האכילו אותי דם פרק 2

פרק 2:מארקוס.

״אנה אני יודע שאת כאן״ מילמל
מארקוס כשהתרוצץ בכול חדרה העצום של אנה.

״לא אני לא״
נשמע קול חנוק בתוך הארון שלה,
״מה את עושה שם בכלל״?

״ישנה״

״ערפדים לא ישנים״

״אני לא ערפד״!

״אז איך את מסבירה את ההתנפלות על המנהל היקר שלך״

דממה מהארון, מארקוס חייך את חיוך הניצחון שלו,
״אז את מתכוונת לצאת או שאני שובר את הארון״?

היא שתקה ופתחה אותו, היא ישבה מכונסת בעצמה כשברכיה משמשות כמעמד לסנטר שלה.

״תפסיקי ליהיות רכרוכית כזאת את כמעט גורמת לי להאמין שאת בן אדם אמיתי״

״כי זה מה שאני״!
היא צעקה ונעמדה מול הפנים של מארקוס
והבל פיה של דם אנושי נכנס לאפו של מארקוס מה שגרם לו לאבד ריכוז לשבריר שניה.

״אם היית באמת אחת כזאת הייתי כבר ממזמן תולש לך את הראש מהמקום ומגיש אותך לעצמי בתור נישנוש צהריים, רק חבל שיש לך עוד דם קרוש על הצוואר״

הוא אמר והצמיד אותה לקיר, עבר עם לשונו על כול צווארה עד ששום דם קרוש לא נשאר על הצוואר החיוור שלה.

״אתה מגעיל אותי״
היא מילמלה כשסיים.
מארקוס ציחקק והתרחק כמה צעדים ממנה

״תזכירי לי בת כמה את״?
שאל כשהעביר את עינייו על כול מילימטר מגופה שהיה לבוש בתלבושת בית ספר מבולגנת שכללה חצאית משובצת,וחולצה לבנה ומכופתרת כשכמה מהכפתורים העליונים
היו פתוחים.
היה מה לסקור בה היא הייתה נערה מרשימה כשכול תו בפנים שלה היה עדין ומושלם.

״17 ותפסיק לבהות בי זה מטריד״

הוא חיך והשפיל מבטו אל הרצפה.

״את צריכה אמבטיה״

הוא אמר לבסוף ויצא מחדרה.

.נקודת מבט של אנה.

הוא יצא מהחדר שכנראה היה שלי עכשיו
בצעדים כבדים.
העברתי את ידי על הצוואר הנגוע בחידקי היצור המוזר והסדיסטי הזה.
״מה לעזאזל קרה״
מילמלתי כשגבי החליק על הקיר והוביל אותי לשבת על הריצפה.
אני באמת לא הבנתי מה הלך סביבי
זה היה עוד יום שני מעצבן במיוחד אחרי שאת כול יום ראשון ביליתי בפנימיה עם רייצ׳ל בחדר שלה, עם ״גריז״ על ריפיט חוזר וחוזר שאני כבר רציתי לתלוש לדני זוקו את הבלורית שלו מהמקום.
הכול הלך כול כך רגיל זה היה הימי שני הרגילים כשיום ליפני זה רייצ׳ל גוררת אותי לעוד ספיישל נוסטלגיה משנות ב-60
בזמן שכול הפנימיה משלימה שנות שינה, להתעורר כול כך מאוחר שאת לא מספיקה לתפילת הבוקר המסורסת הזאת ומקבלת צעקות מהמנהל שהמשרד שלו תמיד הסריח מקפה, ואז את נזכרת שאת צריכה אחד כזה וכול היום את מסתובבת עם פנים של ״תהרגו אותי בבקשה״
ככה הלך היום שלי עד שיעור ביאולוגיה
שהחלטתי שאני צריכה לשרותיים
ושם חיכה לי מארקוס שהתחיל לספר לי סיפורים מוזרים שהזכירו לי את יומני הערפד באופן מצחיק.
הוא גרר אותי לאולם התפילות אחרי שבטעות צחקתי לו בפנים.
הוא אמר לי שאני ערפד,ואז הביא את המנהל ג׳וזף.
הפנים שלו הפכו ליותר לבנות ממה שהם כבר היו ונימים אדומים בלטו מסביב לעייניו.
אני זוכרת שנפלתי אחורה כי הרגליים שלי לא הצליחו לברוח רק לקפוא ולכשל אותי ליפול על הישבן שלי ולבהות במשהו שראיתי רק על מסך האייפד שלי בימיי שישי.
הוא נשך אותו והוא נפל.
״דם של נוצרים זה פינוק תאמיני לי״
אני זוכרת את המשפט הזה, כשהסדיר את נשמתו.
הוא קרא לי לבוא, לא הצלחתי לזוז מההתקף החרדה המטורף שקיבלתי.
הוא צחק והתחיל להתקדם אלי
והתכופף מילימטרים ספורים משפתי
״אל תגידי שהריח לא מגרה אותך אנה״
הוא ליטף את הלחי שלי מה שגרם לי להגעל אף יותר, אבל משהו, משהו בריח בהרגשה הרגיש מפתה.
הוא התקרב עוד עד שהרגשתי את שפתיו על שלי והפה שלי בער מההרגשה של הדם
התעלמתי מהעובדה שזר שכרגע הרג את המנהל שלי מנשק אותי עם דם בפיו.
הדם הזה היה הרואין לא עצרתי לשניה,
זה עלה לי למוח עד שנשכתי את השפה התחתונה שלו.
הוא צחק עלי ואז הכול התערפל והפך לאופוריה כבדה רצתי במהירות המוזרה הזאת של הערפדים מהסרטים למנהל שלי שהיה על ריצפת הפרקט, ושאבתי,ליקקתי,מצצתי כול טיפת דם ממנו.

״תתעוררי אנה אבא שלך מגיע״

״אנה״

״אנה״!!

״כמה אפשר ליהיות תקועה באמבטיה״

אנה יצאה מהפלאשבאק שלה אחרי שקולו של מארקוס נשמע קורא את שמה ללא הרף
היא לרגע שחכה שהיא באמבטיה בכלל.

״אנה״!

נשמע קול אבה יותר,היא הבינה שהיא בצרות.