דם כחול- פרק שני :)

איחורים ובנות במעיל עור –

היום של רד התחיל בצורה מחורבנת, אבל הוא לא חשב שהוא יגעה לרמה כזו.
לאחר שהשעון המעורר שלו צלצל הפעם החמישית הוא כיבה אותו ופקח את עיניו בעצלנות. השעה הייתה כבר תשע והוא איחר לפגישה שלו עם אלכס ב'קפה של מארלי'.
אחרי התארגנות זריזה ביותר הוא יצאה מהדירה אותה חלק עם בלו ויצא אל הרחוב ההומה. בתחזית מזג האוויר של הערב הקודם החזאי אמר שמזג האוויר יהיה נאה עד אביבי, אך השמיים היו מעוננים בעננים אפורים כהים כשרד הביט בשמיים.
חזאי טיפש, חשב בעגמומיות והידק את המעיל שלו סביב מותניו. רוח קרירה הצליפה בפניו והרעה את שיערו הבהיר שהיה פרוע כבר ממילא והוא הרגיש שאפו מתחיל להאדים.
"אתה יכול לעזור לנו?" רד התנער ממחשבותיו למשמע קול מוזר וחורק של אישה.
רד הביט ישירות אל משקפיי שהיו עטויות על עיניה של האישה שדיברה איתו והפנה את מבטו אל האישה שעמדה לידה, הן נראו זהות לחלוטין עם גדלי האור ההדוקים, העור החיוור הגוון זית והשיער השחור והשמנוני שגלש על כתפיהן ונראה כמו נפט גולמי.
"מה אתן צריכות?" רד ניסה לחייך אבל המראה שלהם גרם לו להירתע מעט, משהו בהם נראה חשוד.
"איפה אפשר למצוא בעיר המחורבנת הזו משהו נורמלי לאכול?" שאלה הנערה השנייה.
"העיר הזו מלאה מסעדות," ענה רד, רק ברחוב הזה היו לפחות שלושה מסעדות המבורגרים ושני פיצריות. "מה אתם רוצות לאכול?" הוא שאל.
"משהו טוב." אמרה הראשונה, לרד היה נדמה שהוא שומע את השנייה ממלמלת משהו כמו "את הלב שלך." אבל הוא היה בטוח שזו סתם הרוח או המחסור בשעות שינה.
"יש מסעדה ממש טובה פה מעבר לפינה." הוא הצביעה אל אבר מסעדה שחוכרת אוכל ביתי וטעים, לפחות לטעמו.
"אתה יכול לקחת אותנו?" שאלה הנערה הראשונה וחייכה חיוך מטריד ביותר, השיניים שלה היו בצבע צהוב, כאילו היא עישנה מאז שנולדה.
"זה ממש כאן, ואני מצטער אני ממש ממהר." אמר רד וחייך בהתנצלות, הוא הביט בשעונו, השעה הייתה כבר רבע לעשר. אלכס ממש לא יהיה מרוצה מהאיחור הזה.
"זה ייקח רק שתי שניות." אחת מהם כרכה את זרועה סביב זרועו של רד ואחריה עשתה זאת גם השנייה.
רד נאנח והשלים עם האיחור שלו בכך שנתן לנערות לשאת אותו אל המסעדה הביתית שבפינת הרחוב.
"אמרתי לכם שזה ממש כאן," הוא אמר אחרי דקות ספורות של הליכה, הם עמדו בפתח המסעדה. "מכאן אתן יכולות להמשיך לבד, נכון?" הוא שאל ושוב הציץ בשעונו, רק כדי להדגיש עד כמה הוא ממהר.
"אבל," התחילה אחת מהם. "אנחנו ממש רוצות להודות לך על שהראת לנו את המקום הזה."
"כן, תן לנו להזמין אותך לארוחה." הן משכו אותו אל פנים המסעדה אך הפעם הוא לא נכנע.
"אני באמת ממהר," הוא נחלץ מזרועותיהם. "אולי בפעם אחרת." או שלא, המשיך בליבו והסתובב על עקביו לכיוון הקפה של מארלי שהיה בהמשך הרחוב.
פתאום הוא הרגיש תחושה משונה בעורפו, כשסובב במהירות את ראשו הוא נדהם לגלות שהבנות המלחיצות כבר לא נכחו שם, הם גם לא היו בטוח המסעדה.
בלי לחשוב על העניין יותר מידי הוא מהר לכיוון הקפה, כשהיה במרחק מה ממנו הוא התחיל לשמוע את הרעשים, סירנות. משהו היה לא בסדר. בנוסף לסירנות היו גם צעקות של אנשים ורד התפלל בכל ליבו שבלו לא קשורה למקרה הזה, שהיא בסדר.
"מה קורה כאן?" שאל רד את החד השוטרים כשהתקרב יותר. הודות לחלונות הגדולים של בית הקפה הוא יכל לראות בבירור את הבלגן שהתחולל בחנות, היו שם שני בחורים מוזרים שרקדו על השולחנות. הוא איתר את אלכס ואת הבחור שעובד במבטח של הקפה מנסים לעצור אותם, לשנייה הוא ראה בלו חומקת מדלת משרדה של מנהלת הקפה ונעמדת ממש לידה, היא נראתה אחוזת אימה וחיוורת.
"הנערים האלה שם התחילו לחולל מהומה." אמר השוטר שוך ששנוא מדבר למחשים הקשר שלו.
האזור היה מגודר בסרטים לבנים ואדומים שתחמו את הקפה ושוטרים עמדו מסביב וחקרו את העדים שהיו במסעדה באותם רגעים.
"אני חייב להיכנס, אחותי נמצאת שם!" הוא אמר ובלי לחקות לתשובת השוטר הרים את הסרט המתחם וחמק אל תוך האזור המגודר.
"עצור ילד!" צעק השוטר מאחוריו אך הוא לא הקשיב, ומהר אל דלת הכניסה מזכוכית של בית הקפה.
רגע לפני שפתח את הדלת הוא ראה את אחד הבחורים המוזרים מכניס את היד לכיסו, הוא הוציא אותה אחרי רגע כשהוא מחזיק בידו אבקה סגולה כהה, הוא נשף על האבקה שהתפזרה בכל החלל ושני הבחורים כאילו נעלמו באוויר. רד פתח את הדלת ובאותו הרגע בלו, אלכס, גברת מארלי והבחור מהמטבח צנחו על הרצפה ואיבדו את ההכרה.