האור האחרון-פרק 33 שובו של אקסליבר חלק א'

ג'ון:
שלושת האנשים ברפסודה הסירו את כיסוי הפנים.
הם לא נראו מיוחדים בשום צורה.
"אתה להגיע…קארוקאן" חייך אחד מהם.
אני ורקס ניסינו ללמד אותם לדבר נורמאלי.
טוב,כמעט הצלחנו.
"תודה רבה לכם!" חייכתי אליהם.
השני אמר:"אתה להיזהר.X וD להילחם" אמר בדאגה.
"אני יודע" הנהנתי והלכתי לעבר העמק.
הייתי על אדמה סלעית מוקף בהרים.
אני ורקס הלכנו כמה קילומטרים,עד שהגענו למחנה.שישה אנשים ישבו סביב מדורה,והאחרים בדקו את הנשקים שלהם.היו שם מעל ל100 אנשים.
"נחכה למחר כדי שנדע מעט יותר טוב את השטח" אמר אחד מהאנשים שישבו מסביב למדורה.
מי מדליק בכלל מדורות ב4 בצהריים?
"מסתנן?" שאל קול מאחורי.הסתובבתי,וראיתי אישה עם שיער שחור חלק ארוך,עיניים כחולות מבריקות.
היא תפסה בידי."אז את לא יודעת איפה נמצא רחוב בגין,נכון?" שאלתי בחיוך.
היא דחפה אותי אחורה לעבר המחנה.
כולם נעצרו והביטו בי."הם שלחו ילד?" צחק אחד מהאנשים שישבו סביב המדורה.
"אממ…אני מניח שלא תאמינו לי שאני בן 18" צחקתי.כולם הביטו בי,קמו ושלפו נשקים.
רקס עמד לידי."ג'ון,לא נראה לי שהם רוצים שניהיה חברים" הוא לחש לי.
"שטויות,אני אפיל את כולם בדקה" חייכתי.
(כעבור דקה):
"כן,זה לא מה שהיה לי בראש" אמרתי כשישבתי קשור לסלע ליד המחנה.
רקס היה קשור לידי."למה…אני..לא…מצליח..ליצור….אש!" צרחתי.
"כי אלה חבלי מטארו.חבלים שנוגדים כישופי אלמנטים" אמר רקס:"הוא לימד אותך עוד כישוף חוץ מאש?"
"לא" עניתי בכניעה."מי אתה?מה המשימה שלך פה?" שאלה אותה אישה שראיתי מקודם.
"אני?מוכן להיות החבר שלך" קרצתי אליה.
היא נתנה לי אגרוף לבטן."תשובה לא נכונה" היא אמרה."אאוץ'" סיכמתי את המכה.
"אני לא יודעת מה אתה עושה פה,אבל אתה לא תזוז מכאן בזמן הקרוב" היא אמרה.
"חבל,יש לי הערב קונצרט על הפסנתר" אמרתי באכזבה.
היא נתנה לי עוד אגרוף,והפעם זה היה מעט כואב יותר."כלבה" מלמלתי.חטפתי עוד אגרוף.
"פסססט קייט.אל תבזבזי עליו יותר מידי זמן.נחקור אותו מאוחר יותר" אמר אחד מהאנשים שישבו סביב המדורה.היא הנהנה,והתיישבה סביב המדורה.
הלילה כבר הגיע."הגברים בוכים הלילה…לא נשמע קולם!" התחלתי לשיר.
אף אחד לא התייחס,והם המשיכו לאכול."מה נעשה?" שאל רקס.
"פשוט מאוד!אלה חבלים נוגדים כישופ אלמנטים,אבל הם לא קשרו טוב" חייכתי.
אחרי כמה דקות פרמתי קשר אחד מתוך השלושה."עוד קצת ונשתחרר מפה חבר" חייכתי.
"קדימה תמהר" אמרה האישה.היא עמדה מהצד השני שלי."דמאט" קראתי,והיא חיזקה את הקשרים.
"המממ…ג'ון?הייתי צריך להישאר על הרפסודה" אמר רקס.
היא הביטה בי,במבט בוחן."את ממשיכה לבזבז עליו זמן?" צחק אחד מהאנשים.
"הוא נראה לי מוכר" היא אמרה."אולי ראית אותי בתור האביר על הסוס הלבן בחלום שלך" קרצתי.
היא נתנה לי עוד אגרוף בבטן,והלכה."עבודה טובה" חייך רקס שהצליח לקרוע מעט מהחבל בעזרת הציפורניים."אמרתי לך שאני אצליח להיפתר ממנה" צחקתי והתחלתי גם לפרום את הקשר.

בלו:
אחרי כמה כישופי אדמה חלשים הצלחתי לברוח מהכלא.עליתי למעלה,וראיתי את מלכת השדים מכוסה בדם."הכישוף לא מצליח!" היא קראה בזעם.שאר השדים עמדו מסביב לנשקים,משתחווים.
"בוא איתי" לחש לי קול.הסתובבתי,וראיתי אדם גבוה במסכת ברזל חלודה.
"מי אתה?" שאלתי אותו."חבר" הוא אמר,ומשך אותי אחורה.הלכנו מסביב,והגענו למדרגות המקדש.
"מסביב הכל מלא אבטחה.רק במדרגות יש שני שדים,נפיל אותם מהר ונצליח להסתנן למקדש"
הוא אמר בביטחון."נשמע קל" סיננתי."בלו!" קרא קול מאחוריי.קאיה וג'ס רצו לעברי.
תוך שניות,שדים הקיפו אותנו מכל צד."אתן!" סיננתי בכעס.
"כמובן,כל עוד הן לא יתערבו" אמר האדם ושלף חרב שבורה.