דרקון אמיתי פרק 18

ביום שלמחרת הלכתי לבולט, "דני, אני מקווה שאתה מוכן, אתמול למדת בתיאוריה, היום אתה הולך ללמוד על הבשר, שלך או של האוייבים שלך…" הוא קרץ לי. הייתי טיפונת מבוהל אני חייב לציין אבל הייתי מוכן לכל. רובט קטן הגיח מאחורי בולט. "דני בזמן שאני אהיה המאמן המנטלי שלך ואצפה בקרבות ואדריך אותך שלך הוא ידריך אותך תוך כדי לחימה. הוא ילחם לך, שים לב למהלכים שבהם הוא משתמש וככה גם תוכל לפגוע כמה שתרצה" הוא אמר "קודם אני רוצה לראות אותך על הזירה לפי הידע הבסיסי שליך ולפי מה שלמדת אתמול, לכן אני משאיר אותך ללא הדרכה היום, אני לא אומר כלום. כל מה שאני אעשה יהיה לעמוד בצד, לצפות והזניק את הקרב שוב ושוב".
הוא נעמד מולי, "שכחתי לציין בחרתי לו שם ארצי, קוראים לו ויקטור" בולט צעק מהצד. עמדנו אחד מול השני התכוננתי, הייתי מוכן להסתער עליו כשבולט יגיד. "התחילו!" הוא צעק.
לא ביזבזתי זמן ישר רצתי אליו כיוונתי את האגרוף שלי והתכוננתי להשאיר לו סימן, הוא גם רץ אלי, אך הוא נראה שליו, רובוט, ללא רגשות, ללא פחדים. הגעתי אליו, הושטתי את היד שלי כדי לאגרף אותו, הייתי בטוח שהוא ימחץ לריצפה ושאני אנצח, שבולט יתרגשם מהביצועים שלי. אבל הוא שבר לי את כל המשוואה, הוא התכופף, אני הייתי מנצח אילו המשוואה הייתה נשארת כשלה, אבל לא, זה לא כך, זה אף פעם לא ככה. לא הייתי מוכן לכל מיניי שינויים במשוואה. הוא התכופף והרים את הזרוע המתכית שלו, זה היה כמו לרוץ ברחוב ולא לשים לב ולהיתקע בעמוד הברזל העבה ביותר שיש ברחוב, הגלגלתי באוויר אחורה ונפלתי על הרצפה. הרמתי את העיניים והבטתי לכיוון בולט וראיתי את האכזבה שבעניים שלו, כאילו הוא ציפה למשהו אחר. נתתי לאדמה אגרוף בעצבים, "לא נורא, תזכור אפילו לאינג והיאנג היו בעיות, אף אחד מהם לא הצליח בהתחלה, הפעם הבאה תיהיה טובה יותר אם תזכור ללמוד מהטעויות שלך" הוא צעק כדי להשיב לי תקווה.
נעמדתי, חזרנו לאותו מצב, אני עומד מול ויקטור הרובוט, מחכים ל"זינוק". "התחילו!" נשמע שוב, ושוב רצתי אבל הפעם ניסיתי לשמור על הראש פתוח לא התכוננתי לתקוף, התכוננתי להגן על עצמי קודם, הוא נצמד לאמדה ומתח את הרגל שלו, הוא הסתובב במקום במהירות וניסה להפיל אותי, קפצתי והתחמקתי מהרגל שלו, זה היה הזמן שלי, פה הייתי צריך לנצל את הכוח שלי, נפלתי עם האגרוף כלפי מטה ראיתי ניצוץ יוצא מהאגרוף שלי, "יכול להיות?" חשבתי לעצמי. פתאום הכפפות בערו, אבל ויקטור עצר את היד שלי בעזרת היד המתכתית שלו באותו רגע הוא בעט בי והעיף אותי באוויר. התרסקתי על האדמה והתבוססתי בהפסד החוזר שלי, אבל המילים שלו חזרו על עצמם בתוך הראש שלי "…תלמד מהטעויות". נעמדתי. הייתי מוכן לעוד אחד, חזרנו על ה"טקס" הזה חלילה, אחרי כמה שעות הייתי חבול ופצוע, דם נזל לי מהיידים מהרגלים ואפילו מהראש.
נעמדתי מול ויקטור, "אתה לא תנצח אותי! אתה שומע אותי? אתה רובוט, ואני אדם, אדם אמיתי. ופה אני הייצוג שלנו. ושלא תחשוב לא נכון אנחנו טובים מכם!" צעקתי בחוסר שפיות. בולט לא כלכך ידע איך להגיב לשיגעון שלי וחשש שאולי כדאי לעצור את האימונים כי אולי נפגעתי בראש או משהו כזה, ושוב לא שהוא אמר משהו, יש דברים שאתה לא צריך לאמר רואים את זה בעיניים.
"התחילו!" הוא צעק כמו תקליט שבור החוזר על עצמו.
ויקטור רץ אלי. אני התיישבתי בישיבה מזרחית ועצמתי את העיניים. שמעתי את הצעדים שלו, דימיינתי את בולט עומד מהצד ומאבד את עשתנותיו. ואז שמעתי קול קטן שלוחש לי, "שלוש" עוד כמה צעדים, "שתיים" עוד כמה צעדים "אחת" צעד אחד ופתאום נשמעה צעקה "עכשיו!!". השלכתי את הראש אחורה ונצמדתי לאדמה, נעזרתי בידיים ונעמדתי עליהם, תפסתי עם שני הרגליים שלי את היד של ויקטור והמשכתי לרדת על האדמה כדי להשלים סיבוב. שיחררתי אותו כשהגוף שלי כמעט נגע באדמה הוא עף ממני והתרסק על האדמה נעמדתי ושמעתי את הקול הזה שוב. "תעשה את זה, אתה יכול!" שיחקתי עם הידיים שלי כמו באחד הסרטוטים שראיתי אתמול.יד ימין זרמה לה לצד ימין ויד שמאל זרמה לצד שמאל ואז בתנוחה גלית ובזרימה מיוחדת הן זרמו אחת לכיוון השניה, הן יצרו מעגל באוויר והחלפו את מקומן הן עשו כמה תנועות ברצונן המלא עד שיד ימין החלה לזהור ולהתקדם קדימה, כדור אש עצום נשלף מתוך היד הזוהרת שלי. היא ריחפה אל ויקטור והשמידה אותו. לא נשאר ממנו כלום לרבות חוטים במשך חודש התאמנו על על תרגילים ומתקפות, עברנו לכלי הנשק מכל כלי התאמנו כמה שיכולנו אבל היות ועדיין לא היה לי כלי נשק משלי (שיוכלתי להשתמש בו בציבור) לא יכולנו להשקיע באימונים על כלי נשק ספציפי.