דם של ג׳אפ הקדמה

אני רואה דברים, דברים שאנשים לא צריכים לראות.
אנשים בגובה שני מטר עם להבים במקום ידיים,
צללים של אנשים עם מודעות משל עצמם,
והכי גרוע: ׳החקיינים׳. ככה הג׳אפים קוראים להם. אני אחד מהג׳אפים- אלה שיכולים לראות את אותם דברים.
הממשלה שולחת אנשים כמונו למעון למשוגעים. הם לא מאמינים לנו. חושבים שנפגע ב׳שם הטוב׳ שלהם.
אני אחזור לכתוב בספר בעוד כמה ימים, אם לא שבועות. ה׳חקיינים׳ מתקרבים אלי. אני שומע את הקרקושים והגרגורים שלהם. השריטות. הנהמות. הריח.
*
אחרי שבועיים
*
זה לא טבעי. מישהו בנה אותם. הם מחקים את הסביבה שלהם, הם מסתווים. אולי אתם חושבים על זה בדרך טובה, אבל זה מעוות, זה נורא. לא רק המראה. אלא מה שהם עושים. האנשים שאינם ג׳אפים- ה׳דוואלים׳, הם כל שאר בני האדם.
החקיינים עוקבים אחרי. אני בורח. אני משתגע.
אני כנראה לא אחיה כבר כשאתה תקרא את זה, אין דרך מוצא מאיפה שאני נמצא.
קם
עף
זע
צל
ותזכור דבר אחד- לעולם אל תתקרב לחקיין!