דרקון אמיתי פרק 19

"הגיע הזמן שתלך להאסוף את כלי הנשק שלך" אמר בולט. בזמן שבו התאמנו בקושי ישנתי, כמעט כל היום היינו מתאמנים, היינו מתאמנים באיזור הארבע עשרה שעות ביממה ויותר. אבל לא התייאשתי, הייתה לי מטרה.
"בולט, אין לי נשק" אמרתי.
"עדיין לא" הוא תיקן אותי, הוא הוציא מטבע בעל צד מוזהב וצד שחור "המטבע הזה ייקח אותך אל הנפח שלנו" הוא אמר. הסתכלתי עליו במבט מוזר.
"פשוט להטיל את המטבע…?" שאלתי.
"ואז תשוגר לשם…" הוא אמר, אבל עדיין לא כלכך הבנתי מה הוא רוצה שאני אעשה. הוא צחק ולקח את המטבע מהיד שלי, הוא סימן לי לבוא אחריו. יצאנו מההיכל והסתובבנו בעיר, תמיד כשהייתי מסתובב בעיר בהלוך אל בולט או בחזור אנשים היו מסתכלים עלי, מצד אחד הייתי החדש ומצד שני כולם זיהו את נא-גבו, כל הפנים שלי השתנו. אבל זה התחיל להרדת מהצורה שפעם המבטים היו נעוצים בי, בצורה מסויימת הפכתי לחלק מהם, כבר לא הייתי הילד החדש שמגיע לכיתה וכולם עסוקים רק בו, במה הוא עושה, למה ואיך. בנוסף לזה הם כבר לא חשבו על כך שנא-גבו עומד להתפרץ עליהם אך עדיין יש דברים שאי אפשר להפטר מהם. אני בן האנוש שמחזיק בנשק יום הדין, דבר כזה לא נשכח לעולם.
הוא לקח אותי למרפאה של ג'יט הוא הלך מאחורה ועמד מול הקיר האחורי של המרפאה. הסתכלתי עליו אבל הוא לא זז משם הוא הרים את היד שלו ולחץ על בליטה בקיר. לפתע נפער חור בקיר, דלת סודית. הדלת הובילה לגרם מדרגות. צחקתי מהעובדה שאנחנו יורדים למרטף בעיר תת קרקעית. ירדנו למטה, היו שם שלושה חדרים, שלושתם היו סגורים התקרבנו לאחד מהם, לאחד שאליו בולט הוביל אותי אליו, ראיתי שהוא פתוח טיפה. בולט פתח אותו.
החדר היה לא כלכך גדול, היו בו שני מיתות, אחד בכל קצה של החדר. על אחד ישב לו יצור דו רגלי, הוא היה מחוסה בפרווה כחולה, היו לו ארבע זרועות ומכנסיים בלבד, לא היו לו עניים, משהו משך אותי להתקרב אליו, הוא החזיק בין שני ידיו העליונות כוס מים והביט בה "ברוך הבא דני, חיכיתי לך" הוא אמר בשלווה. הסתכלתי על בולט, הוא היה נראה מופתע לא פחות ממני. התקרבתי אליו, נעמדתי מולו וירדתי על הברכיים כדי לראות את העניים שלו, צדקתי, הן היו מלאות באור ובחום. "איך ידעת שאני אגיע?" אמרתי.
"הוא אמר לי" הוא אמר ואצביע על המיטה השניה, היא הייתה מכוסה אבל יכולתי לראות מבצבץ בקצה השמיכה ראש קטנטן, זה היה ראש של ילד. הוא לא זז. הסתכלתי חזרה על הבחור בעל הפרווה הכחולה "אני טלפורטלר, אתה יודע מה זה?" הנהנתי בראשי, הוא חייך "היכולת של טלפורטלר היא להשתגר מנקודה לנקודה,היו זמנים שבהם הייתי מכריע מלחמות בלי הפסקה אך היום אני תחת קללה, או כמו שאתה אומרים את זה מחלה. אני לא יכול לשגר את הגוף שלי יותר, הזמן שלי נגמר, אני והבחור הזה נמצאים פה כבר כמעט חמש שנים, כדי לא לפשט את ה"קללה" ששנינו חולקים. והעיסוק היחיד שלנו הוא אנחנו עצמנו, זאת אומרת לפעמים מגיעים אנשים נחמדים ומבקרים אותנו כמוך אבל כל מה שאני והוא צריכים זה אחד את השני.
ה"ילד" הזה פתח את מוחו בשבילי והזמין אותי אליו, אני משגר את תת המודע שלי אל המוח שלו ויושב שם שעות על גבי שעות, מעסיק את עצמי ואותו, הוא עיוור,חירש ואילם. אני העיסוק היחיד שלו. טוב, אני והחזיונות שלו" הוא אמר.
"חזיונות?" שאלתי בכמיהה לסיפור שריתק אותי כמו שהסיפור על סינדרלה או היפיפיה הנרדמת מרתק ילדים קטנים לכיסא.
הוא חייך, כאילו אמר את זה בצורה הזאת בשביל שאני אשאל אותו "הילד הזה הוא "תינוק הזמן". זה רק תינוק, היות והוא ילד ולא תינוק אני מנחש שהבנת את זה אבל הייתי חייב לציין את זה" הוא גיחך בעליזות.
"תינוק הזמן? שמעתי כמה אגדות על אבא זמן אבל מעולם לא שמעתי משהו על תינוק זמן, אתה יכול לספר לי עליו?" שאלתי והתיישבתי בישיבה מזרחית מולו, מקשיב, בולע כל מילה.
"בשמחה!! אז ככה, יש שלושה יצורים בעלי כוחות זמן, יש את אדון הזמן, הוא שולט בזמן ומשנה אותו כרצונו, (כמובן לפי החוקים של האינג והיאנג), מקור הכוח של אדון הזמן הוא באנרגיה החיובית והטהורה. הוא חכם ומשנה את הזמן כמו שאמור להיות בכוחמתו. יש את אבא זמן, הוא לא מודע לעבר ולעתיד אך הוא מזרים את הזמן במדיטציה שלו, יש אמירות שכאשר הוא יצא מאיזון או ריכוז אפילו לשניה אחת הזמן יעצר. ויש את תינוק הזמן, הוא יכול לראות את העבר, ההווה והעתיד אך הוא לא יכול לגעת בו או לשנות אותו, מבחירה שלו הוא גם לא מפרסם את הידע שלו. הבדל נוסף בניהם הוא שאדון הזמן ואבא זמן הם בני אלמוות אך תינוק הזמן הוא לא בן אלמוות אלא פשוט לא בין תמותה, הוא בין לבין. דיי קשה להסביר את זה אבל הזמן לא יהרוג אותו, הוא אם הוא ימות זה יהיה מקללות או מרצח, שזה מה שאני חושש שעומד לקרות לצערי, אך העולם בנוי בסדר ואנחנו אמורים לקבל אותו על עצמינו.
תינוק הזמן ידע שתגיע, ידע שתהפוך לתזמן את נא-גבו וידע שתגיע אלינו לכאן, הוא העביר את המידע הזה אלי, ככה ידעתי לחכות לך" הוא אמר "והוא רוצה אותך, הוא רוצה שתתקרב אליו ותאחז בידו". התקרבתי אליו לאט והורדתי את השמכה שלו באיטיות, הוא היה חיוור, ועל הפנים שלו היה ניכר צעירותו. היו לו פנים חלקות ותמימות. חייכתי אליו לא ציפיתי לקבל חיוך בחזרה אבל איך שהוא על פניו החל להתפשט חיוך קטנטן. תפסתי את ידו וליפפתי אותה בחוזקה, היד שלו הייתה חמה, החיוך שלו גדל והתרחב על כל הפנים אבל עדיין אפילו נשימה לא הייתה מורגשת ממנו. פתאום הרגשתי זרם חזק, כמו שראיתי כהנחתי את רגלי לראשונה במדג'יקה ראיתי עוד תמונה, עוד הבזק, אבל להפעם הוא היה שונה, ראיתי אלפי אנשים עטורי גלימות שחורות מקיפים תינוק, בדיוק כמו בפעם הקודמת אך הפעם היה שם משהו שונה בצד עמד שעון על הקיר יצור, דרקון שחור, אני משער שדקרון אופל אך אין לי דרך לדעת. עניו מלאו זעם, אך לא רק זה, ניסיתי לזהות מה היה שם, ואז ראיתי את זה, קנאה, אכזבה, כעס וכאב טהור ונקי כמו שיש לילד קטן כשנופלת לו הסוכריה או שהצעצוע שלו נשבר. בלי בכבי, אבל היה שם משהו עמוק יותר, כאב פנימי ונסתר.
פקחתי את העיניים ושחררתי את האחיזה בבהלה "תקשיב ללב שלך, תיתן לזה להיכנס ותאמין, ברגע הזה תראה את התמונה הגדולה.
ולעניין אחר אני מאמין שבאת הנה כדי ללמוד על המטבע כן?" הוא העביר נושא לפני שאני אענה וחייך "אני יכולתי בעבר להכניס את הכוח שלי בחפצים, רודולף לא רצה שידעו איכן הוא גר אז הוא פנה אלי בבקשה ליצר חפץ שישגר את כל מי שרוצה מהמחתרת אליו, תטיל את המטבע והוא יפול על צדו המושחר, הצד המוזהב ישגר אותך אל רודולף, אחר כך, כשתרצה לחזור תטיל את המטבע והוא יפול על צידו המוזהב, הצד המושחר יחזיר אותך למחתרת" הוא סיכם.