דמדומים הגרסא שלי :) פרק 8

פרק 8:
אדוארד עקף את אליס בקלות, זה ממש כיף לרוץ, בלי לשים לב הקפתי את אליס ואני ואדוארד ניסינו לעקוף אחד את השני לאחר דקה של מחשבה הבנתי שמה שאני עושה ממש לא טוב והאטתי ונתתי לאדוארד לעקוף.
לבסוף הגענו לבית לבן שבחצי ממנו יש חלונות שקופים וגדולים עצרתי וכך גם אדוארד ואליס.
"איפה אנחנו?" שאלתי, "זה הבית שלנו" ענו אליס ואדוארד.
"הוא ממש יפה" אמרתי מתבוננת בפרחים הוורודים שעטפו את הבית.
"רצינו שתבואי אלינו ותפגשי את כולם" אמר אדוארד ובדיוק שרציתי לענות צלצל הפלאפון שלי הסתכלתי על הצג זה היה מספר חסוי.
"תכנסו לבית אני יענה ויבוא" אמרתי הם נכנסו ואני עניתי לפלאפון.
"הלו?" אמרתי , "נסיכה, תחזרי הביתה" נשמע קולו של דניאל (אחי הגדול).
"לא תודה, אבל אני בהחלט מתגעגעת אליך" אמרתי.
"גם אני אלייך כולנו מודאגים את צריכה לחזור, אלא אם כן מצאת מקום שאת שותה שם דם של בני אדם אז אבא ואמא ישמחו" הוא היה ציני.
"כן ברור מצאתי לי עיירה נחמדה בה אני הולכת לשתות את דמם של כל בן אנוש עד האחרון בגלל זה עזבתי רק בשביל לבצע מטרה זאת" שמעתי אותו מגחך למשמע דברי הרגשתי שמשהו מביט בי והסתובבתי אבל לא היה אף אחד.
"אוקיי הבנתי הבנתי, אבל את יודעת שמחפשים אחרייך נכון וברגע שגם אני ימצא אותך אני הולך ישר לקחת אותך חזרה הבייתה בלי לחשוב אם את רוצה או לא?" שאל.
"אני יודעת, היה נחמד לדבר ביי" אמרתי בטון כועס וניתקתי.
התקדמתי לכיוון הבית וראיתי שגם אליס יוצאת אליי.
"את באה?" שאלה, "אממ נראלי שאני כבר יבוא פעם אחרת אמרתי לצרלי שאני הולכת להליכה קצרה" אמרתי מחבקת את אליס, "תודה על הכל" אמרתי והלכתי חזרה לצרלי.

היום עבר מהר שטפתי כלים עשיתי שיעורים והלכתי לישון (אני לא צריכה לישון אבל אם אני רוצה אני יכולה לישון, זה יותר פשוט מאשר להעמיד פנים שאני ישנה בשביל צרלי).
התעוררתי בבוקר הסתכלתי בחלון, המכונית של צרלי לא הייתה הוא כבר נסע לעבודה.
התלבשתי נעלתי את הבית ונכנסתי לטנדר נוסעת לבי"הס.

בכניסה ראיתי את כל החבורה של גסיקה מנופפים לי לשלום ואני נופפתי להם חזרה התכוונתי להיות איתם אבל רעב תכף אותי אז פשוט אמרתי להם בוקר טוב ושנתראה בקפיטריה.
אני לא יודעת אם אני מספיק חזקה בשביל להמשיך להרעיב את עצמי אבל זאת הייתה המטרה ואני חייבת לזכור לעמוד בה. (בגלל שאני גם לא אוהבת להרוג חיות אני כל הזמן מוסיפה לי עוד שבוע בלי לשתות ואז עוד שבוע ועוד… עד שכבר מצטברים לי ימים ורק עד שאני מגיע ליום שאפשר לשתות בו אני שותה ומתחילה הכל מחדש).
השיעורים עברו מהר היה צלצול ומייק ליווה אותי לקפיטריה.
התיישבתי לידו והתחלתי לאכול (לא, לא אותו, אוכל של בני אדם) יש לאוכל שלהם טעם מגעיל כמו של חול (לא חשוב איך אני יודעת….).
הסתכלתי לעבר השולחן של הקאלנים וראיתי שאדוארד שולחת אליי מבטים כועסים.
סובבתי את הראש שלי ממנו במבוכה, מה עשיתי? זה הטריד אותי מאד ועכשיו גם חששתי ללכת לשיעור ביולוגיה.
נכנסתי עם מייק לשיעור הוא דיבר איתי עד שהמורה הגיע.
אדוארד הגיע שנייה לפני המורה "היי" אמרתי לו כשהתיישב אבל הוא לא אמר לי כלום
הוא רק הסתכל עלי בריכוז רב הוא נראה קצת כועס\עצוב, קצת מסוקרן, עשיתי משהו?
"אמממ אתה בסדר?" שאלתי.
"כן למה?" שאל לא מבין
"אתה נראה קצת כועס" עניתי בשקט
הוא הרים גבות "אני לא" אמר, אני לא אמרתי כלום
השיעור המשיך שמתי לב למבטים הקצרים ששלך אלי.
"עשיתי משהו?!" אמרתי והרמתי קצת את קולי.
היה צלצול לסוף השיעור, ראיתי את אדוארד מהסס. כן זה בטח באשמתי.
"אני באמת לא מבינה מה הבעיה שלך" אמרתי ויצאתי מהכיתה.