האור האחרון-פרק 22 ציידים ורופאים

קאיה:
הגעתי לחנות הצייד.היא הייתה יחסית ריקה.הכל זה מלכודות לחיות גדולות וטריקים מוזרים.
"שלום" חייך זקן חיוך מוזר,ושיחק עם ידיו."מה את מחפשת כאן? יש לי הכל,מלכודות דובים,פתיונות לאריות.
אם את רוצה,יש לי כאן אפילו אקדח שמרדים חיות".
הנחתי מטבע של 100 צ'ט(הכסף שאנחנו משתמשים בו) ואמרתי בחיוך שליו:"משהו מעניין".
"הכל כאן מעניין" אמר והניח יד על המטבע.שמתי עוד מטבע של 100 צ'ט,ואמרתי:"משהו המ…קסום"
חייכתי.החיוך שלו נמחק,והבעה רצינית עלתה על פניו.
"במילים אחרות" אמרתי בזמן שאדם בחן מקרוב מלכודות מסויימות:"משהו שדומה לזה" הוצאתי
כרזה ישנה.היא הייתה קרועה,כך שרק התמונה והפרס על ראשו נשארו על הנייר.
"אני מבין" אמר מביט בכרזה.בזמן שאנשים הלכו בחנות,מביטים בנערה שרוצה ציוד צייד(אני) הזקן
חייך ואמר:"יש לי סחורה במחסן.תסתדרי לבד" אמר,פתח את הדלת לדלפק,ושם פתח דלת ברזל כבדה.
הדלת נפתחה כך שהיה פתח צר שהצלחתי לעבור בו.אחרי שנכנסתי,סגר במהירות את הדלת.
האורות נדלקו,וראיתי מנהרה ארוכה.הלכתי במנהרה.
כשהגעתי לסוף,הגעתי לפאב מלא לגמריי,שעל כמה שולחנות היו סחורות לסוגים שונים של צייד.
הפאב היה רועש מצעקות.שמעתי הרבה:"זה הכי טוב שיש" "אני אומר לך,זה מתאים" "סחורה טובה כזאת קשה להשיג,אתה יודע" "אין בעיה,אני אשיג את זה ונדבר מחר".
הגעתי לשולחן מסויים,שהיה מוצף על גדותיו.עברתי בין כל האנשים,והגעתי אל מול השולחן,כשלצידי
גבר שרירי בגובה שני מטר עף מהשולחן."פעם הבאה תדאג שיהיה לך את הכסף" אמרה אישה עם שיער כחול שפוני הסתיר את עינה השמאלית."קאיה!" קראה האישה בהתרגשות.
"טוב לראות אותך אמי" אמרתי לה,וחיבקתי אותה."איפה מכשיר האיתור?" היא שאלה כשראתה את ידי הריקה.
"אני מחפשת אחד חדש" חייכתי.
"במיוחד בשבילך,יש לי משהו" ציחקקה,וחיפשה משהו בתיק שלה.אמי לימדה אותי הכל על צייד.
היא שלפה מהתיק צמיד עם צג עליו,והרבה כפתורים.
"החדש ביותר" אמרה ומדדה אותו עליי:"מתאים בול.במיוחד לך,חצי מחיר" אמרה בחיוך.
"תודה" קראתי לעברה.אחרי שביזבזתי את רוב הכסף שלי על ציוד,הלכתי אל הבר.
"תן לי קצת בירה" חייכתי אל הבחור שעמד שם.הוא נראה נער בגילי.
הוא נשאר זעוף,והניח את הבקבוק על השולחן.באתי להרים אותו,אך הוא לא שחרר.
"אני לא מחבב ציידי אוצרות" אמר בכעס ושחרר מהבקבוק.
"יופי,כי אני לא מחבבת אנשים זעופים" אמרתי בחיוך קל.
אחרי ששתיתי קצת מהבקבוק,נער התיישב לידי."היי מותק" הוא אמר והניח יד על הכתף שלי שמרוחקת ממנו.
"עוף אידיוט" קראתי בקול מהדהד.העיניים שלו נהפכו לאדומות,והוא הלך משם.
"מכשפה" חייך הנער שעמד בבר.תוך דקה,כולם הפסיקו את הרעש והתקבצו סביבי.
"קאיה לא" לחשה לי אמי.

בלו:
הסתובבתי בעיירה,מחפש את האדם הנכון.נכנסתי לחנות צייד,ופניתי אל המוכר הזקן.
"אני מחפש משהו קסום" לחשתי לו והנחתי מטבע של 100 צ'ט על השולחן.
הוא הביט בי,וסרק אותי דקה."אתה לא נראה לי כמו צייד.צא מהחנות שלי" אמר זעוף.
יצאתי מהחנות,ונכנסתי אל חנות של תרופות.אולי כאן יתמזל מזלי.
חייכתי אל האישה שעמדה בדלפק,והנחתי מטבע של 100 צ'ט על השולחן.
לפני שאמרתי משהו,האישה הוציאה מכיסה אקדח וכיוונה אל ראשי.
התכוונתי ללכת,כשהיא אמרה:"לא לזוז".החנות הייתה ריקה.אוף,אם קאיה הייתה כאן,כישוף הציות שלה היה ממש עוזר.לאט לאט שלחתי יד אל הגרזן.תפסתי בידית שלו,אך זה לא עזר.
אם הייתי מזיז אותו היא הייתה יורה בי.הייתי צריך למצוא פיתרון.
"מה את עושה?" שאלתי בסוף."הורגת אותך" חייכה חיוך שטני.
"בלו די…" היא התחילה אך בזריזות בעטתי באקדח שלה,והוא עף מהמקום.
"איך את…?" שאלתי בכעס.שלפתי את הגרזן.
"אני יודעת הרבה" היא חייכה.היא הורידה את חלוק הרופאים שלה,וחשפה שריון צמוד עשוי ברזל.
"אני יודעת גם שלא תצליח לברוח" העיניים שלה השתנו לצבע אדום.
מישהו שולט בה.אבל מי? הנפתי את הגרזן עליה,והוא התנגש בשיריון הברזל שלה,ולא עשה כלום.
כמובן,החולשה של אדמה היא ברזל.שלחתי עליה את הגרזן שוב ושוב.בתקווה שיעזור.
בסוף,לא הייתה לי ברירה."רעידת אדמה" צעקתי.אבני הברקת זהרו,ונתתי את המכה על השריון שלה.
בתוך שנייה השיריון נשבר,וחתך גדול היה על גופה של האישה.
היא נפלה על הרצפה,מחוסרת הכרה.הייתי עייף מאוד.השתמשתי בהרבה כח כישוף.
עוד נשים נכנסו מהדלת הראשית ומהדלת האחורית,מקיפות אותי.
לכולן היה שריון ברזל צמוד,כמו לזאת שנפלה על הרצפה עכשיו.
"נו באמת".