דרקון אמיתי פרק 23

בורא לעולמנו, זאת שאלה קשה, האם יש ישות עליונה אשר מסובבת את עולמנו, מישהו עליון בעל כוחות יותר גדולים מכל אדם אחר. אנחנו, בני האנוש חיים בכדור הארץ כמה כמות ואפילו אלפי שנים, כך כולם אומרים, כל המאמינים. ישות עליונה יצרה עולם עם אדם וחווה, גלגולים שלמים, נוח, שלושה אבות, 12 שבטים וכו, בסוף הגענו לישו, אחד מזרעי אברהם, שמת על ידי העם שלו, ככה הנוצרים מאמינים, ככה אמא שלי מאמינה, או יותר נכון. האמינה.
אני הגעתי ממשפחה דתייה, אמנם אבי היה אתאיסט אבל אמא שלי הייתה נוצרייה הדוקה. היא אהבה כל פיסה מההיסטוריה שדלנו, היא הייתה הולכת לכנסייה כל יום ראשון, היא חגגה את החגים בשמחה ואהבה. ובנוסף לכל, היא ניסתה להקנות לי גם את האהה הזאת, הייתי הולך איתה לכנסייה, היינו חוגגים בבית וכו'. אבל לא האמנתי לכל השטויות הללו, אפילו שמאוד אהבתי את הסיפורים, מאוד אהבתי את החגים, ואפילו את התפילות בימי ראשון. אבל פשוט זה לא היה בי, אני פשוט האמנתי במישהו, משהו, שיצר את העולם הזה ואולי אפילו עקב אחרינו ומסתכל, בודק, לא כלכך קשה להאמין בזה. ידעתם שבני אנוש משתמשים בסך הכל בשמונה אחוזים מהמוח שלהם? איך זה הגיוני, תראו מה הספקנו בשמונה אחוזים, לאן נגיע ברגע שנגיע לחמישים? או מאה? יש משהו, איי שם, במרחקי מרחקים, עוצמתי וחזק ביותר, גאון, מישהו, משהו, שמחזיק בקצה הזה, עם יש קצה מישהו אמור להיות שם, להחזיק בקצה ההוא, אם לא אנחנו, אז מישהו אחר, עוצמתי הרבה יותר.
וכשהגעתי למדג'יקה אמונתי רק הורחבה, התעצמה, הפכה לבלתי ניתנת לשבירה, היקום שלנו עצום, יש בו כוחות, אנרגיות, דברים פשוט מטורפים, אנחנו כבר יודעים שאת רוב היצורים ביקום הזה יצרו האינג והיאנג, אבל את בני האנוש, יצורי האור, יצורי החושך וחסרי הכוח, מישהו אחר יצר, עם סיבה, ומה הסיבה שלי להיות פה? זאת השאלה האמיתית, השאלה שכל דמות צריכה לשאול בתוך הסיפור שלה, אני כרגע תקוע בסיפור של עולם המדג'יקה, והוא מטורף, יותר מכל סיפור אחר שניתקלתי בו, אני רגיל למריבות עם שכנים, דרמת מוות, סמים, אונס, יחסי מין, שוחד, מרמה, שקר, שנאה, רצח, כל דבר אחר, לא מפלצות, כוחות על זה לא הסיפור שחייתי במשך כמעט 18 שנה.
'מה תכלית החיים שלי?' הרהרתי בעצם הקיום שלי, ממש שניה לפני שאיבדתי את הקיום שלי, בין החיים לבין המוות. 'זה לא אמור להיגמר ככה, זאת לא התכלית שלי, למות על ידי כמה נוודי מדברב, שודדים. אני קיבלתי מתנה, כדי להציל את העולם, מכל מי שחושב שהתכלית שלו היא לשלוט עליו, פקחתי את העניים והרגשתי את הכוח של נא-גבו זורם בעורקיי, זה אני, לא דמות שסיימה את תפקידה ועכשיו רוצה לחזור, אני הדמות הראשית פה ואני אעשה מה שאני רוצה, מה שנועדתי לעשות. עמדתי מבפנים, לא יצאתי מהגוף שלי הפעם, אבל הצלחתי בנוסף לכך לזמן אותו, הרגשתי חזק כלכך, אבל עדיין היה עלי להילחם, במאמץ לא קטן קמתי כנגד כוח הכבידה שנוצר בתור מערבולת החול הזאת, נדלקתי, פשוטו כמשמעו, והרגשתי איך המעלות עולות בלי הפסקה, ואני, שלם, ללא כוויה קטנה.
האש הגיעה לגמת הרצוייה,מלמטה למעלה, החול הפך זכוכית ,ניפצתי אותו למליון רסיסים וצפיתי במנהיג של נוודי החול משותק, עכשיו הגיע תורו.
"המוות שלהם היה מהיר וקל, שלך הולך להיות גרוע יותר" נאמר, זוכרים שאמרתי שאני שולט בעצמי? אז כנראה שלא לגמרי, זה היה כאילו הייתי שיכור, הייתי מודע למעשים שלי, למילים שלי, אבל אפילו שלא רציתי הן נאמרו, ונעשו. אחזתי במנהיג של נוודי החול והיד שלי בערה, גופו התחיל להפוך לזכוכית, אבל במקביל לחש קטן התבצע, והוא התארך, והתארך, והתארך, ברגע שכולו הפך לזכוכית הלחש נגמר והכישוף התבצע, עשן אפף את המנהיג, ציפיתי שיתרסק לחלקיקים אך מה שקרה היה שונה, הוא השאיר את כולנו פעורי פה ומופתעים, כמעט ולא האמנו, לא אני, לא סיראלה ולא הזקנה, וכמובן שהמנהיג, הוא הפך לבשר ודם.