דם קר: פרק 4

צחקתי. משוגע, לא ברור איך נתנו לו לבוא, אבל הוא פסיכי. הוא רוצה לאנוס אותי כנראה, להטריד אותי ולגרום לי טראומה לכל חיי. כאילו שתאונת הדרכים לא נעשתה צלקת מספיק גדולה לכל חיי.
לאחר כמה דקות של צחוק, חיוך ענקי, מחאתי לו כפיים בסרקסטיות, זה לא מצא חן בעיניו. הוא כעס עליי, חשב שעושים ממנו צחוק. האמת שזה מה שקרה. לפני שעמד לזרוק מילה, נכנסה הרופאה. תודה לאל.
"אז איך היה המפגש עם הפסיכולוג?"היא שאלה.
עוד צחוק של דקה, שלאחר מכן הפרצוף של הרופאה נעשה מתוח.
"הוא פסיכולוג? הוא פסיכי!" עוד שנייה דמעתי מהצחוק.
"אני מבינה שלא התחברת אליו במיוחד." היא אמרה בעדינות.
"הוא לא חקר אותי בכלל! הוא נגע בי בצורה מטרידה, הוא…." לפני שהמשכתי בקללות שעמדתי לפצות, הרופאה עצרה אותי ולקחה את הפדופיל לשיחה. כשהם סגרו את הדלת המשכתי לצחוק בחוזקה.
לאחר כמה דקות, הרופאה פתחה את הדלת, האיש נעשה זועף במיוחד.
"הוא למד את הלקח, הוא לא יעשה זאת שוב." התנצלה הרופאה. האיש הנהן בלית ברירה.
"אתם לא עומדים לפטר אותו או משהו?" התאכזבתי.
"לדוקטור פרנק, יש תואר אקדמי מוסמך במיוחד. לא נפטר אותו בגלל החשדות שלך."
"במה יש לו תואר?" נשכתי את שפתיי, לקח זמן לתשובה מתוחכמת. 'דוקטור' פרנק קיפל את ידיו, הוא ידע שאני עומדת לומר משהו. אבל לא, לא עלה לי כלום. לאחר כמה דקות הרופאה ענתה,
"בתואר פסיכולוגי, כמובן."
"אפשר להחליף פסיכולוג?" שאלתי.
"את יכולה, אבל זה יקח זמן." הרופאה אמרה.
"תני לי הזדמנות, גברת מיישל. אני אוכיח לך שאני יכול לפצות על הטעות הקודמת. אפשר רגע איתה?" ביקש מהרופאה, היא הנהנה ועזבה את החדר.
לעזאזל.
הטחתי את ידי בשידה, אני פוחדת ממנו. הוא נגע בי בצורה מפחידה.
ואז הוא התקרב אליי. הוא חייך לי חיוך זחוח שהרגיש לי נורא. ואז הביט בעיניי.
"את תעשי מה שאגיד לך. ולא תלשיני לרופאה על זה שרק נגעתי בך. בחיי, חשבתי שאת פחות קטנונית."
"אם אני לא אעשה מה שאתה אומר לי, מה תעשה לי?"
"את רק יכולה לנחש מי גרם לתאונה שלך."