דרקון אמיתי פרק 27

לפני כמה שנים, אולי אפילו לפני שאני ומאיה הפכנו לחברים טובים, זה היה לפני כלכך הרבה שנים שאני בקושי זוכר משהו מהתקופה הזאת. אבל אני זוכר במטושטש כמה שנאתי תולעים, תולעים ומרבי רגליים, אני לא בטוח איך אבל פחדתי מהם, מנקודת מבטי הייתי רואה יצורים ענקים וארוכים שהיו יוצאים מתוך האדמה ויכולים להגיע לכל מקום, אני זוכר שבלילות היה לי את הסיוט הזה של אפוקליפסת התולעים, הם היו יוצאים מהאדמה ואוכלים כל מי שהיה בדרך, הם ניסו להגיע אלי משום מה. ראיתי מהקומה השנייה את כולם מתאספים מחוץ לבית שלי. הייתי קופץ על המיטה ומתכרבל בתוך השמיכה שלי.
מהמקום שאני נמצא כרגע יש לי הרבה אפשרויות של להסתכל על אנשים, אני הכי לראות את הזוגות הטריים בעלי הילדים הקטנים, והשבוע ראיתי ילד שברגע שהדודים של אמא שלו שהוא מעולם לא ראה פנו אליו והוא התבייש, הוא הרים את הידיים שלו וכיסה את העניים, פעם שאלתם את עצמכם למה הילדים עושים את זה? או אולי למה כעושים לילדים "קו-קו" הם כל כך מתלהבים? הרי הם לא יודעים שאתה רק מכסה להם את הפנים ואתה לידם? מה מלהיב במשפט הזה "לאיפה ג'ושי נעלם?" או "מישהו ראה את ג'ושי?"? ילדים, אני לא בדיוק יודע עד איזה גיל אבל כשהם קטנים, חושבים בצורה הזאת, 'מה שאני לא רואה, לא קיים'/'אם אני לא רואה אותו, הוא לא רואה אותי'.
זה שעבר לי בראש כנראה באותו הרגע, הייתי מתכרבל מתחת לשמיכה ומקווה שהם לעולם לא ימצאו אותי, שהם יעלמו וישכחו שהם רודפים אחרי. אבל אף פעם זה לא היה נגמר ככה, חור היה נפער מתחת לאדמה ותולעת הייתה יוצאת מתוך האדמה ובולעת אותי. אחרי כמה לילות שהייתי חולם את החלום הזה אני זוכר שאמא שלי לקחה אותי לפסיכולוג, היא קראה לו קוסם שיכול להעלים את הסיוטים שלי.
הפעם זה היה באמת, התולעת תפסה אותי, בשניה שנכנסתי לתוך הפה של התולעת היא סגרה אותו, החלקתי כלפי מטה ותפסתי בגוש בשר מבצבץ. בפנים היה חשוך ולח, או יותר נכון רירי, הרגשתי ריר מחליק על היד שלי, יכולתי להריח ריח חריף, אדים שעלו לתוך הנחיריים שלי ישירות מלמטה, מהבור ללא תחתית. "פאנטום, רעיון?" שאלתי,
"אם תדליק את הכפפה אתה תתפוצץ, התולעת הזאת חסינה לאש ואדי החומצה שלה דליקים ביותר, ניצוץ קטן ופיצוץ יווצר, מה שיגרום לתולעת בסך הכל גרפס" הוא אמר "אבל יש לך עוד אפשרות, את יכול להדליק את הכפפה לחום/אור, כמו שאתה עשית בעיר התחתית כשנלחמת בבוסקר את הפיצוץ הזה".
"ואיך אני עושה את זה?" שאלתי.
"את זה אתה צריך להרגיש, כל זה פועל על פי הרגש שלך ועל פי הריכוז שלך, תכוון לאור בלבד, ללא אש" הוא אמר. לא האמנתי, איכשהו אני תמיד נקלע למצבים הללו, צימצמתי את עיניי כמה שיותר וניסיתי להדליק אור, הושטתי היד הפנויה קדימה וקיוויתי לראות אור, לאט לאט האור נוצר וגדל עד שהקיף את כל היד שלי, אבל הרגשתי שמיד אחריו תגיע הלהבה, יכולתי להישבע בזה, כיבתי מהר את האור, לפתע שמעתי פיצוץ וכל התולעת התנדנדה, משהו פוגע בה, בטח סיראלה, האחיזה שלי השתחררה והחלקתי.
החומציות מחולקת לבסיס וחומצה, כך שהבסיס הוא בין הספרה שבע לארבע-עשרה וחומצה היא בין אחד לשבע, ככל שרמת החומציות נמוכה יותר כך היא מסוכנת יותר. בקיבה של בן-אנוש רמת החומציות היא בערך חמש או שש, את הקיבה מקיף חומר מיוחד ששומר שהקיבה לא תתכלה בעקבות החומציות, אולקוס זאת מחלה של הקיבה, ברגע שלאדם אין אולקוס זה אומר שאין לו שום חומר שיגן על הקיבה מהחומצה בסיבה כזאת או אחרת, בשלב מסויים החומצה מכלה את הקיבה ואת האיברים שבהם היא מתנגשת או נשפכת עליהם, תוך כמה ימים אדם יכול למות, רק לפי הריח יכולתי לדעת שרמת החומציות של החומצה של הקיבה של התולעת היא באיזור האחד, אולי בלחץ שתיים, הדבר הזה יכלה אותי בשניות. הצלחתי לתפוס עוד חתיכת בשר מבצבצת ונתפסתי בה, בעיקבות המכה התולעת פתחה את הפה והכניסה אור לתוך הלוע.
חיפשתי עוד חתיכה וכך התחלתי לטפס, טיפסתי עד שלפתע הרגשתי חתיכה קשה וחלקה, כמו מקור של ציפור, אני לא יודע אם יצא לכם לגעת פעם במקור של ציפור אבל המקור הוא ממש קשה וממש חלק, יכולתי לשמוע את סיראלה מבחוץ מאיימת על התולעת ומתכוננת לעוד מכה. "סיראלה" צעקתי "תפסיקי, אם תפגעי בה עוד פעם אני אפול עמוק יותר, תשאירי לי לטפל בזה", קול האש נפסק בשניה.
הייתי צריך לחשוב איך אני יוצא מהלוע של התולעת, בשלב מסויים ייגמר לי הכוח ואני אפול, עלה בראשי רעיון, זה סיכון אבל אין לי הרבה ברירות, התחלתי להרגיש חלק מהכוחות שאנג'לין פתחה בשבילי כשהיא נגעה בכוכב שלי, שיחררתי את הידיים ונפלתי לתוך הגרון, החלקתי על החלק התחתון של הגרון, ניסיתי למהר לפני שאני אגיע לקיבה, את יד ימין חשפתי והעמדתי אותה על יד שמאל למולי, את הזרת קיפלתי במקצת, את האצבע והאגודל פתחתי לגמרי ואת האמה והקמצה קיפלתי לגמרי, בשני הידיים. "אסקודו-דה-אנרג'יה-מג'יקה" לחשתי, זה היה לחש קסם שזכרתי שדאגלו (או מה ששמו האמיתי לא יהיה) לימד אותי.
מגן סגלגל יצא מגבי והתחיל להקיף אותי, שניה לפני שהוא נסגר הוצאתי את ידי החוצה והדלקתי את הכפפה, הפיצוץ לא איחר לבוא, ידעתי שאם האדים באים מלמטה והאדימה הם מה שגורם לפיצוץ הפיצוץ יבוא בעיקר מלמטה ויעיף אותי למעלה, וזה אכן קרה, עפתי החוצה על החול, מגן האנרגיה הסגלגל נעלם, החול כבר התחיל לספוג את הקיא של החיה, אני הייתי מלא ריר, אבל זאת הייתה הצרה האחרונה שלי, התולעת הייתה מולי, היא הייתה נראית ממש כועסת.