האור האחרון-פרק 9 חולות

ג'ון:
אני ורקס המשכנו ללכת במדבר.ראינו רק גבעות ודיונות של חול,עברנו כבר איזה 5 ק"מ.
"אנחנו הולכים בדרך הנכונה?" שאל רקס,עם הלשון בחוץ."לא יודע" עניתי,גם אני עם לשון בחוץ.
רקס עצר,ושאל:"לא יודע?אז לאן אתה הולך בכלל?"
"ראיתי איזה מישהו פה,אז אני הולך אחריו,אבל הוא נעלם לי" עניתי.
רקס נשכב על החול."אני צמא" אמר,מתנשף כולו.
ישבתי לידו,ואז שאלתי:"אם אתה רוצה תחזור אליהם.אתה לא חייב לבוא אחריי" אמרתי.
רוח חזקה נשבה וכמעט העיפה אותי ואת רקס."סופת חול?" שאלתי מביט בחול שעף.
"לא.זה כישוף רוח" אמר בזמן שהרוח התגברה.
"זה די נדיר למצוא מישהו שמשתמש בכישוף של אחד מהאלמנטים" אמר.
"כישוף?אלמנטים?" שאלתי מבולבל.
"כן.בעבר אנשים החזיקו כח אדיר:הכישוף.מכשפים מכל העולם התאמנו וחיזקו את יכולתיהם.עם הזמן המכשפים נעלמו ונשארו רק מעט אנשים שיודעים להשתמש בכישוף.ישנן רק כמה משפחות ש…" הוא עצר את עצמו."מה?" שאלתי.הוא הפסיק לדבר,ואז אמר:"בקיצור זה נדיר.אבל מי עושה את זה?" שאל מביט לצדדים.
לפתע,אדם גבוה עם מסכת ברזל וגלימה אפורה הופיע מולנו.אותו אדם שראיתי מקודם.
"זה אתה" אמרתי לו.הוא הנהן,ואז הרים יד.היד זרחה בצבע תכלת,ורוח חזקה נשבה לעברנו.
"איפה הציידת?" הוא שאל בקול כבד.

קאיה:
"אין קליטה" זרקתי הצידה את המכשיר.הוא במילא היה ישן מדי.החום התגבר,ולקחתי מימיה מהתיק שלי.
"רוצה קצת?" שאלתי את בלו.הוא הנהן,ושתה גם.
"היינו צריכים לבוא עם ג'ון" אמרה קאיה וחיפשה משהו בתיק.
"הוא אמר שסתם באנו איתו.אני לא צריך לקבל הוראות מילד" אמר ושלף את הגרזן מהגב שלו.
הבטתי טוב בגרזן."זה בטח שווה הרבה" חייכתי אליו.אני חייבת למצוא דרך לשים יד על הגרזן הזה..
אולי יש לו ערך רב.אולי זה מספיק כדי לשלם על ציוד ציד חדש….
"אין לך מושג.הגרזן הזה שווה לכח סודי של כישוף.זה אחד מהנשקים שהאבות הקדמוניים שלנו ייצרו כדי לבנות בסיס לכישוף" אמר ושלף אותו."אני אראה לך" הוא חייך.חייכתי חיוך מזוייף אליו,והוא הראה לי את הכח של הגרזן.אבני הברקת זרחו קצת,ואז הוא נתן מכה חזקה על האדמה.תוך רגע כל האדמה נהרסה,והחולות שקעו למטה אל הסדקים שנוצרו באדמה.זה היה אחד הכישופים הכי מדהימים שראיתי.
"וואוו" אמרתי בפליאה."בטח קשה לשלוט בזה" חייכתי עוד חיוך שקרי.אני צריכה לעשות הכל כדי להשיג את הגרזן הזה.

ג'ון:
האיש עם מסכת הברזל שלח עוד סופת רוח לעברנו.זו כבר הסופה השישית.רקס תפס בכתף שלי ולא שחרר."לא יודע!" צרחתי אליו שוב."אתה משקר" אמר האיש והרוח נפסקה."זמן להלחם ברצינות" אמר ושלף את החרב השבורה."החרב הזאת…." אמר רקס."זה אקסליבר!" אמר ומשך אותי אחורה.
"מי זה אקסלוסיבר?" שאלתי."השם זה אקסליבר! הוא לוחם חזק מאוד.חלק אפילו אומרים שהוא חזק כמעט כמו אדוני העולם-ארבעה אנשים שהממשלה בחרה,שיש לכל אחד מהם כח להרוס את העולם שלנו.האנשים האלה עוזרים לממשלה,ובתמורה הממשלה נותנת להם כל מה שהם רוצים" אמר רקס בזמן שאקסליבר כיוון אלי את החרב.
"מגניב!" קראתי והבטתי באקסליבר."טוב,זה היה מגניב אם הוא לא היה מנסה לחסל אותנו.נראה לך שאני צריך לפתוח אוסף של אנשים שמחסלים אותי?" שאלתי בזמן שרצתי לחפש מסתור.
"יש כאן רק חול!" קראתי.באזור שלנו אפילו לא היו גבעות.רק דיונה אחת ענקית של חול.
"שיט!" צעקתי.אקסליבר ורקס הביטו בי."שכחתי שאני צמא ורעב" אמרתי והתיישבתי על החול.
"אתה צוחק!?" שאלו שניהם בו זמנית."טוב,זה אמור לסיים אותך" קרא והחרב שלו זהרה.הוא כיוון אותה אליי ורוח קלילה נשבה מהחרב,והיא לאט לאט התחזקה.
"אלמנט הרוח" קרא אקסליבר:"טורנדו אלף המכות!"

קאיה:
"אז הגרזן לא כבד?" שאלתי מנסה להוציא ממנו עוד מידע."ככה ככה" הוא ענה.
הלכנו לכיוון שאליו הלך ג'ון."עד כמה כבד?" שאלתי מניחה יד על כתפו.הוא חייך ואמר:"כמעט כמו כיסא עץ מתנדנד".טוב,זה אומר שאני אצליח לגרור אותו כל הדרך אל השוק הקרוב.
"למה את שואלת?" אמר בסוף."סתם לדעת" עניתי מחייכת קלות.הגענו לדיונה ענקית של חול,ללא גבעות.ראינו יד שוכבת על החול."מה?!" בלו צעק.
התקרבתי ליד,ומשכתי אותה.זה היה כבד משום שהרבה חול כיסה את הגוף שאליו מחוברת היד.
משכתי בכל הכח,וחצי מהגוף של ג'ון יצא מהחול.