דרקון אמיתי פרק 16

היא פרשה את כנפיה לרווחה, עצמה את עיניה והתחילה למלמל. מליוני נקודות זוהרות קטנטנות התחילו להתקבץ לדמות חרב ולאט לאט התקשו יותר ויותר. אחרי כדקה בערך נוצרה לנגד עיניי חרב, אותה חרב אשר סיראלה לקחה ממני. "…החרב, החרב הזאת. זה ויברניום טהור. אין יצור על מדג'יקה שלא יזהה את המתכת הזאת. החרב חושלה כנראה באחת ממנהרות הגמדים. רואים לפי העיצוב ותחושה שהחרב נותנת שלא כל נפח היה מסוגל לחשל את החרב הזאת. את כלי הנשק אשר חושלו במתכת הזאת חיפשנו מאז שהגענו לכאן.
אני אישית חפרתי באיזור שבו מצאת את החרב. כאשר המנהיגה שלנו מצאה את כלי הנשק שבו היא השתמשה בו אפילו בקרב נגד הלוחמים של טירן כאשר היא נחטפה, הנחנו שבמערת הגבישים הזאת נוכל למצוא כלי נשק העשויים ויברניום, אשר יהיו תוספת גדולה בשבילנו כאשר נצטרך לעמוד כנגד טירן. אני מאמינה שזה בלתי אפשרי למצוא את כלי הנשק הללו אלא כלי הנשק מוצאים את היצור אשר נועד לאחוז בו, נועד להילחם לצידו ונועד לשרת אותו כל ימי חייו. החבאתי אותו ואני מבקשת ממך שגם אתה תחביא אותו מסיבה אחת פשוטה, אני חושבת כך!
אני בטוחה במאת האחוזים שכאשר בוסקר יראה את החרב הוא ייקח אותה לטובת המחתרת. חוץ מזה אפילו מה שבוסקר אמר אני לא מאמינה לו… דיי קשה להשיג את האמון של אנשי זאב, הם דיי חשדנים. ובמיוחד לא לשנות את דעתם… שמור אותה אצלך ודאג לה, תתאמן אייתה במקומות מרוחקים מכאן אפילו ומבודדים יותר ורק ביום שתצליח לשלוט בה או שתגיע לברירת מחדל ולא תהיה לך שום אפשרות אחרת, רק אז תחשוף אותה.
עוד מעט נגיע לגביש המרכזי, אותו גביש שייתן לך את הגביש שלך ועם הגביש הזה תוכל לאחסן את החרב ועוד דברים רבים ללא מאמץ והכי טוב שאתה יכול לאחסן שם מימד שלם בלי שידעו מה אתה מחזיק" היא אמרה ולא נתנה לי את האפשרות לפצוע את פי, אפילו לא לשאלה קטנה. היא העבירה לי את החרב וסימנה לי ללכת אחריה.
הגענו לגביש שהזדקף לו כזקיף בין התקרה לאדמה. הוא היה בצבע ורוד-סגול אך היה אפשר מיד לזהות שהוא אוצר בתוכו עומק, צבעים, צורות ואנרגיות שלא היה ניתן לשער. היא סימנה לי להתקרב אל הגביש ולהניח את יד ימין על הגביש. היא הזהירה אותי מזרם קטן שאני עלול לקבל ברגע שאני יאחז בגביש.
וכך היה, הנחתי את היד על הגביש ואז באופן מפתיע במיוחד לא קרה כלום. התכוונתי להוריד את היד שלי אך היא הייתה דבוקה. הסתכלתי על סיראלה והיא חייכה. פתאום צבע הגביש התחיל להתעמעם יותר ויותר, ואז, ברגע, בהבזק קל הצבע השתנה לשחור ומהגביש הונף גל הדף אשר העיף את סיראלה מהאוויר, אם טפריה לא היו חזקות מספיק כדי לאחוז באדמה בחוזקה רבה שכזאת היא הייתה עפה מטווח הראייה שלי כבר בשנייה שהיא פגשה את האדמה.
הגביש התחיל לשנות את צבעו במהירות חסרת גבולות. צהוב, סגול, ירוק, כתום, שקוף, לבן, שחור, אפור, זהב, כסף וכן הלאה. אחרי כמה סיבובים אשר עליהם חזר הגביש צורות התחילו להצטרף לצבעים, ושם ראיתי מאות צורות. ראש של אריה, נחש, כנפי דרקון, הסמל של האינג והיאנג, הכוכב אשר היה חרוט על בשרי ועוד צורות רבים. אחרי כמה דקות הגביש הפסיק לשנות את עצמו. הוא נעצר על צבע לא מוגדר, צבעוני ובעל מאות צבעים ובתוכו שכנה צורת הכוכב אשר ממאנת לעזוב אותי.
אך עדיין לא הרגשתי שום צריבה וסירבתי להאמין שבזה כל ה"טקס" יסתיים, וצדקתי, זוהר יצא מגופי והגביש התחיל לזהור גם הוא. אומנם לא הייתי מחוץ לגופי כמו בפעם הקודמת אבל איך שהוא ראיתי את עצמי כאילו הסתכלתי במראה. ואת האמת שהצטערתי שלא הייתי מחוץ לגופי, כי את כל הכאב הרגשתי לא הייתי מרגיש אם הייתי בחוץ. הרגשתי כאילו מנערים את גופי ומכינים מהאברים הפנימיים שלי מילקשייק.
סימן הכוכב זהר והרגשתי צריבה כאילו מסמנים אותי כמו שמסמנים פרות במספרים. הגוף שלי לא גדל כמו בפעם הקודמת, אלא להפך הוא הפך קטן יותר, כמו שהייתי במקור. הרגשתי כוח אין-סופי זורם בגוף שלי. הייתי האדם הראשון בעל אישונים אדומים, לפחות ככה חשבתי אבל אם זה היה נכון אז זה נשארה לי הוכחה בתוך העיניים. אומנם עדיין הייתי עירום לולא מכנסי השלושת-רבעי שלי אך על כפות ידיי נוספו זוג כפפות ללא אצבעות ועל סביב גרוני התפתלה לה שרשרת שבקצה השרשרת גביש התגורר לו.
כאשר המילקשייק היה מוכן ידי השתחררה ונפלתי על האדמה. הרגשתי חרוך וכאוב. ואם זה לא הספיק אז בנוסף לכל כשהתכוונתי לקום ביצה נפלה על הפרצוף שלי.