האור האחרון-פרק 6 שגרה

הלכתי בבית,תוך כדי משחק בגמבוי.
משום ששלי נעלם כשהופיע האור ההוא,
לקחתי את הישן שבקושי עובד.
בחוץ הופיעו עוד כמה גייזרים,ועוד זקנים
הלכו הלוך ושוב.
הכנתי סנביץ' פסטרמה,כשרקס ישב מולי
בפנים עצובות.
"אמרת שאתה יכול להשיג בעצמך אוכל" אמרתי ונתתי לו חתיכה של פסטרמה."כן,אבל מדי פעם לא יזיק לי חטיף או משהו דומה".
סיימתי את הסנביץ',והתמתחתי."טוב.משעמם לי.בוא נלך לאור ההוא" אמרתי והתקדמתי לעבר האור שעדיין יצא מהביניין הכי גבוה.
"תודה,סוף סוף" אמר רקס והלך אחריי.אחרי שהלכתי כמה מטרים,משהו קפץ מול הפנים שלי.
זה היה גבוה ממני ב-80 סנטימטרים.שיער חום ארוך וחלק עף מול הפנים שלי,ונתן לי מאין סתירה כזאת.
אותו קול נעים אמר:"סוף סוף נתפסת".הבטתי למעלה.עין כחולה שמאלית הביטה בי במבט מפחיד.
"המממ…כן,זה לא מסתדר עם התוכניות שלי.אפשר לדחות את הדייט הזה לפעם אחרת?" שאלתי בחשש.
הנערה נאנחה,ושלפה סכין שהייתה קשורה לבטן שלה.
רצתי אחורה אל תוך הבית,רקס אחריי."אל תדאג,כשתמות אני אטפל בכלבלב שלך" אמרה הנערה ורדפה אחריי-שוב.
"אז גם היא רואה אותי?" שאל הכלב בפליאה."ברור,אל תתייחס לעובדה," אמרתי ואז צעקתי:"שהיא מנסה להרוג אותי!!"
עליתי לגג,ונדחקתי לפינה כמו שאומרים.היא הייתה מאחוריי,מקרבת סכין.
"כן,אני אבוד" אמרתי בציניות."או שנמות,או שנקפוץ מהגג ונמות" אמר רקס.
"יש לי רעיון!" קראתי והבטתי בו."מה?" הוא שאל,ומהר לקחתי אותו,וקפצתי כשהוא מתחתי."עוף דרקון!" צרחתי הכי חזק שיכולתי.
זה היה מדהים,קסום,מרגש…ואז נפלנו."איזה מן דרקון לא יכול לעוף?!" צרחתי על הגוף המרוסק שלו.
הוא קם,התנער,וצרח:"אידיוט!בגוף הזה אני לא יכול לעוף!" "טוב,היית צריך להגיד את זה לפני שניסיתי לעוף עליך!!" צרחתי עליו חזרה."אולי אם היית שואל אותי קודם,ואומר לי את הרעיון שלך…" הוא צרח.
"טוב,מאיפה לי לדעת שאתה כנראה הדרקון היחיד בעולם שלא מסוגל לעוף!!" צרחתי בכל הכח.
הנערה עדיין עמדה על הגג,והביטה בנו."אתה לא מי שאני מחפשת" אמרה לבסוף,החזירה את הסכין-וקפצה.היא נחתה עם רגליה על הקרקע,בלי שום שריטה.
היא לבשה מגפיים אדומות,מכנס אדום קצר וחולצה אדומה עם שרוולים קצרים.
על זרועה השמאלית היה מאין מכשיר שחור מוזר עם כפתורים עליו,ועל זרועה הימנית היה קעקוע של דרקון ירוק."נעים להכיר" היא הושיטה לי את היד.רקס הביט בי."נעים להכיר" לחצתי לה את היד ברוגע.
"מה?!?!" צרח רקס:"היא ניסתה להרוג אותך לפני שנייה!" הוא צרח.
"כן אבל עכשיו היא לא" אמרתי בפשטות.

בלו-גרין הייתה הרוסה.כל הביניינים והרחובות היו הרוסים מקרב.
אקסליבר עמד מימין לביניין עם הדגל השחור,חרבו מונפת ישר והוא התנשף.
ברטלמיו עמד משמאל למעבדה,ידו השמאלית חסרת הכפפה הונפה ישר.הוא לא הראה סימן לחולשה.
ידו השמאלית הייתה אדומה לגמריי.זה היה הנשק שלו.
הזקן עמד בתוך הביניין,לצידו העוזר שלו והכלב של אקסליבר.שניהם היו מודאגים אך הזקן המשיך לחייך חיוך מרושע,וליטף את הקופסא השחורה."טישישישישישי" צחק הזקן את צחוקו.
אקסליבר רץ לעבר ברטלמיו,חרבו מונפת קדימה.גם ברטלמיו רץ לעבר אקסליבר,ידו מונפת גם היא קדימה.
החרב והיד התנגשו זה בזה.החרב עפה אחורה ואקסליבר נפל על ברכיו.הכלב השחור פלט מאין צעקה חלשה.דמעות היו בעיניו.ברטלמיו עמד שם,מול אקסליבר."מה-מה-מה-מה אתה….," שאל אקסליבר בתשישות.ידו הימנית של ברטלמיו עדיין הייתה צמודה לבטנו.היא לא זזה כל הקרב.
זו הייתה שעת חצות.הירח היה אדום כדם.השמיים היו כחולים כאוקיינוס.הכוכבים היו לבנים כמו סיד.
רוח חזקה נשבה בעיירה ההרוסה.החולצה של ברטלמיו זזה על גופו,ביחד עם הרוח.
הסימן של הD עם האיקס עליו זז.ברטלמיו הלך לעבר הביניין.
"איזה תאריך אתה רוצה שיהיה תאריך המוות שלך?" אמר והלביש את הכפפה על ידו בלי להזיז את ידו הימנית.
"חתיכת חלאה" אמר אקסליבר,וקרס על האדמה הקרה."אקסליבר!" צעק הכלב ורץ אל אדונו ששכב שם.
ברטלמיו הביט במשך דקה לעבר אקסליבר,לפני שעלה במדרגות לעבר הקומה הרביעית.