דם כחול 2
"אז מה התוכנית?" ליילה שאלה.
"חטפנו אותו בינתיים, הוד מעלתך" ג'ון, יד ימנו של המלך אמר "אבל הוא ממשיך לסרב פעולה".
ליילה נאנחה, היא הייתה הנסיכה של כל האימפריה הגדולה של אביה אבל בכל 19 שנות חייה היא לא התמודדה עם משהו מלחיץ כמו זה.
"מה זאת אומרת לא מוכן לשתף פעולה?! הוא הסיכוי היחיד של האימפריה להינצל והוא לא מוכן לשתף פעולה?!!".
ליילה נעמדה בעצבים, גם ככה היה לה פתיל קצר רוב הזמן היא לא צריכה עוד סיבה לעלות את רף העצבים הנמוך שלה.
"אתה צוחק עלי נכון?, ממתי כששאולים מישהו להציל את העולם הוא לא מוכן מה לא בסדר בו??".
"ממה שהבנתי הוא דיסלקט עם בעיות קשב וריכוז, היפראקטיביות, יש לו תיק במשטרה על פשעים קטנים בעיקר השחתת רכוש וחטיפת הכלב של השכן, וצביעתו ממה שהבנתי ל… ורוד".
"ורוד?", "ורוד מנצנץ".
"תן לי להבין" ליילה הייתה מתוסכלת "הסיכוי היחיד של האימפריה הזאת מונח בידיו של… אידיוט?".
"כך זה נראה הוד מעלתך".
"הלך עלינו".
"כך זה נראה הוד מעלתך" ג'ון חזר על דבריו.
—————————————————————————————
התעוררתי עם כאב ראש מצלצל.
החארות האלו חייבים להפסיק להרביץ לי בראש באמת שאין לי תאי מוח לבזבז.
"הי! הי!!" צרחתי כדי למשוך את תשומת לבו של מישהו.
"כן?" אחד השומרים פתח דלת קטנה לעיניים בדלת הברזל של התא שלי.
"מה קורה? מתי מוציאים אותי מפה?" שאלתי בעצבים.
"ברגע שתסכים לשתף פעולה".
"אה, למה לא אמרתם? אם זה מה שכרוך היציאה שלי אז ברור שאני מסכים לשתף, בואו חברים חדשים בואו נצא להרפתקה מטורפת ביחד" אמרתי בקול הכי עליז שלי.
"באמת? תן לי רגע להת-".
"נ~ר~אה ל~ך" תקעתי לו גרעפס בפרצוף "מה אני נראה לך הפרייאר שלכם?! אני אמרתי לכם כבר אלפי פעמים, לא רוצה להציל את האימפריה. לא. מה לא ברור?" צרחתי.
"אתה לא מבין שאתה חייב לעשות את זה?!" השומר צעק.
"אני לא חייב לעשות כלום!" צרחתי עליו "ובכלל אין איזה הגבלת זמן לכמה אתם יכולים לכלוא אותי פה. אתם לא יכולים להשאיר אותי בתא הזה כל החיים".
"אתה לא מבין שאנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו?, אנחנו הצבא של האימפריה. אנחנו החוק במדינה הזאת! אין דבר שיכול לעצור או-" תקעתי שני אצבעות בתוך גלגלי העיניים.
השומר צרח מכאב ונפל על הרצפה.
בעטתי בדלת בעצבים "כדאי שתוציאו אותי מפה או שנשבע לכם אני אהרוג את כולכם פה!!!".
"אל תבטיח הבטחות שלא תוכל לקיים" ריי התקרבה בחיוך מרושע.
היא נהנתה לראות אותי עצבני.
"אתה דביל, אתה יודע את זה?" ריי אמרה.
"יודע וגאה!" אמרתי.
"האנטר כבר לא יכול לסבול אותך יותר, הוא לא יחזור השבוע לעבודה, אבל אני עדיין פה, ועצבנית יותר מאי פעם" ריי אמרה לא מרוצה בכלל.
"וואו הוא נשבר מהר…" אמרתי בחיוך מרוצה מעצמי.
"ניסינו לדבר ולהחליט מה לעשות איתך, כי זה הבעיה עם טיפשים כמוך, אתם לא נשברים בקלות"
"ומה החלטתם?" שאלתי בתקווה שאולי ישחררו אותי.
"בהתחלה חשבנו להשאיר אותך פה עד שתירקב בצינוק הזה ותעדיף לעשות את הכול מאשר להישאר פה, אולי אפילו להרעיב אותך קצת בדרך", הלסת שלי התקשה בעצבנות, הם באמת הולכים לעשות את זה? מי בדיוק האנשים שאני מתעסק איתם פה?.
"אבל אז קיבלנו שיחת טלפון מבן אדם חשוב ביותר" ריי חייכה חיוך מרושע "כנראה הבן אדם הכי חשוב שמקק כמוך יזכה להכיר בכל חייו, והיא הודיעה לנו שהיא לוקחת אותך לטיפולה".
"הו הו הו" גיחחתי יודע שאף אחד לא יכול לשבור אותי "ומי בדיוק הבן האדם הזה?".
"הוד מעלתה הנסיכה ליילה" ריי חייכה חיוך ניצחון.
עייני נפערו לרווחה, אוי לא, אוי לא לא לא.
"הנסיכה ליילה הנסיכה ליילה?" ווידיתי בתקווה שלא שמעתי נכון "אתה מתכוונת ל'ארס'? , 'נסיכת הדמים'? לרוצחת המטורפת ביותר באימפריה? הנסיכה ליילה הזאת?"
"הו… אני שמחה שאתה כבר מכיר אותה" ריי חייכה.
שיט.
תגובות (0)