דמעה של דרקון, היא דם של פיה- פרק 6

בערב הלכתי לביתו של אלכס, אבל לא באתי לביקור, או יותר נכון, לא באתי שייראו אותי.
ניכנסתי מן דלת המרתף אל המטבח, ומזלי שאמא שלו בדיוק יצאה לעבר הסלון, כך שהתקדמתי במטבח לראות מאיפה מגיעים לחדרו, וזה לא היה מצב כל כך משמח, כי צריכם לעבור גם בסלון בשביל זה.
לפתע התחילו צפצופים, חששתי שאלו האזעקות, אבל כשהסתובבתי ראיתי את הטיימר מצפצף, ורצתי לכיוון ממנו באתי, כי אמא של אלכס בדיוק הגיעה. היא בחשה משהו בסיר וכיוונה שוב את הטיימר, וכשהיא יצאה לעבר הסלון, אני יצאתי לכיוון האמבטיה, שהייתה בצד השני של המטבח.
באמבטיה היתה עוד דלת שמובילה למדרגות, ואני מיהרתי לרוץ במדרגות. בלי רעש כמובן.
היו שתי דלתות: אחת לחדר של אלכס, ואחת לחדר ההורים של אלכס.
לא חשבתי פעמיים ופתחתי את אחת הדלתות ולמזלי זו הייתה דלת חדר הוריו כך שהוא לא ראה אותי. בחדר הוריו הייתה דלת שמובילה לחדרו של אלכס, הצצתי דרך המנעול, אך לרוע המזל, אלכס ישב ועשה כמה דברים במחשב.
ניסיתי לחשוב על משהו ומהר הגעתי לכך למה אני בכלל באתי לפה והקשבתי למרינה.
לפתע שמעתי תריקת דלת, ושוב למזלי, זו לא הייתה דלת חדר ההורים אלא דלת חדרו של אלכס, וכנראה שהאוכל מוכן והוא לא יחזור בקרוב.
פתחתי את דלת חדרו, וראיתי רק מחשב, מיטה, ארון ושידה.
חיפשתי במגירות דפים, משהו כתוב שיוכיח לי שיש משהו הגיוני בכל זה. אבל לא הסרתי את עיניי מהמחשב.
היו רשומים שם כל מיני טפסים בקובץ, שכניראה אלכס היה צריך למלא.
גילגלתי עם עכבר המחשב למעלה, והופתעתי מאוד.
"טפסים על ביצוע הפיכת דרקון.." מילמלתי והמשכתי לקרוא.
אז יכול להיות שהוא הדרקון? שטויות. "מה?!" צרחתי ופתאום ניזכרתי שאני לא בבית שלי, ורציתי לקפוץ מהחלון, אבל לא יכלתי, אבל גם לא הייתה לי ברירה, וקפצתי וניסיתי לתפוס ענף עץ, וכשתפסתי התנשמתי כולי, בעובדה שכמעט מתתי עכשיו וזה יכל להקרא 'התאבדות'.
ירדתי מן העץ שראיתי רק כמה שריטות עמוקות בעורי, משהו שהעדפתי להתעלם ממנו, אבל לא יכלתי ללכת ככה ברחוב, והתקשרתי למרינה שתבוא לאסוף אותי אלייה מהבית של אלכס.
איך שהוא הצלחתי לשכנע אותה לבוא לאסוף אותי אלייה הביתה ובביתה אני כבר טיפלתי בעצמי, טוב אני לומדת ביולוגיה.
"ג'ס את יכולה להשאר פה, אבל מחר בבוקר תחזרי לביתך, בסדר?" היא שאלה ואני הנהנתי.
לאחר מספר שניות היא עלתה לחדרה וכשאני גמרתי לטפל בעצמי ניזכרתי בטפסים שמצאתי, נירדמתי.. ואז שוב.