד, והבטתי אחורה. כן, הנה ג'ייסון. לא מקשיב בשיט למה שאליזבת' אומרת ומסתכל עליי.
עדיין לא ידעתי למה הוא נושך שפתיים. ניערתי את הראש שלי ויצאתי אל החצר, אבל שום דבר לא הכין אותי למציאות. לא החיזיון. לא העובדה שהרצתי אותו שוב ושוב בראש שלי.
"קייל!" רצתי אליו. הוא שכב דומם, כולו מוקף בשלולית הדם של עצמו. קרסתי על הברכיים שלי בבכי, עדיין לא מאמינה שמי שהייתי איתו לפני עשרים דקות שוכב מת מולי.
"לא!" צעקתי. "לא, קייל!" נגעתי בפנים שלו, הדם נמרח על הידיים והשמלה שלי. העברתי את הידיים שלי בשיער שלו ונגעתי בלחי שלו שוב ושוב, הקור חודר אלי.
מישהו הופיע והרים אותי מאחורה, מרחיק אותי מהגופה שלו. שני מורים הופיעו והרימו אותו לאלונקה, מכסים אותו בסדין. התחלתי להלחם באגרופים ובעיטות, אבל מי שתפס אותי היה חזק יותר ומאומן. הפסקתי להלחם ואחרי כמה רגעים מי שהתברר כאלכס הוריד אותי אל הקרקע. אלכס. אלכס. העיניים שלי נפערו. אלכס. לא להתעסק בזה עכשיו, רייצ'ל!
"את בסדר?" הוא ירד לשבת על עקביו כך שהוא יותר נמוך ממני. קצת כעסתי על השאלה שלו.
"אני נראית כאילו אני בסדר?" שילבתי ידיים ונשפתי על קווצת שיער שהייתה בעיניים שלי.
תלמידים התחילו להצטבר לידנו, בוהים בי ובשלולית הדם שבה עמדתי.
"מצטער," מלמל אלכס ואחז ביד שלי. "בואי, אנחנו צריכים לדבר. ואת צריכה להתקלח."
שתקתי והלכתי אחריו. כולם פינו לנו שביל ישר ללכת בו.

אלכס חיכה על המיטה שלי בזמן שהתלבשתי. שפשפתי בסבון את כל הלכלוך והדם מהגוף והידיים שלי, והרגשתי כמו רוצחת. לא רק בגלל שנראיתי ככה, אלא בגלל שידעתי שקייל ימות ולא אמרתי לו. מאוחר מדי בשביל זה, נכון? יצאתי מהמקלחת לבושה בג'ינס וחולצה רגילים, ולא רציתי להעמיס על עצמי. הורדתי את כל התכשיטים ולבשתי את הסניקרס שלי.
אלכס קם מהמיטה ופשוט הביט בי. הבטתי בנעליים שלי ולא בו במבוכה.
"אמ.. מה היה הפיצוץ מקודם? באולם?" שאלתי כדי לצאת מהשקט ששרר בחדר.
"אנחנו עוד לא יודעים," אלכס משך בכתפיו. הוא התמהמה לרגע והמשיך. "בואי, נצא מפה." הוא הסתובב ופשוט הלך, כאילו זה היה מובן מאליו שאני פשוט יעקוב אחריו.
החלטתי ללכת אחריו, בכל זאת. הוא התקדם יותר מהר ממני וניסיתי לצמצם את הפערים.
הגענו לחצר האחורית של האקדמיה, שאף אחד לא היה שם.

"שבי," אלכס התיישב על הדשא וסימן לי לשבת לידו. התיישבתי בשקט.
"על מה רצית לדבר?" שאלתי והסטתי קווצת שיער מהעיניים שלי. הוא הביט באופק ואסף את הברכיים שלו לחזהו.
"אני יודע שאת יודעת." אז אנחנו מדברים על זה. בסדר.
"אז גם אתה יודע." עניתי. הוא הסתכל עלי ואני עליו במבוכה.
"זה היום הולדת שלי," הוא אמר. נשמתי עמוק ונשפתי את כל האוויר החוצה בלי לשים לב.
"חבל שאין עוגה ונרות," גיחכתי. אלכס השפיל את הראש שלו אל הרצפה וצחק. "אז, אנחנו אמורים לריב עכשיו או משהו כזה?" שאלתי והבטתי בו.
הוא הרים את מבטו ומשך בכתפיו. "לא יודע." אלכס ענה ונאנח בעייפות. הוא שיחר את העניבה שלו והבטתי בו בזהירות.
"זה מוזר, אבל אני חושבת שאני צריכה להגיד את זה.." חשבתי על אבא שלי.
"נו?" אלכס מתח את רגלו קדימה בשאננות. כחכחתי בגרוני וקיפלתי את רגלי לישיבה מזרחית.
"אבא, – שלנו, אני חושבת – הוא, אמ.. מתכנן לקנות בית בברוקלין. אבל אחד ממש גדול.
זה יהיה אדיר." חייכתי, ואלכס חייך אלי בחזרה. הבטתי באופק, הכוכבים נצצו בקבוצות.
"ואת אומרת שהוא רוצה שתעברי לגור איתו?" הוא הקיף את כתפיי ביד אחת ולחץ אותן אליו.
"אני יכולה לשכנע אותו להביא לך גם חדר, או משהו." צחקתי ואגרפתי את כתפו.
"זה יהיה נהדר, ברגע שכולנו נבין מה לעזאזל הולך פה. אני מתכוון, את מצאת שאת מאומצת, ואז אבא, ואז אח גדול וסופר – מושך, ואני מצאתי אבא ואחות קטנה." הוא ענה ודגדג אותי.

"דבר ראשון, 'סופר – מושך'? מישהו מאדיר את עצמו. דבר שני, אל תדגדג אותי." אמרתי בכעס מזויף וקמתי מהמקום שלי. ניערתי את בגדיי וישרתי אותם, ואלכס קם ומשך בג'קט שלו.
"דבר ראשון, הסתכלת עליי אי פעם? אני לוהט. דבר שני, בסדר." הוא אמר ומשך ביד שלי.
"אני ממש לא רוצה לחזור לשם." משכתי אותו אחורה. "בבקשה." התחננתי.
"אבל אנשים רוצים לראות אותך, רייצ' – רייצ'ל." הוא הסתובב וניסה למשוך אותי בחזרה.
"לא, בחייך, אלכס. אל תכריח אותי לעשות את זה." עניתי בעייפות ונלחמתי בו.
הוא נאנח ופשוט הרים אותי על הכתף שלו. זה לא היה נוח במיוחד, הוא תופס ברגליים שלי והאף שלי מעוך אל תוך הגב שלו. התחלתי לדפוק על הגב שלו במרץ.

"אלכס, תוריד אותי! אני אהרוג אותך, אתה שומע? אני שונאת אותך!" צעקתי.
"האגרופים שלך ממש קטנים, אבל חזקים. ידעת את זה?" הוא התעלם ממני לגמרי והמשיך להתקדם אל החצר, איפה שכולם עמדו בבלבול ולחץ. שמעתי צעקות בכי ומלמולים רועשים.
"אלכס!" תלמידים מהלהקה התחילו לרוץ לכיוון שלי ושל אלכס, מלאי דמעות ועייפים. אלכס הניח אותי על האדמה הקשה והתפנה לענות לכולם. "מה קרה?" הם דרשו תשובות
והתעלמו מנוכחותי. התקדמתי אל העץ הכי קרוב והתחלתי לטפס עליו, ויד גברית וחזקה עצרה בעדי. קפצתי למטה והסתובבתי בכעס לראות את פניו של ג'ייסון.
"מה?" שאלתי, מנסה לשחרר את היד שלי מהאחיזה הקשה שלו. הוא לא הניח לי ונראה כועס.
"את מטורפת או שאת פשוט צוחקת עליי?" הוא קרא בזעם והתקרב אלי באגרסיביות.
"מה כבר עשיתי?" צעקתי עליו בחזרה והתרחקתי אחורה. הוא שחרר בעדינות את היד שלי.

"את נעלמת, בתוך כל הקהל! את יודעת כמה חיפשתי אחרייך? לאן לעזאזל כבר הלכת
עם אלכס? לא, אפילו אל תעני לי על זה, כי ברור שאת כל כך אנוכית ולא מתחשבת בי!"

"אני אנוכית ולא מתחשבת? בך? אתה רוצה להתחיל לדבר על מה שאתה עושה ואיזה
סודות אתה שומר? לא, אז תשתוק ותניח לי, כי לא עשיתי שום דבר לא בסדר חוץ לנסות
לסדר את החיים המזורגגים שלי!" תקעתי לו אגרוף בחזה והכנעתי אותו.
"סודות..? על מה לעזאזל את מדברת, בשם כל מה שטוב בעולם הזה?" הוא שאל.
"אני מדברת על זה שהתמזמזת עם אליזבת' בלילה שנכנסת לפאקינג טראנס ולא חשבת
לספר לי על זה, ואחרי זה אתה מתלונן על זה שאני יוצאת עם קייל?" אמרתי ושילבתי את ידי.
"זה שונה!" הוא נשף. "לא אכפת לי מאליזבת'!" ג'ייסון נצמד אל העץ בתסכול.
"ידעתי." אמרתי. הוא הרים גבה זועמת. "תמיד ידעתי שאתה פשוט חתיכת ז -"
דובדבנים.
לשפתיים שלו היה טעם של דובדבנים.