דמעה של דרקון, היא דם של פיה- פרק 4

למחרת שקמתי הייתי כבר בבית, ואימי אמרה שהיא בכל זאת לוקחת אותי לבית הספר, למרות שאיחרתי.
כשהגענו, ניכנסתי לכיתה באיחור כשידי חבושה, ושהמורה צועקת אליי "נו ג'סיקה, אנחנו נחכה עוד הרבה זמן עד שתישבי?!"היא אמרה כשעצרה את עצמה באמצע כתיבתה על הלוח.
"לא.." מילמלתי, ואז המשכתי למקומי, ועשיתי פרצוף, וכל כיתתי החלה לצחוק, והמורה הסתובבה וקראה לי אלייה, וכשהתקדמתי היא הביטה בתחבושת שעוטפת את ידי, ואמרה לי ללכת למקומי.
לאחר השיעור התגנבתי לחדר ביולגיה כדי ללמוד, במקום שיעור כימיה, אבל משהו השתבש. המורה הבחינה בי, אך בגלל שהיא אוהבת אותי היא נתנה לי להישאר.
***
"ג'ס, מה כל הקטע עם התחבושת?" שאלה מרינה כשהיינו בדרך הביתה.
"מתחיל ב-ד'" אמרתי בתקווה שתבין.
"אה.." היא אמרה והנהנה תוך כדי.
"טוב ביי ג'סי" אמרה מרינה ופנתה בצומת.
"ביי" לחשתי לצעדיה המתרחקים.
לפתע הרגשתי מוזר, עצמתי עניי, וכשפקחתי אותן, הייתי בתוך האולגרמה.
הדרקון עמד מולי, ושאל אם אני מאמינה לו, אך מרוב שכעסתי עליו, השבתי בחוצפה "לא! עכשיו אני הולכת הביתה!" אמרתי והנחתי את ידיי על מותניי.
"לא מאמינה?!" הוא שאל בקול כעוס.
פתאום הוא החל לפלוט לעבר אצבעי אש, וכשהאש נגעה באצבעי, היא נעלמה לאחר חמש שניות, במשב רוח קליל. פתאום החל לצאת דם מקודקוד אצבעי, יצא דם, נשפך דם, המון דם.
הדם הגיע עד ריצפת האולוגרמה, שפוך כולו, ואני החלתי לבכות ולצרוח, והתיישבתי על הרצפה ודפקתי עם ידיי על הריצפה, ובכיתי, צרחתי צרחות מזעזעות, שיכלו לשבור אפילו קירות.
דמעותיי ודמי הנשפך אפילו התחברו על הריצפה, אך אני לא הבטתי בזאת, רק בכיתי ובכיתי.