דמדומים הגרסא שלי :) פרקים 2-3

פרק 2:

נסעתי לביתו של אבי ממשפחתי המאמצת (צרלי) (במונית) הוא שוטר בפורקס.
אמי המאמצת (רנה) התגרשה הצרלי ועכשיו היא התחתנה שנית על שחקן פוטבול ברמה הנמוכה (פיל), היא מאושרת איתו ועד כמה שזה כואב לצרלי הוא מבין.
רנה תמיד שנאה את פורקס הוא שנאה את הקור, הגשם, הכל! כמוני (זה שאני צריכה להיות באזורים קרים לא אומר שאני אוהבת את זה) לכן היא עזבה…
אז למה החלטתי לנסוע דווקא לפורקס? טוב, זה מקום מחבוא נוח בשבילי…
הגעתי לביתו של צרלי, הבית בינוי בצבע אפור/לבן צרלי חיכה לי מחוץ לדלת הוא נראה מאושר, קצת עצבני… נשען על רגל ואז על השנייה מבלי להפסיק מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו שערו השחור התבהר קצת אבל נשאר מתולתל ויפה כמו שהיה.
רצתי לחבק אותו והוא חיבק אותי גם חיבוק חם.
"איך הייתה הנסיעה?" שאל.
"בסדר" עניתי.
"להראות לך את חדרך?".
"כן בבקשה" ההייתי עייפה, אני לא יכולה לישון אבל פשוט רציתי לנוח קצת.
נכנסנו ועלינו במדרגות אל הקומה השנייה לחדרי בסוף המסדרון נכנסתי נעמדתי ליד הדלת ברפרפתי על החדר בקצרה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו צבעו השנה לצבע שמנת בהיר בצד ימין של החדר עומד שולחן עץ בהיר כך גם הכיסא לידו על השולחן עומד מחשב ישן ליד השולחן ארון בגדים
ומולי יש קיר עם חלון בינוני ולידו מראה, בצד השמאלי של החדר יש את המיטה הזוגית שלי ולידה כיסא נדנדה.
פתחתי את תריסי החלון הנחתי את חפצי במקומם ושמעת י את צרלי קורא לי לרדת.
הוא לא יודע מה אני, הוא יודע שיש בי משהו מוזר אבל הוא לא שואל יותר מדי שאלות זה מצב טוב לשנינו…. "מה?" שאלתי "תצאי לחצר!" צעק בחזרה.
ירדתי, יצאתי וראיתי אותו מחייך חייכתי חיוך קטן בחזרה בעודי מתקדמת לעברו "אז…" אמרתי "זה בשבילך" אמר כשהוא מצביע על מכונית (סוג ישן של טנדר) פי נפער קצת … לא ציפיתי למתנה.
"ללא ההיית צריך" אמרתי מגמגמת "אז את אוהבת?" שאל מסוקרן "מאד" עניתי זה שימח את צרלי מאד.
פתאום נזכר שהוא צריך ללכת ואמר "אני מאחר נתראה אחרי בית הספר, להתראות חמודה!" "ביי" צעקתי לו כשהתקדם למכוניתו עליתי להתכונן לבית הספר צחצחתי שינים התלבשתי בסקיני וחולצה סגולה עם שרוולים ארוכים, ונעלתי נעליים שחורות. הסתרקתי והשארתי את שיערי הגלי עבה פזור.
הלכתי להסתכל על עצמי במראה עייני הזהובות (בגלל דם החיות לערפדים ששותים דם אדם יש עיניים אדומות) נראו נרגשות יצאתי לטנדר שלי התנעתי וההייתי בדרכי לבית הספר החדש.

פרק 3:
את בית הספר לא היה קשה למצוא, אפילו שעצרתי לידו רק בגלל השלט "בית הספר התיכון, פורקס".
הוא נראה כמו אוסף של בתי מגורים תואמים, היו שם כל כך הרבה עצים ושיחים שבהתחלה לא הצלחתי לראות את כל התיכון,
חניתי לפני הבניין הראשון שמעל דלתו היה שלט מנהלה יצאתי באי רצון מתא הנהג נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי את דלת ההנהלה זה היה משרד קטן שבצד אחד יש פינת המתנה ובצד השני דלפק מאחוריו ישבה אישה קצת מבוגרת היה לה שיער שחור חלק אסוף ,משקפיים קטנות והיא עסקה בערמות של דפים שנמצאו מולה.
התקרבתי בשקט "שלום" אמרתי בהיסוס
"שלום, את חדשה?" התעניינה
"כן, אנ איזבלה סוון" זה לא שם משפחתי האמיתי השם האמיתי הוא קורנוס אבל אסור שידעו עלי יותר מדי פרטים…
עיניה של האישה נצצו, ידעתי! ציפו לי אני עכשיו אני נושא לרכילות, הבת של אשת השוטר לשעבר שברחה חוזרת לבסוף לביתה…(טוב אף אחד לא יודע שאני מאומצת… )
"כמובן" אמרה והתחילה לחטט בכמה מניירות עד שמצאה מה שחיפשה "יש לי כאן מערכת השעות שלך ומפת בית הספר" היא הסבירה לי כיצד להגיע לכל כיתה ונתנה לי עוד טופס שהיא צריכה להחתים את המורים של כל שיעור אליו היא נכנסת, ואמרה לי בהצלחה, כמו צרלי.