דם כחול- פרק חמישי ^^ (בבקשה תקראו)

חיזיון-

בלו הרגישה את הקור עוטף את כולה. זה לא היה קור מהסוג הרגיל, לגורמים הרוח או השלג, למען האמת היא דווקא אהבה את הקור הזה. אבל הקור שעטף אותה היה קור מסוג אחר, הוא היה מהול בפחד מהבלתי ידוע ונגרם עקב החוויה שעברה.
"את בטוחה שאת לא רוצה שאני אשאר?" שאל אלכס והגיש לה כוס תה חם ומעלה אדים.
"גם עם לא תישאר פה ואני אצטרך עזרה אתה תשמע אותי ותרוץ מיד לעזרתי, נכון?" אמרה בלו וחייכה עליו. היא ידעה בכל ליבה שזה נכון.
ולמרות שגם אלכס היה נוכח ב"חווית איבוד ההכרה" הוא לא הגיב כמוה וזה חיזק אותה רק קצת.
"ברור." הוא התיישב לידה על המיטה ונראה כאילו הוא מתכוון לומר משהו אך לבסוף התחרט. "אז, אני אהיה בדירה שלי." הוא קם מהמיטה ויצא מהדירה הקטנה.
בלו נשמה עמוק את האוויר הטחוב והביטה סביב. אם הבית של בית היתומים אמרה שהדירה שלהם נמצאת בבניין שקיים מאז תקופת מלחמת האזרחים האחרונה והוא משמש כמגורי סטודנטים, אך היו כמה נערים ונערות מבית היתומים שגרו בו. הדירה עצמה כללה מיטה זוגית אחת שנפתחת מהקיר, מטבחון קטון, מקלחת ושירותים. כשהיא ורד הגיעו לדירה הכל היה ישן וקודר ובגוונים של חום, אך מאז הם שיפצו את המקום ועצבו אותו בצורה מודרנית וחדשנית-עד כמה שיכלו להרשות לעצמם. בלו הוציאה מארון לידה המיטה עד שמיכה עבה ועטפה בה את עצמה אך הקור לא מש ממנה והיא החלה לרעוד ולנקוש בשיניה.
מבעד לחלון הגדול שניצב בחזית הדירה יכלה בלו לראות את אלכס נכנס לדירתו, ששכנה מול הדירה שלהם, הווילונות אומנם היו מוגפים אבל היא יכלה לראות את האור נידלת ואת גופו השרירי על צלליות הווילון.
בחוץ הערב התחיל לרדת ונראה היה שהטמפרטורות בחדר צונחות עד יותר, בלו לקחה לגימה ערוכה מהתה שנתן לה אלכס, ופתאום זה קרה, הדבר שקרה לה פעמים רבות כל כך והחליף את תחושת ההנגאובר, העולם סביב בלו כהה בבת אחת והיא נכנסה היישר אל עד פלאשבאק או חזיון מעברה.
בלו עמדה בחדר גדול, היא ידעה זאת בגלל ההד שנשמע בכל מקום. היא עמדה מאחורי וילון קטיפה עבה ושחור וממרחק שמעה צעדים מהירים מהדהדים ברחבי החדר ועל פני רצפת השיש השחורה שתחתיה.
"הם נכשלו," אמר קול נשי וחד. בלו נכנסה להלם, פעמים רבות במהלך חייה היא ראתה חזיונות מוזרים כאלה אבל זו הפעם הראשונה שהיא מבינה מה האנשים בהם אומרים. "מה עושים עכשיו?" שאל אותו קול.
"למה ציפית? חשבת שהשיבוטים הטיפשים האלה יצליחו לעצור שניים טהורים?" שאל קול שהזכיר לבלו את הצליל שמשמיע נחש קוברה.
"ציפיתי לפחות שהם יעקבו אותם." בלו הגיעה למסכנה שמדובר בילדה שמדברת, בת ארבע-עשרה לכל היותר.
"החיים קשים." אמר הבחור עם קול הקוברה.
"אז מה עושים עכשיו?" שאלה הילדה שוב. משהו נוסף נכנס לחדר והצעדים שלו היו עבים וכבדים.
"נתחיל בזה שתסתמו את הפה שלכם," אמר קול עמוק וגרוני שגרם לשיערותיה של בלו לסמור. "ועכשיו, תלכו ותקראו להורטון, לי ולו יש על מה לדבר. אסור ששני הטהורים יבינו מי הם ומה הם צריכים לעשות! אתם שומעים?!" הוא נבח.
בלו פקחה את עיניה לרווחה כשהחיזון פסק והיא הייתה שוב בדירתה. רד עמד ממש לידה ונראה כאילו ראה רוח.
"אנחנו חייבים לדבר." אמרו שתיהם יחד.