דרקון אמיתי פרק 14

היא הביאה לי לי צרור מפתחות ובו 2 מפתחות. נכנסתי לדירה. כבר מהסלון הבנתי שהדירה הזאת היא דירה ממוצעת. הדירה הייתה בנויה מעץ והסלון היה בעל ספה בצורת ר', שולחן עגול וארון ספרים. רציתי לראות את שאר הדירה אבל לפני כן החלטתי לבדוק את נוחות הספה, התיישבתי עליה ולפני שהספקתי לקום ממנה כבר נרדמתי.
חלמתי שהייתי מעל מקום המחבוא של המחתרת, חברי המחתרת מצאו חור במדבר עצום שמוביל למערת קריסטלים, ושם היא התפתחו. הקול המוכר אשר נתן לי את הכוח לקום כנגד בוסקר חזר, "דני אתה שוב כאן… תקשיב לי אני צריך את עזרתך" הוא אמר.
"מי אתה? למה אתה לא מראה את עצמך בפני?!?" שאלתי.
"כבר כמה שנים אני מסתובב בין רובד החלום שלי לרובדים אחרים. וכדי לעשות את זה הייתי צריך להשתמש בקסם אפל. אבל קסם אפל דורש תשלום, נגיד לפני כמה מאות שנים כשהמועצה השתמשה בקסם אפל כדי לגרש את נא-גבו ולחתום את האנרגיה שלו והכישוף הזה גנב שם חיים של מאות אנשים וכוח של מאות האנשים גם כן. לכל קסם אפל יש השפעה ותשלום שונה. מכיוון שאני דרקון בעל כוחות אופל הצלחתי לחדש קסם אפל אשר לא היה קיים במשך אלפי שנים אבל אפילו שאני דרקון אופל זה דרש ממני הקרבה מסוימת. הכוח לעבור בין רובדי החלומות גונב מהמשתמש בו את כוחו ואת הכרתו לתקופה קצרה, אבל כאשר פניתי אליך מחוץ למישור החלום זה לקח את הכרתי לתקופה ארוכה ועכשיו למשך תקופה ארוכה אני אהיה תקוע במישור החלום, אני לא אוכל לעשות את זה, אני צריך עזרה ממך… בבקשה!!" הוא אמר.
"מי אתה? למה אתה לא מראה לי את הפרצוף שלך?" שאלתי שוב.
בשביל להגיע אליך הפעם אני הייתי צריך לתת משהו אחר. התשלום שלי הוא להגיע אליך בלי שתוכל לדעת מי אני" הוא אמר "אוקיי בוא". הרגשתי משהו עוטף את הגוף שלי ומרים אותו באוויר, הגוף שלי ריחף באוויר ויצא דרך ההר עמדתי באוויר מעל הר בתר מדבר עצום, פתאום הגוף שלי ריחף, הכל היה קטן, ראיתי מדבר עצום ואחרי היה נהר, מאחוריו הופיע יער גדול, חשבתי ששם היה המקום בו היה השער, עברתי מעל רכס הרים וקניון ואחריו עוד יער שכיסה לפחות כמה אלפי קילומטרים, עפתי עד שהגיע לארמון אפור ועצום. "אתה יודע איפה אתה? אנחנו בטירה של טירן" הטירה הייתה בגודל של בניין לפחות של עשר קומות והיא הייתה אפורה. בפתחה היה סמן ענק של מן מפלצת נושכת בצוואר של דרקון. הגוף שלי נכנס דרך הקירות כמו רוח והסתובב בבית כמחפש משהו "זאת הדרך המובילה לנשקיה. פה הם מחזיקים את כל הנשקים של הלוחמים שלהם ושל השבויים שלהם" הגענו לנשקיה "אתה רואה את הקופסה האדומה שם בצד?" הסתובבתי וראיתי אותה "תסתכל עליה מבפנים" הסתכלתי וראיתי בפנים מלבן אדום עם תופסן ליד "זה הנשק של מנהיגת המחתרת. זהו חרמש מיוחד אשר יכול להשתנות לחרב ובנוסף לזה הוא משתנה למלבן ההוא אשר יכול להיכנס לנרתיק מיוחד שמחובר לחליפה שלה".
"עצור, מנהיגת המחתרת?!?" שאלתי.
"כן היא כלואה פה, היא שבוייה של טירן והיא מחכה לך שתבוא להציל אותה".
"על מה אתה מדבר?!?".
"מנהיגת המחתרת היא דילן קרו, זוכר אותה? היא כלואה פה כבר תקופה, היא מחכה למישהו שיציל אותה והיא עומדת לאבד את התקווה שנשארה לה" משם הוא הוביל אותי לצינוק, איפה שכל האסירים. זה היה נורא, מלא יצורים, מלאי שיער ונמוכים, בעלי קרניים קטנים ושיניים חדות, פיהם התארך כמעט לאורך כל הפרצוף. העיניים שלהם היו גדולות ולא היה להם אף. הם היו בתאים קטנים, קרים ומסריחים "פה הצינוק. אני דיי משוכנע שהיא פה אבל אני לא יודע איפה היא, עברתי פה מליון פעם ולא מצאתי אותה באף אחת מהתאים ומצד שני גם לא מצאתי אותה בשום מקום אחר בארמון".
"אתה מהארמון?!?".
"כן, הייתי בעבר חבר של טירן, כיום אני עובד אצלו, אבל אני לא מסכים עם שיטתו אני מחכה לך תקופה ארוכה, אני אפילו עזרתי למישהו לתקשר איתך, נתתי לו את הגוף שלי ואת השם שלי..".
"דאגלו?!?" אמרתי בהתלהבות.
"אני הוא דאגלו אבל אותו אחד לא היה אני, הוא רק השתמש בשם שלי, אל תדאג הוא עוד ימצא אותך"
"אבל למה אתה מספר לי את כל זה?" שאלתי.
"כדי שתדע מה אתה צריך לעשות כשתבוא להציל אותה" הוא הסביר בתמימות כאילו זה היה דבר ברור.
"מה זאת אומרת? מי אמר שאני הולך להציל אותה?".
"אתה הסכמת איתי, הכוח שלך הוא מתנה, ברכה אשר ניתנה לך כדי לעזור לחלשים".
"נכון אבל העזרה שאני התכוונתי זה לעזרה ממשהו שיש לי סיכוי להציל את ה"חלש" או לפחות לצאת משם בחיים ולא מדבר כמו זה! חוץ מזה לחברי המחתרת יש לוחמים מספיק חזקים כדי לשחרר אותה".
"תקשיב היא צריכה אותך, כל אחד שעד היום ניסה, רק נכשל בניסיון, הם לא מסוגלים להציל אותה בלעדיך, אתה צריך לבוא ולשחרר אותה"
"אבל למה שאתה לא תעשה את זה? הרי אתה יצור בעל כוחות אופל, בין היחידים שנשארו בכל היקום. יש לך כוחות אגדיים. תעשה את זה אתה" קטעתי אותו.
"דבר ראשון הכוחות שלי ואני מושבתים בגלל בקסם האפל שביצעתי כאן. ודבר שני אפילו עם כוחות האופל האגדיים שלי אני לא מספיק חזק. אני גם לא מפותח מספיק עם כוחותיי וגם טירן וכמות חייליו חזקים מידיי בשבילי."
"אבל אני לא חזק מספיק… אני ילד, ילד קטן שהיה לו מזל שהוא עדיין חיי" הורדתי את הראש "אני מפחד. אני מתגעגע לבית שלי. אני לא רוצה להיתקע כאן! אני לא רוצה לסיים כאן את חיי"
"דני עד היום למדת כל כך הרבה, אתה מתקדם ללא הפסקה. אתה מסוגל לעשות את זה, אתה רק צריך להאמין בזה, להאמין בי. מאז שהגעת הנה הצלת ציפור פניקס, ניצחת גל של אלפיות קשתיות, שרדת ממוות שכל בן אנוש אחר היה מת כבר, ניצחת את הרורוקון, יצור האבן. זימנת את נא-גבו, שרדת אפילו אחרי שהוא עזב אותך ובנוסף לכל הצלחת לגרום לאיש זאב להודות בטעותו. אפילו אם תוכיח לי אחרת אני לא אאמין לך… אתה ממש חזק!".
"אני לא יודע… אני צריך לחשוב על זה".
"דני" הוא נעצר "אין ספק שאתה האחד! אני אשים על זה את חיי!" הקול נעלם.
נקישות העירו אותי, נפלתי מהספה. למשמע הנפילה סיראלה פרצה לתוך הבית. "הכל בסדר…?" היא שאלה. קמתי מהרצפה עם כאב ראש חזק, הייתי ספוג זיעה. "כן… כבר עברו שעתיים? יש מצב שתחכי לי כמה דקות אני חייב להתקלח ולאכול משהו לפני שאני יוצא… אני מסריח וגווע" אמרתי לה.