דרקון אמיתי פרק 13

"…לא היה ידוע איך לעצור את נא-גבו והעולם שלנו שקע בתקופה ארוכה וכואבת של שלטון האימה של נא-גבו. עד שבאחד הימים קם גלגול של שני הדרקונים האגדיים, האינג והיאנג. כאשר האינג והיאנג מתו כדרך הצלת מדג'יקה משד אפל אשר היה מחובר בנפשו לנפשם והדרך היחידה שבא הם יכלו להרוג אותו היה להקריב את עצמם ולמות ביחד באותו הרגע. כשהאינג והיאנג הבינו את זה הם הקריבו את עצמם לטובת הכוכב, האינג חיבר בין כלי הנשק שלו לכלי הנשק של היאנג ובעזרתו עקר לשניהם במכה מדוייקת את הלב באותו הרגע. לפני מותם הם הטילו כישוף אשר יחזיר אותם בגלגול של לוחם או לוחמת כאשר העולם יזדקק להם שוב. בהתחלה הגיעה גלגול של האינג, אנג'ל. מלאכית האור אשר הצילה את הכוכב שלנו מפני הטנדו, פניקס חזק אשר כנראה היה חזק מספיק כדי להביס כמעט כל לוחם על פני הכוכב באותה תקופה, נגד נא-גבו קם הגלגול של היאנג, הפאנטום, רוח בעל כוחות אופל חזקים במיוחד אשר ניצח את נא-גבו.
האומות הבינו שהאויב הגדול ביותר שיכול להיות הוא נא-גבו והם לא יכולים לתת לו לחזור שוב למדג'יקה ולהישאר פה. בעקבות זה הוקמה המועצה. המועצה הייתה קבוצה אשר מכל אומה, עם, חבל ארץ, שבט, עד לערוץ הקטן ביותר שבו יתקיימו חיים בקבוצה נאספו שלושה יצורים. הלוחם הדגול והחזק ביותר, היצור החכם והמתקדם ביותר מבחינה מדעית, והיצור המבוגר והחכם ביותר מבחינת קסם.
כל כמה שנים נא-גבו חזר בתור דרקון פנימי, אך המועצה לא עשתה כלום בנוגע לזה מכיוון שכל פעם אשר הוא זומן לגוף מסוים, הגוף שלו השתנה לגופו של נא-גבו, אחרי שהוא עזב את הגוף המארח בגוף נשאר של נא-גבו ובעל הגוף היה חלש מידיי מכדי להחזיק בכוח של נא-גבו ומת מיד אחר כך.
אבל לפני בערך 600 שנה היה גוף מארח אשר הצליח להחזיק בגופו של נא-גבו. אישיותו השתנתה בין רגע והפכה לשער בשביל נא-גבו כדי להגיע הנה כרצונו. המועצה הבינה שהיא חייבת לעשות משהוא, הרי בשביל זה היא הוקמה לא? המועצה הטילה כישוף אפל ועתיק אשר דרש את שותפות כל חברי המועצה. הכישוף סילק את נא-גבו בחזרה למקום שממנו הוא בא וחתם את האנרגיה שלו כך שלא יוכל לחזור אפילו לא בתור דרקון פנימי. אבל הכישוף שממנו המועצה פחדה כל כך לא ריחם עליהם" הקול שלה נעשה רועד יותר ויותר "איבדנו מעל 2000 לוחמים, קוסמים ופרופסורים. ועוד בערך 800 יצורים שאיבדו את כוחות קסם שלם או זיכרונם.

בוסקר איבד את הלוחמת החזקה ביותר שהוא הכיר, לביאה אשר הנהיגה את המלכה שלו וקוסם אשר חיי איתו בשותפות בממלכה, "איש זאב המדען והערפד המכשף" המקום היחיד אני חושבת שתוכל למצוא בו שילוב ועבודת צוות בין איש זאב לערפד, שהם אגב אויבים טבעיים, (אולי מלבד במסטיק פולס). ואני איבדתי באותו כישוף את המנהיגה אשר הנהיגה את שבט שלנו. והקוסמת אשר חייה איתי בשותפות של "המדענית והקוסמת" איבדה את זיכרונה ואת הכוחות אשר היו לה, היא הפכה לאחת מהאישיות חסרות הכוח" היא התחילה לבכות. הסתכלתי סביב ופתאום קלטתי שאנחנו יושבים במעבדה. הנחתי שזאת המעבדה של בוסקר.
בוסקר המשיך אותה "ועכשיו הסיוט הגדול ביותר שלנו חזר, מי שלקח את חברינו, מי שהשתלט ועינה יצורים רבים במג'יקה במשך שנים…" הוא עצר "עכשיו טירן עלה לשלטון הטרור שלו, אם לא אתה, היינו יכולים להדוף אותו, היינו יכולים להביס אותו ולהדיחו! כל זה את עשית זה באשמתך! ואני מתכוון לשים לזה סוף".
"לא נכון. אני בחיים לא הייתי עושה זאת. זה באשמת נא-גבו…" דברי הופסקו.
"אתה עכשיו נא-גבו, אתה היצור השני אשר לא מת מהחזקת הכוח של נא-גבו, אתה יודע מה זה אומר עליך? אתה יודע איזה כוח זה אומר שיש לך? עכשיו לא רק שנצטרך להתעסק בטירן יש גם אותך… אני לא מתכוון לתת לזה להפריע לי" הוא שלף ציפורנים "אני אגמור עם העניין זה לפני שנא-גבו יתעורר בתוכך שוב" הוא השליך את ידו אלי. חשבתי האם הוא צודק, אם כל מה שנאמר לי נכון אני מסוכן, ובאמת זה היה נכון, הוא השתלט עלי פעמיים, ואחת מהפעמים הוא הוא שיחק לי באישיות, זה קורה גם לי. אני צריך להיות מושמד. בנוסף לזה, לא ג'יט ולא סיראלה התנגדו לו, אני לא יודע בדיוק למה אבל זה אומר את אישורם. עצמתי עניים כאות הסכמה. 'אני לא רוצה לגרום שום סבל… לאף אחד'.
"אז אל…! זאת ברכה. האישיות שלך לא השתנתה אתה עדיין אתה. אתה נועדת להציל אותם, בין אם הם חושבים ככה ובין אם לא. אולי אפילו להפך…? חשבת על זה שאתה הסיכוי שלהם? אם הם לא מצליחים לנצח את טירן, אולי נא-גבו יכול עם טיפה השפעה חיובית ממישהו טוב לב כמוך" נשמע קול מוכר בראש שלי. פקחתי את העניים ותפסתי את ידו במהירות, הנחתי יד על מפתח הלב שלו והוא הועף אחורה. התקרבתי אליו והוא זחל אחורה בפחד. "אני לא מתכוון לפגוע באף אחד" הושטתי לו את ידי. בהתחלה הוא הביט בי בחוסר אמונה, אבל אז הוא כאילו בחן אותי, הוא צמצם את עיניו עוד ועוד ואז פתח אותם. האישונים שלו התרחבו "אין בעיה אני מוכן לתת לזה הזדמנות" הוא תפס לי את היד והרמתי אותו מהרצפה.
"זהו?! אחרי כל זה אתה מוכן לתת הזדמנות בגלל משפט ויד…?" אמרה סיראלה ועמדה בהבעה מוזרה ומבולבלת שמנסה להבין את מה שקרה שם באותו הרגע.
"אני איש זאב. אני מרגיש, שומע, מריח ורואה מה שאת לא רואה. כל השיחה הלב שלו פעם במהירות מטורפת, אבל שנייה לפני שהוא עצר אותי לא הצלחתי לשמוע את פעימות הלב שלו יותר. כאשר אדם לחוץ מפחד או שקר הלב שלו מגביר את מהירותו, אך כאשר אדם לא מפחד או מדבר אמת המהירות של הפעימות שלו היא נורמלית ובלתי אפשרי לשמוע אותה, אפילו לא בשביל איש-זאב. בהתחלה הוא פחד מהשיחה הזאת, הוא פחד ממה שנעשה לו, אולי אפילו ממי שהוא, אבל אז… אני לא יודע מה… משהו גרם לו להילחם על שלו. האישיות שלו לא השתנתה, יש לו לב טוב בדיוק כמו שהוא אמר. כל מה שאנחנו צריכים זה לדאוג שהוא לא יזמן את נא-גבו" הוא אמר.
"ואיך אתה מציע שנעשה את זה?" ג'יט ניגבה את דמעותיה.
"הוא צריך לשמור על הרגשות שלו מדורגים, ולגבי ההגנה שלו אנחנו נלמד אותו לשמור על עצמו, שהוא יוכל להגן על עצמו ללא נא-גבו" הוא הסביר "וזה אומר בולט…".
"אני אדבר איתו. נסגור איתו פגישה למחר בצהרים" ג'יט סיכמה "אוקי אני אלך… אתה וסיראלה תדאגו לו כרגע, יש לי מה לעשות" היא יצאה מהבית. בוסקר הביא לי צרור מפתחות ואמר לסיראלה "58" סיראלה יצאה מהבית וסימנה לי לבוא אחריה, היא הובילה אותי לשורת בתים שבכניסה אליה היה שלט שאליו היה כתוב "זמני". "אלה הבתים שבהם אנחנו שמים את המורדים החדשים שמגיעים עד לזמן שנבנה להם בית משלהם" היא אמרה, הגענו לדירה מספר 58 "אתה רוצה לצאת להסתובב? עוד שעתיים כשיתחיל להחשיך אני אוכל, אם תרצה אני אוכל להראות לך את האזור".
"בשמחה" אמרתי והיא הלכה.