דם כחול

"אני לא יודע איך אני יכול לומר לכם את זה יותר ברור." אמרתי ונעמדתי "נחמד מצדכם להציע אבל לא תודה-ה-ה-ה-ה".
התיישבתי חזרה בכיסא המתכת שמוסמר לרצפה. הסוכן בחליפה הכחולה שעמד מולי כבר ניראה כאילו הוא היה מעדיף לקפוץ מהחלון מאשר להמשיך לדבר איתי. יופי.
הוא עמד לומר משהוא אבל לפני שהספיק להוציא מילים מפיו התפרצתי-" אתה יודע מה? אני חושב שאני יכול לומר לכם שאני לא רוצה לעשות את זה בגרעפסים רק תן לי חמש דקות ובקבוק סודה."
המבט המתוסכל של השומר השתנה במהירות לכעס של רגע "אתה לא מבין, זה לא שאלה או הצעה את מגויס לשירות הביטחון של האימפריה!" הסוכן כבר ממש התעצבן כול כך התעצבן עד שבזמן שהוא צעק אלי הוא גם ירק.
"ל-א" תקעתי אליו גרעפס בקול חזק. אחח! איך אני אוהב את הריח של בצל ישן!
"אה-ה-ה" השומר צרח בתסכול. איך אני אוהב לשבור אותם… באמת יחסית לסוכנים העילאיים של האימפריה החזקה בעולם הם די… איך לומר את זה… בעלי סיבולת של ארנבת במחזור.
"ריי תורך." השומר הסתכל על הבחורה שישבה בקצה החדר על השולחן ואכלה כריך חביתה.
"מה? לא רוצה! אני דיברתי אתו לפני שעתיים." ריי התנגדה , חתיכה של חביתה נפלה לה על הרצפה.
"כן אבל בשעתיים שאני ניסיתי לשכנע אותו הוא נירדם לי פעמיים, תקע לי עט בעין והפליץ לי את האלף – בית. אני לא מסוגל לסבול אותו יותר"
תשמעו אני באמת בן אדם שאנשים פשוט אוהבים לבלות בחברתו!
ריי הניחה את הכריך ורטנה משהוא בסגנון של – למה אני קיבלתי את התפקיד הדבילי הזה?…
היה לה רגליים ארוכות ושיער שחור חלק.
היא נעמדה מולי ומבט לא מרוצה כיסה את פניה שמבהיר כמה היא לא שמחה מהמצב הזה.
היא נאנחה בייאוש והסתכלה על הסוכן בחליפה הכחולה כאילו אומרת –'לעזאזל אתך בארי!' בארי? רגע איך קראו לו?… אה… דין? דון? בוץ? אה כן, דייב.
ריי הסתובבה אלי שוב מבט עצבני אל פניה.
מה אני יכול לומר לכם? אני פשוט בחור שכול הבנות מתות לבלות אתו.
היא פתחה את פייה לומר משהוא בסגנון – האימפריה זקוקה לך… אתה חייב להתייצב לתפקיד… בלה בלה בלה… מתי הם יעזבו אותי? אני צריך להשלים את שנת הצהריים.
אבל היא לא אמרה דבר, רק נאנחה שוב.
ואז היא הכניסה את ידה לתוך הכיס והוציאה משם, מה זה? משהוא מלבני ושחור לא הספקתי ליראות כי ברגע שהיא שלפה את החפץ היא הצמידה את זה אלי וזרם חשמלי עבר בכול גופי.
אה. איזה יופי! שוקר.. זה עוד לא קרה. לפחות לא בארבע שעות האחרונות.
הזרם היה כול כך חזק עד שהרגשתי כאילו מתתי פעמיים לפני שנפלתי.
"לכי לז-" נפלתי ועיני נסגרו.
"מה?! למה עשית את זה??? ביקשת ממך לדבר אתו לא לחשמל אותו!" שמעתי את דייבי צועק על ריי.
"אוי עזוב אותי עוד אפילו לא סיימתי את ארוחת הצהריים שלי, אני לא צריכה שהקרצייה הזה יהרוס לי את המצב רוח שלי עכשיו, נחזור אליו עוד כמה שעות" שמעתי את ריי צורחת ואז את צעדיה הקלילים והכמעט שקטים, כנראה חוזרת לחביתה שלה.
עיני נפקחו פעם אחרונה כדי ליראות את חדר החקירות החשוך עם המצלמות שתקועות בכול פינה של החדר כולן מסתכלות אלי והחלון החד צדדי שבצד שלי זה מראה ושוב בצד השני כולם מסתכלים אלי. תשמעו אני יודע שאני יפיוף אבל כדי להירגע אני רק ב- ואז התעלפתי.
בזמן תנומתי הכפויה נזכרתי איך הגעתי לפה.
זה היה יום חמישי או אולי רביעי? שישי? וואו אני צריך לגלות כמה זמן עבר מאז יום שבת האחרון…
בכול מקרה לפני יומיים ישבתי בקצה הכיתה כמו תמיד, אה כן אני בי"א.
זה היה שיעור. אני די בטוח שזה היה היסטור- לא רגע אולי חשבון או אולי היינו בכלל בפיזיקה? טוב לא יודע . למי אכפת בכלל… הייתי עסוק להדביק מסטיק לשיער של ליאה קייס שישבה מולי. וואו מדהים ! איך היא לא שמה לב?, כמעט ליטפתי לה את העורף…
התחלתי חצי לצחוק חצי לנחור כשהצלחתי לצייר ציור של רובה מהמסטיק שלי על השיער של ליאה.
"קרטר ג'ונס אנחנו בשיעור ספרות, אם אתה לא מוכן להתרכז עוף לי מהכיתה"
"מה? לא! סחבתי את עצמי כול הדרך מהבית בשביל השיעור שלך-"
"זה השיעור השלישי"
"ואתה גר מול בית ספר"
"אוי סתמו חננות." השתקתי את הנודניקים מהכיתה "חוץ מזה בחוץ אין מזגן ואני לא אשרוד בלי מזגן! פשוט חם מידי בחוץ"
"אנחנו בחורף"
"בא לך לשתוק כבר!" הסתכלתי על סיימון קיין החננה הנודניק הגדול ביותר בעולם.
"לא!" סיימון נעמד, יחסית לחננה יש לבחור אומץ. "אתה מפריע למהלך השיעור כול פעם! למה את פשוט לא נשאר בבית? גם ככה אתה בא באמצע היום ועוזב שעה אחר כך."
"מאיפה לך לדעת אולי אני משקיע את כול הלילה כדי ללמוד כדי שהכיתה שלך (הדגשתי את השלך כדי לגרום לו להרגיש לא נעים) תוכל לעלות את הממוצע במבחן הבא ב.." הסתכלתי מסביב בתקווה שאיזה טמבל יצעק את השם של המקצוע בוא אנחנו אמורים להיבחן בקרוב אבל כולם שתקו. לעזאזל אתכם! עכשיו אתם סותמים את הפה.
"חשבון?" ניחשתי.
"היה אתמול מבחן במתמטיקה" סיימון התיישב ונאנח, כאילו מוותר אלי סופית.
"אוי לא פיספסתי או-" התחלתי לזייף לחץ אבל כבר התחלתי להתעייף "אה למי אכפת. עזבו אותי. אני הולך הביתה לא יזיק לי שנת צהריים מוקדמת"
אמרתי והלכתי.
"עכשיו 10 וחצי" סיימון הנודניק הזה לא וויתר.
" אוי סתום כבר" אמרתי ועמדתי לסגור את הדלת.
"לאן אתה חושב ללכת?" המורה עצר את הדלת.
"לא אמרתי לי לצאת מהשיעור?" דיברתי אליו בקול הכי ילדותי שיכולתי להפיק. עם פתיחת עיניים גדולות ונענועי ראש מוגזמים זה היה ממש לא מחזה נעים.
"התכוונתי שתחכה לי מחוץ לדלת לא תלך לטייל במי יודע איזה חור."
נחרתי לעבר המורה. באמת, לפעמיים האנשים האלו חיים בעולם משל עצמם…
"כן המורה על תדאג אני אחכה מחוץ למפתן דלת הכיתה" נחרתי לעברו בקול הכי ציני מלגלג ומזלזל שיש לי .
"ביי בני זו-" הדלת נסגרה.
יצאתי מהכיתה וירדתי במדרגות קופץ כול חמש מדרגות, טיפסתי על השער האחורי והסתלקתי מהחור הזה.
הייתי רוצה לומר לכם שאני גר בחורבה עם אבא מרביץ ואמא שיכורה אבל לא, אני גר עם דוד שלי בבניין רגיל לגמרי בדירת 4 חדרים רגילה לגמרי. כמובן הסיבות לכך שאני גר עם דוד שלי לא רגילות לגמרי אבל אני באמת ניראה לכם כמו בחור רגיל לגמרי?.
הייתי מספר לכם מה קרה אבל לא באמת מתחשק לי. אולי אחרי שאני אנמנם.
נכנסתי הביתה הורדתי נעליים וזרקתי אותן לאיזשהו כיוון ניגשתי למטבח והוצאתי שקית צ'יפס ניסיתי לפתוח אותה אבל זאת הייתה שקית קשוחה ניסיתי לנשוך אותה עד שתיפתח אבל כול מה שהצלחתי לעשות זה למלא אותה ברוק. יכולתי לשמוע בראש שלי את דוד שלי צועק עלי "תפסיק להתנהג כמו חייה" ונותן לי מכה על העורף " לך לקחת סכין". באמת האיש הזה מתחיל להשפיע אלי כול כך שאני שומע אותו סתם ככה.
"זה מה שקורה שאין לך חברים אז אתה כול הזמן נשאר בבית עם הדוד הגזעי שלך" . 'סתום כבר', השתקתי את הקולות בראש שלי וניגשתי לקחת סכין מהמגירה וניסיתי לפתוח את השקית המציקה הזאת.
"נווו" התחלתי להשמיע קולות נחירה ונגיחה אבל אז השקעתי יותר מדי כוח הסכין פתחה את השקית אבל גם את היד שלי.
"נפלא!" צעקתי בכעס. ניגשתי למגבת לנגב את הדם הכחול שלי.
אה כן אתם עדיין לא יודעים על זה…
אז לא. לא התבלבלתי. ולא אין לי בעיה בעיניים. פשוט יש לי דם בצבע כחול.
זהו הוא רק כחול. הוא לא הורג אותי ולא נותן לי כוחות על או משהוא בסגנון הזה. לא. הוא פשוט כחול.
וחוץ מלהלחיץ חבורת רופאים עד היום לא קיבלתי ממנו כלום.
אז זהו זה כול הסיפור. אני מניאק עם דם כחול.
נשכבתי על הספה וצפיתי בטלוויזיה. שתי תכניות קצרות ושנת צהריים. אוי אל תתקעו לי את המבט הזה לא כולנו יש כל כך הרבה דברים לעשות.
והכול הלך יופי יום רגיל לגמרי, ידעתי שהדוד שלי יגיע בערך בסביבות ארבע ואז יגיע הנאום המתיש- ' מתי תתחיל להתייחס ברצינות לעתיד שלך\ לבית ספר\ אלי? אני מתכוון יש לו כוונות טובות והוא לקח אותי כשאף אחד לא רצה ממזר כמוני אבל מה אני יכול לומר לכם, יש לו ציפיות גבוהות מידי ממני.
אני לא אוהב לבזבז את זמני בבית ספר.
אני לא רוצה למצוא עבודה באיזה משרד.
אני לא רוצה להתחבר עם 'חברי המקסימים לכיתה'.
אני רק רוצה לשבת בשקט ליהנות מחבילת הצ'יפס שלי ומהספה שמתאימה בדיוק למידות הגוף שלי כי מי יודע מה יכול ליקרות בעוד רגע?.
חבל שגם את זה הם לא נתנו לי…
ברגע אחד הכול השתנה ונהיה הרבה פחות נעים.
אין לי מושג איך לומר לכם את זה בלי להפתיע אתכם יותר מידי אז פשוט תכינו את עצמכם.
רגע לאחר מכן כ8 שמונה סוכני השירות החשאי של האימפריה נכנסו לדירה שלי כולם מכוסים בשחור ומסכה שמגנה מפני כדורים וכולם מצביעים את האקדחים שלהם אלי.
"החתול עשה את זה" צעקתי.
"מה?" אחד מהם שנירא כמו המנהיג הסתכל אלי מבולבל.
"שיט! החתול ברח לפני חמש חודשיים… טוב לא חשוב, מה קורה?" חייכתי אליהם בגדול מקווה אולי לשבור את הקרח ואז אולי הם לא ירו אלי..
"תשכב אל הרצפה" הם פקדו אלי.
"שלום יצורים אנושיים אני רובוט קרטר 5105 "חייכתי אליהם בתקווה שהם יחשיב שאני רובוט ויעזבו אותי בשקט. נכון, כנראה לא משהו של תכנית אבל אף פעם לא אמרתי שאני גאון.
"מה הקטע שלו?" אחד הסוכנים שאל את המנהיג שצרח אלי קודם.
"אין לי מושג ג'פרי.. אין לי מושג… כנראה דביל."
"אוץ'!" צעקתי "לא ואתה כול כך…" לא היה לי משהוא מחוכם לומר "ואתה מכוער!" צעקתי, אה כן אני גם לא אשף הקללות.
"שתוק ותרים ידיים תשכב על הבטן ו-"
"תקשיבו אם זה בקשר לכלב של מר פיגנס אז בסוף החזרתי אותו נכון החזרתי אותו בצבע ורוד אבל אתם באמת חושבים שזה מה שפיגנס צריך להתעסק אתו? בכול זאת הוא רווק בן 45 לפחות שעדיין גר אצל ההורים אני רואה בזה ככעס מודח-"
"שקט!" הסוכן צעק "לרצפה" האצבע שלו רעדה על ההדק כאילו הוא יותר לחוץ ממני. טוב כנראה כול בן אדם אחר יהיה יותר לחוץ ממני… לא יודע פשוט אף פעם לא היה אכפת לי ממשהו א- רגע. הוא מצמיד אלי אקדח מה אני מבלבל לכם את השכל בפסיכולוגיה בשקל.
נעמדתי והרמתי ידיים לאוויר "טוב טוב אני נכנע-"
"לרצפה!!!"
התחלתי לרדת "תשמעו אני די בטוח שטעיתם בכתובת יולנדה היא המטורפת מהקומה למעלה היא בטוח הרגה מישהו מתישהו"
נשכבתי על הרצפה ואחד הסוכנים ניגש ושם לי אזיקים.
אחרי זה היה נסיעה מקסימה ודי ארוכה עם שק על הראש שלי בתוך טנדר עד שהגעתי לאיזה מתקן ממשלתי באיזה מדבר נידח ומאז זה בערך אותו דבר כבר יומיים הם מנסים לשכנע אותי לשתף פעולה אני מפליץ את האלף – בית.
אה כן הם רוצים אותי כי הקיסר של האימפריה שלנו אמר שהדרך היחידה להציל אותו ממחלה סופנית זה באמצעות האיש עם הדם הכחול.
שאני צריך למצוא איזה דוקטור משהו ורק הוא יכול למצוא תרופה ורק אני יכול להביע לקיסר את התרופה.
תשמעו זה נישמע מעניין והכול אבל אני דיי מעדיף לישון צהריים אז-
לא תודה-ה-ה-ה-ה..