האור האחרון-פרק 15 שבוע

אז הנה מה שקרה עד עכשיו:
ג'ון:האור ההוא העלים את כל העיר שלי,וכשראיתי אדם מוזר,עקבתי אחריו עם רקס.
זה היה מישהו חזק בשם אקסליבר,שחיפש את קאיה והתקיף אותנו במתקפת רוח ענקית.
קאיה:בינתיים,בלו הראה לי את הגרזן הקדום שלו,עם כח אדיר ויצאנו לחפש את ג'ון.
מצאנו אותו קבור בחול כשהנסיכה באה ולקחה אותנו לארמון.
ג'ון:שם ברטלמיו סיפר לנו על האור האחרון של בני האדם,ושעלינו לאסוף עוד חמישה נשקים.בזמן שקול מוזר השתלט על קאיה,אני וברטלמיו עזבנו כדי להתאמן על כישופים.
בלו:כן,תודה שהברזת לנו אידיוט!
—————————————-
ג'ון:
אחרי שאני וברטלמיו התאמנו במשך שבוע על הכישוף,נראה לי שאני דיי טוב בזה.
"תראה" אמרתי.ריכזתי הרבה כח ביד,ואש חמה ובוערת התלבשה על היד שלי.
"אגרוף אש!" צעקתי ונתתי מכה אחת חזקה על סלע.הסלע התרסק לחתיכות.
"נתערב שזה הכישוף הכי טוב שראית!" אמרתי והנהנתי בגאווה.
"אתה לא קרוב אפילו לרמה של אקסליבר" אמר ברטלמיו ברוגע.
"מה?!" קראתי.הוא יותר חזק ממה שחשבתי…טוב התאמנתי בזה רק שבוע….
"ועכשיו" אמר ברטלמיו והתקדם אליי."אני אספר לך איך בכל זאת הכוחות שלך יכולים להגיע לרמה של אקסליבר".
"איך?!" שאלתי בהתרגשות."בין כל הנשקים הקדומים ישנו את 'אגרופן האש'.הנשקים שאצל האחרים הם 'גרזן האדמה',ו'חנית הפקודה'.כל נשק שולט בכישוף אחר.אם תשיג את 'אגרופן האש',ותלמד איך להשתמש בו,אני בטוח שלנצח את אקסליבר לא תיהיה בעיה.כמובן,כל עוד הוא לא יגיע אל הנשקים לפניך".
"מה?" שאלתי:"גם הוא מחפש את הנשקים?"
"כולם מחפשים אותם.הנשקים הם המפתח לניצחון על העולם כולו.כעת כשהעולם בסכנה,המרדף יהיה קשה יותר" אמר ברטלמיו.
"הבנתי" אמרתי בכניעה."נחזור לאחרים".
"אם כך,נתחיל ללכת.המרחק הוא מרחק של 8 שעות.אם נמהר,נגיע לשם לפני הלילה".

בלו:
הלכתי בחדרי הארמון.קאיה והנסיכה היו בספריה,כדי לחפש ספר שיעזור.
כל יום עברתי על פני חדרים רבים.הגעתי לחדר התמונות המשפחתיות.אהבתי להסתכל בתמונה של הנסיכה בבגד ים.ואז שמתי לב למשהו יוצא דופן…..הייתה תמונה משפחתית.הנסיכה הייתה אז בערך בגיל 7.הנסיך לא הופיע שם.שמתי לב כל פעם שראיתי אותו,שהנסיך הוא בערך בגילה של הנסיכה.
יותר מוזר,הנסיך לא הופיע בשום תמונה משפחתית.לא הייתה תמונה אחת שלו.
עכשיו כשחושבים על זה לעומק,הנסיך והנסיכה לעולם לא היו באותו מקום ביחד.
"סליחה" פניתי לאחת המשרתות."תוכלי אולי להפנות אותי לחדר של הנסיך?" שאלתי בנימוס.
היא הביטה בי,רעדה ואז אמרה:"סליחה,אני חייבת ללכת למקום אחר".
ככה זה היה עם כל משרת ומשרתת שראיתי.
"זה מוזר" אמרתי.חזרתי לחדר התמונות,כשעוד משהו לכד את מבטי.
זו הייתה התמונה האחרונה שצילמו.לפני חצי שנה בערך.הסתכלתי טוב יותר.
התמונה צולמה על גבעה ירוקה מרהיבה.מאחוריה,רחוק משם היה הארמון.
מסביב לארמון,היו ביניינים רבים.אבל כרגע,יש רק חול."אז זה בטח אומר ש…" קראתי.
"הבנתי!" צעקתי ורצתי אל הספריה.

ג'ון:
אני וברטלמיו נקשנו בזהירות על דלתות הארמון."דקה" צעק קול נשי מתוק ומוכר.
הדלת נפתחה,והנסיכה וקאיה עמדו שם."ג'ון!" צרחה קאיה וחיבקה אותי.היא הייתה צריכה לרדת על ברכיה,בכל זאת,כרגע אני נמוך."איפה היית?" היא שאלה בדאגה.
ברטלמיו נכנס כאילו כלום,ושאל:"איפה בלו?"
בלו ירד במהירות מהמדרגות,וצעק:"האור הגיע גם לכאן!"